נועם ירושלמי על סנהדרין ז:ט:ה

עוד שם ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא לא תעבדם כלל לא תשתחוה להם פרט כי לא תשתחוה כו' חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט והנה הפ"מ נדחק בזה ולי נראה דבעא מיני' על הא דאמרינן מנין לזובח טלה בעל מום (פי אפי' מחוסר אבר דבעל מום כשר לדידהו בבמה) וא"כ כיון שהוא מחוסר אבר אין זה דרך כבוד ולשיטת הש"ס דילן פטור אלא אם עובדין אותה בכעין זה והכא קאמר שאפי' אינה דרך כבוד חייב וע"ז אומר בעבודתה בעבודת הגבוה בעבודת השתחוי' חייב על כל אחת ואחת וע"ז שאלו דהא הוי כלל ופרט וכלל וכל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט והפרט הוא השתחוי' והשתחוי' הוי דרך כבוד ודילמא כל שאינו דרך כבוד כגון זיבח לה בעלת מום או כמו דאיתא במס' עבודת כוכבים שבר מקל כו' ספת כו' דילמא אינו חייב אף שהוא כעין פנים והנה לא השיבו ר' זעירא על זה:

וע"כ נראה לי שנתחלפו השורות וכצ"ל קודם כתיב וילך ויעבוד כו' וישתחו להם ולשמש או לירח אמר ר' זעירא לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים. עוד נראה לי שצ"ל אמר ר' זעירא כתיב וישתחו להם ולשמש או לירח לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים וע"כ איתרבי לה כל מילי ובלבד שיהי' כעין פנים אף בזובח טלה בעלת מום אף שאינה דרך כבוד כמו השתחוי' וע"כ כתיב וישתחוו להם ולשמש כו' דאי הוי כתיב לשמש הוי קאי על וישתחוו וע"כ אינה דווקא אלא דרך כבוד אבל כאן דכתיב וישתחו להם ולשמש או לירח ע"כ חייב בעבודת כוכבים שהוא כעין פנים אעפ"י שאינה דרך כבוד דהיינו מחוסר אבר:.

וע"ז אומר התיב ר' אבא בר זימנא כו' והא כתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת מעתה אין כאן כלל ופרט אלא ריבוים אע"ג דכתיב וכל אלא בגין דכתיב ויו והוא נוסף אלא ע"כ לאורויי דהוי בריבה ומיעט וריבה אמר ר"י בר מרי' כל הן דאנא משכח ויו מחיק לי' פי' דהא יש כמה ווין שהם מיותרים וכמו שכתב הרמב"ן על הא דכתיב ובני צבעון ואיה וענה ועיין שם ברמב"ן אמר ר' שמואל בר אבדימי הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין ומה שבגיגיות ושבבירים יהו מותרין ת"ל וכל (פי' דהתם נמי הוא בריבוי ומיעוט משום דכתיב וא"ו ולא משו' יתור אלא דמשמעות הוא"ו הוא בריבה ומיעט וריבה ובש"ס דילן בחולין (ד' ס') אמרינן דבי ר' ישמעאל תנא במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וריבה ופירש"י במים שני פעמים הואיל ושני הכללות סמוכין כשתטיל פרט שאחריהם ביניה' מדה בתורה היא שלא תדינם בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט כו' ולשיטת הירושלמי הוא מדכתיב וכל (ועיין בב"ק ד' נ"ד) בכל כלל כל ריבוי ולפי מה שביארתי היינו רק לשיטת הירושלמי שסובר דאפי' שלא כדרכה ואפי' אין עובדין אותה במקל חייב בשבר מקל וכן בספת אבל שיטת הש"ס דילן אינו כן רק דווקא אם עובדין אותה במקל והפ"מ ביאר בפירושים אחרים והם דחוקים ודו"ק: