נועם ירושלמי על סנהדרין ז:ב:ה

שם (ה"ב) אמ' ראב"צ תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזנתה והקיפוה חבילי זמירות ושרפוה א"ל תינוק היית ואין עדות לתינוק כד חמא דא מילתא לא הי' פחות מבן עשר שנין כד הי' מהלך עם רבי לא הוי פחות מתלתין שנין דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם ב"נ פחות מתלתין שנין ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור"א ברבי צדוק מבית שריון ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסיכה (ופי' הפ"מ ואין עדות לתינוק כדמסיק דבאותה שעה עשר שנים הי' כד הוי מהלך איידי דקאמר כמה הי' באותה שעה שראה מסיים כמה הי' בשעה שהלך עם רבי ותני כן שהי' מהלך עם רבי ביחד ובזמן שנתגדל ודן לפני חכמים הי' ומשמע מהפ"מ שר"א ברבי צדוק הי' תלתין שנין ושגה בזה:

והענין הוא דהירושלמי אומר שר"א ברבי צדוק צריך לומר שהאריך ימים הרבה דהא ר"א ברבי צדוק אומר דמעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה בחבילי זמורות כו' וא"כ הי' בזמן שדנו דיני נפשות בישראל וע"ז אומר כד חמא הדא מילתא לא הי' פחות מבן עשר שנין וא"כ כשחרב ביהמ"ק הי' בודאי בן חמשים דהא בן עשר שנין הי' כשראה שהקיפוה חבילי זמורות וארבעים שנה עד שלא חרב הבית ניטלו דיני נפשות מישראל וא"כ כשחרב ביהמ"ק הי' לא פחות מחמשים וכד הי' מהלך עם רבי לא היה פחות מתלתין שנין וקאי על רבי שלא הי' פחות מתלתין שנין כשהלך עמי ר"א ברבי צדוק. ורבי הי' טובא אחר החורבן וכמו דאיתא בפ"ק דר"ה (ד' י"ט) והא ר' יהודה בן שמוע תלמידו של ר"מ ור"מ בתר הכי הוי ופירש"י ור"מ בתר חורבן הוי כמה דורות דהא בימי ריב"ז חרב הבית ור"א תלמידו של ר"ע כדאמרינן פ"ק דעירובין כו' וא"כ רבי שהי' אח"כ תלמידו של ר"ש א"כ הי' אחר החורבן ור"א ברבי צדוק כשהלך עמו היה רבי בן שלשים שנה א"כ האריך ימים טובא ואפ"ל כמו שכתבו התוס' בכתובות (ד' ל"ב) בד"ה מיום שחרב כו' דלפעמים לצורך שעה היו חוזרין סנהדרין ללשכת הגזית אך בש"ס דילן ביומא (ד' ע"ט) איתא אמר רבי כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אליעזר בן שמוע הביאו לפניו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה א"כ הי' המעשה אצל ר' אליעזר בן שמוע ולא אצל ר' אליעזר ברבי צדוק]: