נועם ירושלמי על סנהדרין ט:ו:ג

עוד שם כמה דאשתאלת על דר' יוסי כך אשתאלת על דר' ישמעאל דתני בשם ר' ישמעאל והכי גרסינן נתאלמנה ונתגרשה נתחללה וזינתה ואח"כ בא עלי' חייב על כל אחת ואחת זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה אינו חייב אלא אחת וע"ז מיבעי' לי' נתאלמנה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (פי' אם סובר דבבת אחת נמי חל או לא וכמו שביארתי לעיל ששיטת הירושל' דבת אחת קיל מאיסור מוסיף) (ומה שנדחק שם הפ"מ דאיך איפשר שתהי' נתאלמנה ונתגרשה כאחת ופי' דאיפשר בספיקא דהיינו כגון שקדשה א' בקידושי ספק ובא אחר וקידשה קידושין גמורין דהדין בזה דמגרש ראשון והשני נושאה כמו דאיתא בגיטין (ד' פ"ט) והשתא אם באותה שעה שקיבלה הגט מהראשון מת הכני והשתא חל עלה איסור גרושה ואיסור אלמנה כאחת והוא דוחק דא"כ לא הוי גרושה רק מספק וכבר ביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ט"ו) דמיירי כמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ט) בא א' ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא א' ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא א' ואמר הרי את מקודש' לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים ואמרינן התם דר' יוחנן סובר דאפילו מאה תופסין בה וכן שיטת הירושלמי וכמו דאיתא ביבמות (פ"ג ה"ד) ובקידושין (פ"ג ה"א) וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושי מאה תופסין בה דלא כב"ש) וע"כ מיבעי' לי' אם נתארמלה ונתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל ומיבעי' לי' אח"כ חומר בקל מה אמר בה ר' ישמעאל שזהו בבת אחת וחומר בקל דהא גרושה חמורה מאלמנה שגרושה אסורה אפי' לכהן הדיוט ואח"כ מיבעי' לי' שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל (פי' ששני איסורין כאחת דהיינו ששניהם שוים) או דמיבעי' לי' באיסור מוסיף דקל על חמור וכמו שביארתי לעיל באיבעי' דמיבעי' לי' אליבא דר' יוסי (וכצ"ל) קל בחומר מאי עביד לי' אי בעינן באיסור מוסיף שיהיו שניהם שוין וכמו שביארתי לעיל אליבא דר' יוסי דמיבעי' לי' הכא. וכמו שהבאתי התוס' ישנים והוא דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) בד"ה אמר ר' יוסי כו' דאע"ג דבאיסור מוסיף חל לר' יוסי אפי' באיסור קל על איסור חמור כדפריך רב אדא בסנהדרין (ד' פ"א) ולידון נמי באיסור אשת איש דאע"ג דאיסו' אשת איש קל מאיסור חמותו כו' דלא כמו שכתבו התוס' ישנים שהבאתי) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"א) על הא דאמרי' בירו' (פ"ג דב"ק ה"ב) א"ר יוסי ב"ב אהי' דר"מ כר"ע (פי' דאי' לי' בכריתו' (ד' י"ד) דחייב משו' שבת ויוה"כ דתני' מניין ל וה"כ שחל להיות בשבת ועשה מלאכה מניין שחייב ע"ז בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא יוה"כ הוא דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא אחת אלמא דר' ישמעאל לית לי' איסור בת אחת וא"כ מאי מיבעי' לי' וביארתי שם דהא דאינו מתחייב בבת א' לאו משום דלית לי' איסור בת אחת אלא הטעם משום דשבת ויוה"כ שם א' הוא ואין לו במה להתחייב שתים. וע"כ באיזה מהם ששגג חייב ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"א) מה שכתבתי על התוס' ביבמות (ד' ל"ג) דלמאן דלא ס"ל בת אחת חייב משום החמור ובעינן שישגוג באיסור החמור עיי"ש שהקשיתי מהא דחולין (ד' ק"א)וריה"ג לית לי' איסור כולל כו' שלח רבין משמי' דריב"ח למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביוה"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מ"ט אמ' אביי שבת קביע' וקיימא יוה"כ בי דינא קבעי לה א"ל רבא סוף סוף תרוייהו בהדי הדדי קא אתי ופירש"י ואין כאן אחרון וע"כ כי פטר ריה"ג משו' כו' ואי נמי הזיד בא' מהם הרי שגגת חבירו עומדת וחייב אלמא מאן דלית לי' איסור בת אחת והיינו דלא מתחייב אלא חדא אף עפ"כ ההיא חדא לא קביעא אלא באיזה מהם ששגג חייב אך איפשר דהירו' סובר דחומר בקל תפוש החמור וצריך להתרות בו משום החמור או לענין החטאות שהשגגה יהי' בהחמור וע"כ מיבעי' לי' בשני איסורין כאחת דאיפשר דלא קביעא ובאיזה מהם ששגג חייב או דחיילי תרווייהו: