נועם ירושלמי על שבת א:א:ב

יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ כו' ובגמ' מהו שתים שהן ארבע שתים לחיוב ושתים לפטור או ארבע לחיוב וארבע לפטור נשמעינה מן הדא שבועות שתים שהן ארבע א"ר בא תמן כולהון לחיוב ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני. הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור א"ר יוסי מתניתין אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב ודכוותה יציאות השבת שתים שהן ארבע לחיוב והא תני דלתות ההיכל שנים שהן ארבע אית לך למימר לא לחיוב ולא לפטור ניתני שנים עשר פטור לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא כנגד חיוב. אמר ר' חייא בר אבא מהו ההן פטור דתנינן הכא מותר. א"ר יוסי עני ועשיר א' הם ומנו אותם חכמים שנים: הכנסה והוצאה א' הם ומנו אותם חכמים שנים יציאות השבת אין הכנסה בכלל כו' נשמעינה מהדא דאמר ר' יוחנן הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב:

הנה לפי מה שכתבו התוס' בפ"ק דשבועות (ד' ה') בד"ה שתים שנראה כמו שפי' הקונט' במסכת שבת שתים הוצאה והכנסה דחיוב של בעה"ב העומד בפנים שהן ארבע הוצאה והכנסה דפטור ובחוץ לעני העומד בחוץ. וריב"א פי' שתים הוצאה דחיוב והוצאה דפטור שהן ארבע הכנסה דחיוב ודפטור לבעה"ב העומד בפנים וכן לעני העומד בחוץ דה"נ מפרש לעיל מתניתין דהכא שהים הוצאה דעני ודבעה"ב שהן ד' הכנסה דעני ודבעל הבית ובירושלמי בעי אי איכא לפרושי מתניתין כמו שפי' בקונטרס אי כריב"א כו':

ולפ"ז משמע דהתו' מפרשים דהאיבעי' של הירושל' שתים לחיוב ושתים לפטור היינו שתים לחיוב הוצאה והכנסה בפנים דהיינו לבעה"ב העומד בפנים וכן בחוץ לעני העומד בחוץ הוצאה והכנסה. או ארבע לחיוב וארבע לפטור (פי' דשתים שהן ארבע יש בתוכו חיוב ופטור דהיינו שתים חיוב של הוצאה ופטור של הוצאה שהן ארבע היינו הכנסה דחיוב ודפטו' דהיינו כפי' ריב"א) ונראה לי דהאבעי' הוא משום דהוי דחוק לי' לפרש יציאות השבת שתים היינו הוצאה והכנסה דא"כ איך קרי לי' יציאות [והוא קודם דמסיק א"ר יוסי עני ועשיר א' הן ומנו אותם חכמים שנים הכנסה והוצאה א' הן ומנו אותם חכמים שנים והוא כמו דמתרץ בש"ס דילן שבת (ד' ב') תנא הכנסה הוצאה קרי לי' וא"כ יציאות משמע הוצאה וא"כ איך קאמר יציאות השבת שנים דהיינו הוצאה והכנסה] וע"כ מבעי' לי' אי שתים לחיוב היינו הוצאה והכנסה דחיוב ושתים לפטור שהם ג"כ הוצאה והכנסה דפטור או ארבע לחיוב וארבע לפטור וניחא שפיר דלישנא דיציאות השבת יהיה הוצאה דחיוב והוצאה דפטור ואף דקאמר שהן ארבע וזהו הכנסות אעפ"כ בלישנא דיציאות השבת שתים אינן אלא יציאות:

וע"כ אומר נשמעינה מהדא שבועות שתים שהן ארבע וכן תנן יציאות השבת שתים שהן ארבע וא"ר בא (כצ"ל) תמן כולהון לחיוב ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני (פי' שמתרץ על דתני הכא שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ וצ"ל דהתם לא קתני רק מה שהם כולם לחיובא. וא"כ איך נפרש שתים שהן ארבע וצריך לומר שתים שהן ארבע דהיינו הוצאה דעני והוצאה דבעה"ב ששניהם הם לחיובא שהן ארבע הכנסה דעני והכנסה דבעה"ב שהם ג"כ לחיוב וא"כ שתים שהן ארבע היינו שני הוצאות שהם ארבע היינו הכנסות א"כ שם לשון יציאות דוקא ובקרא כתיב יציאות אם כן דייק התנא לשון יציאות וא"כ צ"ל דהכא דקא חשיב חיובא ופטורא צריך לומר שתי יציאות של חיוב ושל פטור. ובשהן ארבע נכלל הכנסות וכמו דתנן בשבועות (וכן דייק הריב"א דמתניתין מיירי בשני יציאות של חיוב ושל פטור מהא דאיתא בשבועות (ד' ג') יציאות השבת שתים שהן ארבע שתים הוצאה דעני והוצאה דבעה"ב שהן ארבע הכנסה דעני והכנסה דבעה"ב). וע"ז אמר הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור שיש בכלל שתים חיוב ופטור שהן ארבע חיוב ופטור והוא דבלשון יציאות השבת שתים יהי' רק הוצאות:

וע"ז אמר ר' הושעי' מתניתין אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב ודכוותה יציאות השבת שתים שהן ארבע (פי' וא"כ כיון דהוא כולה לחיובא א"כ בודאי יציאות השבת שתים שהן ארבע היינו שני יציאות דעני ודבעה"ב שהם לחיובא ועוד דשניהם יציאות. וע"כ אף דבמתניתין קא חשיב חיובי ופטורי אעפ"כ צריך לפרש מתניתין דיציאות השבת שתים כו' היינו נמי שתי יציאות אעפ"י שא' לחיוב וא' לפטור, וכמו דאמר ר' אבא תמן כולהו לחיוב ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני:

ואפשר לומר שכל זה היינו למאי דסובר מתחלה דהוצאה והכנסה לאו חדא מלתא היא. וע"כ דחיק לאוקמי מתניתין דשתי יציאות היינו יציאות ממש אעפ"י שא' לחיוב וא' לפטור אבל למאי דמסיק אמר ר' יוסי עני ועשיר א' הן ומנו אותם חכמים שנים הכנסה והוצאה א' הן ומנו אותם חכמי' שהים א"כ אפשר שתיהם לחיוב וכמו שפרש"י) והיינו הוצאה וההכנסה דעני שהכנסה הוי נמי בכלל הוצאה והכי משמע בירושלמי (פ"ק דהוריות ה"ג) ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה א"ר שמואל בר רב יצחק כשאמר כגרוגרת מותרת ושתי גרוגרות אסורות כמאן דמר הכנסה והוצאה אחת היא ברם כמאן דמר הכנסה והוצאה שתים הן ולא נמצא עוקר כל שם הכנסה. ונראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) ולא נמצאת עוקר כל שם הוצאה (פי' וא"כ הוי עוקר אה כל הגוף ואין הב"ד מתחייב על זה) וכן פריך בפ"ק דהוריות (ד"ד) תנן יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות לרשות פטור ואמאי הוצאה הא כתיבה לא תוציאו משא מבתיכם דאמרי הוצאה הוא דאסור אבל הכנסה מותר וע"ז אומר ואתי כמ"ד הכנסה והוצאה אחת היא ונמצא כשעוקר הכנסה אינו עוקר כל הגוף ברם כמ"ד הכנסה והוצאה שתים הן לא נמצאת עוקר כל שם הכנסה (פי' וא"כ אם אמרו הוצאה אסורה הא הכנסה שרי' א"כ נמצאו עוקרים כל שם הכנסה א"כ הוי עוקרים כל הגוף דהכנסה ובכאן צריך לגרוס) כשאמרו גרוגר' מותרת ושתי גרוגרות אסורה (וא"כ אינם עוקרים כל הגוף ודלא כהפ"מ שנדחק בזה):

וא"כ יש פלוגתא בזה בירושלמי אי הכנסה והוצאה אחת היא או לא וא"כ בתחלה הי' סבור דהכנסה והוצאה שתים הן. אבל לבסוף דמסיק דהוצאה והכנסה אחת היא א"כ אפשר לומר דהפירוש הוא יציאות השבת שתים כו' היינו הוצאה והכנסה וא"כ א"ש טפי דהוי שניהם, חיובא ואעפ"כ ניחא הלשון דיציאותהשבת שתים (ואתי נמי שפיר מה דקאמר שהן ארבע. ובש"ס דילן מקשה על זה בשבת (ד' ב') חיובי מאי ניהו יציאות והא יציאות תרתי הוא דהוויין וא"כ תקשה על מה דקאמר יציאות השבת שתים שהן ארבע והא יציאות לא הוי אלא שתים). ובירושלמי רצה בתחלה לומר דיציאות היינו חיוב ופטור בכדי דבלישנא יציאות השבת שתים יהא רק הוצאות אעפ"י דקאמר שהן ד' והוי הכנסה זה לא הוי קשה לו כ"כ רק שביציאות השבת שתים לא יהי' רק הוצאה אבל לבסוף דמסיק דהוצאה והכנסה אחת היא א"כ אתי כל המשנה כפשוטה דהיינו יציאות השבת שתים שתיהן לחיובא ושתים היינו הוצאה והכנסה ותנא הכנסה הוצאה קרי לה:

ובזה מתיישב מה שהקשה הק"ע על התו"י בשבת (ד' ב') שכתב עוד י"ל שתים הוצאות דחיוב ופטור שהן ד' הכנסות דחיוב ודפטור. ואין נראה דבירושלמי בעי מה שנים ומסיק ב' לחיוב וב' לפטור עכ"ל ותמה על זה הק"ע דהא אמרי' בירושל' הדא אמרה ארבע לחיוב וארבע לפטור. אבל לפי מה שביארתי ניחא שזהו רק בתחלה דהי' סבור כמ"ד דהכנסה והוצאה שתים הן ע"כ הי' קשה לי' לשון יציאות השבת שתים וע"כ בעי לה אם לפרש יציאות השבת שתים היינו שני הוצאות א' דחיוב וא' דפטור אבל לבתר דמסיק ר' יוסי דהכנסה והוצאה אחת היא ע"כ הדר בי' ממה דאמר בתחלה אלא דיציאות השבת שתים שניהן של חיוב ושתים היינו הוצאה והכנסה ואעפ"כ קרי לי' בלשון יציאות דהכנסה והוצאה אחת היא (וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן דמשני ג"כ תנא הכנסה הוצאה קרי לי' א"כ יותר מסתבר לפרש כפרש"י דהיינו יציאות השבת שתים שניהם של חיוב והיינו הוצאה והכנסה שהן ארבע לפטור ואע"ג דתנא יציאות אך תנא הכנסה הוצאה קרי לה כמו שביארתי ודו"ק):

[והנה בירושלמי קאמר הכא דאמר ר' בא תמן כולהון לחיוב הכא חיוב ופטור אתינן מיתני ואמר ר' יוסי מתניתין אמרה כן שבועות שתים שהן ארבע לחיוב ובפ"ק דשבועות (ה"א) איתא ר' מנא אמר לה סתם ר' אבין בשם ר' יוחנן תנינן תרתין כללין ולא דמו דין לדין שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבע קרבנות מראות נגעים (והוא ט"ס וצ"ל) ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע מביא ב' קרבנות (פי' שהוא כמו דמקשה בש"ס דילן בשבועות (ד' ג') מתניתין לא ר' ישמעאל ולא ר' עקיבא אי ר' ישמעאל האמר אינו חייב אלא על העתיד לבוא אי ר"ע האמר על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש כו' וכן מקשה בירושלמי דתנינן תרתין כללין ולא דמיין זה לזה שבועות שתים שהן ארבע מביא ארבע קרבנות (פי' והוא כר' עקיבא דמחייב על העבר נמי) וידיעות הטומאה שתים שהן ארבע מביא ב' קרבנות (פי' אליבא דר"ע דמחייב על העלם טומאה ולא על העלם מקדש):

וע"ז אומר ר' אליעזר בשם ר' אבין פתר לה פתר חורן שבועות שתים שהן ארבע ר' עקיבא מראות נגעים (והוא ט"ס וצ"ל) ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע ר ישמעאל (פי' שהוא כמו דמשני בש"ס דילן בשבועות (ד' ד') רבי היא ונסיב אליבא דתנאי בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל בשבועות נסיב לה כר"ע) וכן משני בירושלמי שבועות שתים שהן ארבע ר' עקיבא ידיעות הטומאה (וכצ"ל) שתים שהן ארבע ר' ישמעאל: