נועם ירושלמי על סנהדרין ז:ו:ו

עוד שם ר' ירמי' בעי הבא על אמו מהו שהוא חייב עלי' משום אשת איש תא חמי אילו אחר בא עלי' חייב משום אשת איש בנה לא כש"כ התיב ר' יוסי הרי חורגה הרי הוא חיי' עלי' משו' אשת איש ובנה כו' וכתב הפ"מ הא דקאמר לעיל ויתרו בו משום אשת איש ומוקי לה בפנוי' אזלא כפשיטות דהכא מעיקרא תא חמי והמסקנא כהא דמותיב ר' יוסי כו' דהא ממתניתין לא שמענו כן וכן לא הובא בגמ' איסור אשת איש גבי אמו עיי"ש שהאריך בזה.

ולי נראה דהא דאמר ר' ירמי' בעי הבא על אמו מהו שיהא חייב עלי' משום אשת איש הוא אליבא דר' יהודה דאמר אינו חייב עלי' משום אשת אביו רק משו' אמו מגזירת הכתוב וכמו שאומ' ערה כל הפרשה כולה לאם אבל באשת איש לא מיירי דהא אמרי' לעיל אמר ר' אבין תיפתר בפנוי' אבל אם היא אשת איש והתרו בו משום אשת איש ר' יהודה נמי מודה דחייב ולא פליג ר' יהודה אלא באיסור אמו ואשת אביו וע"כ אמר תא חמי אילו בא אחר עלי' חייב עלי' משום אשת איש בנה לא כש"כ:

וע"ז אומר התיב ר' יוסי הרי חורגה הרי הוא חייב עלי' משום אשת איש ונ"ל שהוא ט"ס דמניין לי' שחורגה חייב עלי' משום אשת איש דילמא אינו חייב עלי' רק משום אשת אב כמו דבעי ר' ירמי':

ע"כ נ"ל (שהוא ט"ס וצ"ל) התיב ר"י הרי חורגה הרי הוא חיי' עלי משו' אשת אב ובנה אינו חייב עליה משו' אשת אב (פי' דהתיב ר"י דהרי חורגה לר' יהודה בודאי חייב עלי' משו' אשת אב דהא היא אינה אמו ובנה אינו חייב עלי' משום אשת אב לר' יהודה אלא ודאי דהטעם הוא משום דר' יהודה סובר דאין איסור חל על איסור וכמו דאמר לקמן אתי דר"י בר"י כשיטת ר' יהודה אביו כמה דר' יהודה תופש שם ראשון כן ר"י ב"ר יהודה תופש שם ראשון וא"כ כיון דסובר ר' יהודה דאין איסור חל על איסור וכמו דבאיסור אמו ואשת אב גלי לן קרא דמשום אמך אתה תופשו ואי אתה תופשו משו' אשת אב ואמו הוי לי' שם ראשון דבאשת אב איפשר דבא אחר כך דהיינו שנולד מהאנוסה ה"נ לר"י לא אתי איסור א"א וחל על איסור אמו ועיין בחולין (ד' קא) לענין שבת ויוה"כ דהוי יוה"כ חל על שבת אף בבת אחת משום דקביעא וקיימא עיין שם]:

וע"ז אומר דתני אף כו' ונראה לי שבכאן נתחלפו השורות ובכאן צ"ל הא דאמר אח"כ וכן הבא על כלתו (פי' דא"כ כמו דפליג ר"י על המציעתא על הא דתנן וכן באשת אב שסובר ת"ק דחייב עלי' משום אשת אב ומשום אשת איש). ולפי"ז לר' יהודה אינו חייב עלי' משום אשת איש וע"ז אומר וכן בכלתו (פי' בבבא בתרייתא דתנן במתניתין הבא על כלתו חייב עלי' משום כלתו ומשום אשת איש כו' ע"ז פליג ר' יהודה נמי אשום דאין איסור חל על איסור ואפי' התרו בו משום אשת איש או לענין קרבן):

ואח"כ צריך לגרוס דתני אף בשאר כל עריות כן (וזה קאי אליבא דר' יהודה) חמותו ואשת איש את תופסו משום חמותו כלתו ואשה איש את תופשו משום כלתו אחותו ואשת איש את תופשו משום אחותו מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל (פי' דאף דר' יהודה סובר דתופש שם ראשון היינו לענין אשת אב שהוא בסקילה כמו על אמו וכן באשה אב ואשה איש וכן בכלתו ואשת איש דאשת איש קיל שהיא בחנק אבל אחותו ואשת איש חל אשת איש על אחותו משום דהיא חמירא דאשת איש בחנק ואחותו היא בכרת. וזהו דלא כר' יוסי דאמרינן לקמן (פ"ט דסנהדרין ה"ו) דאמרינן שם תמן תנינן ר' יוסי אומר ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו כיצד חמותו ונעשית אשת איש הרי זו בשריפה אשת איש ואח"כ נעשית חמותו בחניקה. אלמא דאע"ג דחמותו בשריפה לא חיילא על אשר איש שהיא בחנק אבל לר' יהודה חי"ל החמור על הקל. ואף טל גב דאמרינן בסנהדרין (ד' פא) דהא אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף והכי מוכח בכריתות (ד' י"ד) דר' יוסי אומר אם עבר זקן ונשאה חייב עלי' משום אשת אב כו' וא"כ כיון דאפי' לר' יוסי נמי מודה באיסור מוסיף אע"ג דלית לי' הא דהחמור חל על הקל וא"כ באחותו ואשת איש הי' יכול לומר דחל אשת איש משום דהוי איסור מוסיף אעפ"כ נקט הטעם משום דמבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה. וכמו שאבאר לקמן דאפי' ר' יוסי דמודה באיסור מוסיף אעפ"כ אינו חל רק בשוין כמו שכתבו התוס' ישנים אבל לא בקלה על החמורה ועוד דבא להשמיענו דר' יהודה סובר דחמור על קל חל וא"כ נ"מ אפי' היכא דליכא איסור מוסיף:

עוד שם דתני' הבא על אחותו חייב עלי' משום אחותו ומשום בת אשת אביו ר' יוסי ב"ר יהודה אומר הבא על אחותו אינו חייב עלי' אלא משום שם א' בלבד וכן הבא על כלתו וכבר ביארתי דהאי וכן הבא על כלתו צריך לגרוס לעיל:

והא דאמר דהני הבא על אחותו נראה לי נמי דנתחלפו השורות וכצ"ל ר' ירמי' ור' אבהו בשם ר' יוחנן אתי' דר' יוסי ב"ר יהודה בשיטת ר' יהודה אביו כמה דר' יודה תופש שם ראשון כן ר' יוסי ב"ר יהודה תופש שם ראשון ובכאן צ"ל דתני הבא על אחותו חייב עלי' משום אחותו ומשו' בת אשת אביו ר"י בר"י אומר הבא על אחותו אינו חייב עלי' אלא משום אחותו בלבד (או שאין צריך להפוך הגירסא וצ"ל הני ולא דתני) חזר ר' ירמי' בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית לי' לר"י בר"י בשיטת ר' יודה אביו תמן אמו בלא אשת אביו חייב אשת אביו בלא אמו חייב וא"כ הא דאמר ר' יהודה דאינו חל הוא משום דתופש שם ראשון אבל לריב"י אין הטעם משום דתופש שם ראשון אלא משום דסבר דבאחותו ליכא רק איסור דאחותו ולא משום בת אשת אביו וכמו שאומר ברם הכא מצינו בת אשת אביו בלא אחותו הוא מותר בה וע"כ אומר דאינו חייב רק משום שם א' בלבד דהיינו אחותו אבל אין זה שייך להא דאין איסור חל על איסור וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דהטעם של ר' יהודה הוא משום דתופש שם ראשון אבל לשיטת הש"ס דילן בסנהדרין (ד' נ"ג) אינו מדייק בזה כלל דלשיטת הש"ס דילן הוא משום גזירת הכתוב ולית לי' הא דתני בברייתא אף בשאר כל העריות כן וכן מוכח מהא דאמרינן בחולין (ד' ק) וסבר ר"י איסור חל על איסור והתני' ר' יהודה אומר יכול תהא נבילת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה כו' ולא מייתי מהך מתניתין דר' יהודה תופש שם ראשון כדמייתי בירושלמי אלמא דהש"ס דילן לא סבר הכי ולשיטת הירושלמי אע"ג דר"י לית לי' איסור חל על איסור אעפ"כ מודה באיסור מוסיף וכמו שביארתי תחילה דר"י סובר דחמורה על קל חל ולר' יוסי דאפי' חמור על קל לא חל אעפ"כ אמרי' מודה ר' יוסי באיסור מוסיף וא"כ כש"כ דר' יהודא מודה באיסור מוסיף וע"כ סובר דגיד חל על טמאה וכמו שפירש"י דאיסור חמור הוא ויש בו כח לחול על אחרים ומהו חומרו שנוהג בב"נ לר' יודה כדתנן והלא מבני יעקב כו':