נועם ירושלמי על סנהדרין ט:ו:ב

שם (ה"ו) מתניתין מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נידון בחמורה עבר עביר' שיש בה ב' מיתות ב"ד נידון בחמורה. ר' יוסי אומ' נידון בזיק' הראשונ' שבא עלי' כו' ובגמ' תמן תנינן ר' יוסי אומ' נידון בזיק' הראשונ' שבאה עליו כיצד חמותו ונעשה א"א ה"ז בשריפהאשת איש ונעשית חמותו בחניקה. בא על חמותו והיידא לה חמותו וכלתו האיך עבידא כו' חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י חומר בקל מה אמר בה ר"י שני איסורין מה אמ' בה ר"י (ופי' הפ"מ השתא מהדר להבעי' חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר"י אם דווקא אשת איש קאמר ר"י דאינה חל על איסור חמותו אבל כלתו דחמורה היא דבסקילה הוא מודה דחל על איסו' חמותו) והוא תמוה דהא ר"י אומ' דנידון בזיקה הראשונה הבאה עליו ואשת איש ואח"כ נעשית חמותו בחניק' אע"ג דחמותו היא בשריפה ואשת איש היא בחנק א"כ סובר ר"י דאין איסור חל על איסור אפי' חומר על הקל ולא כמו ר' יהוד' דאיתא בירושלמי לעיל (פ"ז דסנהדרין ה"ו) אחותו ואשת איש את תופשו משום אחותו מבריחו מן החמורה ומקנתרה בקלה לית את יכיל ואף שסובר ר' יהוד' דאין איסו' חל על איסור אף באיסו' מוסיף וכמו שאומר ר' יהודה דבאשת אביו והיא אמו שאינו חייב עלי' רק משום אמו וכמו שהקשה ר' יוסי שם הרי חורגה הרי הוא חייב עלי' משום אשת איש והגהתי שם שצ"ל הרי חורגה חייב עלי' משום אשת אב ובנה אינו חייב עלי' משום אשת אב אלמא דלית לי' לר' יהודה איסור מוסיף ועיין במה שביארתי לעיל דלשיטת הירושלמי אין הטעם משום גזירת הכתוב באמו ואשת אביו לר' יהודה אלא דר' יהודה סובר דאין איסור חל על איסור (ודלא כשיטת הש"ס דילן שהוא מגזירת הכתוב) ואעפ"כ סובר ר' יהודה דחל חמור על קל:

והא דמיבעי' לי' בירושלמי חמותו וכלתו כאחת היינו שנשאו שניהם בבת אחת היינו שהוא נשא את הבת ובנו נשא את האם אם חייב בבת אחת דבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ"א) מודה ר' יוסי באיסור מוסיף. ולהירושלמי איסור בת אחת קיל טפי וכמו שביארתי (בפ"ג דב"ק) דלהירושלמי איסור מוסיף חמור מבת אחת וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) בד"ה בר קפרא כו' וקשה לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי על איסור מבאיסור בת אחת כו' וע"כ מיבעי' לי' מאי סבר ר' יוסי בחמותו וכלתו כאחת. וכן לקמן מיבעי' ליה לר' ישמעאל שסובר דחל איסור מוסיף ומיבעי' ליה באיסור בת אחת). חומר בקל מה אמר בה ר' יוסי שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי. ואיפשר לפרש דמיבעי' לי' בבת אחת בחומר בקל דילמא בחומר בקל תפוש החמור ואינו חייב על הקל משא"כ שני איסורין כאחת דהיינו ששניהם שוין איפשר דחלים תרווי' וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ג) דבאיסור בת אחת תופשין החמור אבל בשני איסורין כאחת איפשר דחיילי תרווי' דאין לא' במה לדחות את חבירו את האיסור השני וע"כ איפשר דחיילי תרווי'. וע"כ בעי חומר בקל מה אמר בה ר' יוסי דילמא בבת אחת והא' חמור תופשין החומר ואין איסור הקל חלה עלי' אבל שני איסורין כאחת מה אמר בה ר' יוסי דכיון דשניהם שקולי' וא"כ איזה מהם חל וכיון שאין א' יכול לדחות האיסו' השני ע"כ חלי' שניהם או דלא חלים שניהם להתחייב משום שניהם אלא דבאיזה מהם ששגג חייב משא"כ אי תופשין החמור צריך להיות שוגג באותו איסור ועיין לקמן ושם יתבאר:

ועוד איפשר לפרש שצ"ל קל בחומר מה אמר בה ר' יוסי (פי' שבאיסור מוסיף מודה ר' יוסי דהכי מוכח בכריתות (ד' י"ד) דתנן ר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עלי' משום אשת אב ואמרינן שם מי אית לי' לר' יוסי איסור חל על איסור והא תנן עבר עבירה שיש בה שתי מיתות נידון בחמורה ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונה שבאה עליו ותני כיצד אמר ר' יוסי נידון בזיקה הראשונה שבאה עלי' חמותו ונעשית אשת איש נידון משום חמותו אשת איש ונעשית חמותו נידון משום אשת איש אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף מאי איסור מוסיף איכא הכא כגון דאיכא ברא לסבא מיגו דאיתוסף איסורא לגבי ברי' איתוסף איסורא לגבי דידיה:

וע"ז מיבעי' לי' בירושלמי קל בחומר מה אמר בה ר' יוסי דילמא דווקא חומר בקל או ששני האיסורים שוים אבל קל בחומר ל חל אליבא דר' יוסי אפי' באיסור מוסיף וכמו שכתבו התוס' ישנים בכריתות (י"ד) בד"ה מודה ר' יוסי באיסור מוסיף שאיסור חמור חל על איסור קל או באיסור שוין כגון איסור אח ואיסור אחות אשה אבל קל על חמור לא חיילא פי' באיסור מוסיף הילכך חמותו ונעשי' אשת איש כו' ור"י דאיתא לאסופי באשת אב אינו מודה בהני דהזכיר ת"ק דבשלמא בכלתו דבסקילה חייל אבת בתו דבשריפה ואשת אב חייל על כלתו דשניהם שוין אבל אשת איש דבחנק לא חיילא אשריפה ואסקילה כו' והנה בש"ס דילן לא משמע הכי דהא אמרינן בסנהדרין (ד' פ"א) א"ל רב אדא בר אהבה לרבא חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו ונידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מוד' ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל אדא ברי בתרי קטלי קטלית לי'. וא"כ משמע דלענין התראה אם התרו בו משום אשת איש או לענין חטאו' דחייב ב' חטאות משמע דחל אשת איש על חמותו אע"ג דאשת איש קל שהוא בחנק מחמותו שהיא בשריפה:

אך הירושלמי מיבעי' לי' אם חל קל על חמור באיסור מוסיף ואח"כ מיבעי' לי' שני איסורין כאחת אע"ג דכבר מיבעי' לי' בחמותו וכלתו כאחת אך התם כלתו חמור מאשת איש ע"כ איפשר דחל כלתו ולא חמותו אכל שני איסורים כאחת דהיינו ששניהם שוין מיבעי' לי' וכמו שביארתי תחילה: