נועם ירושלמי על סנהדרין ג:ד:ג

עוד שם ר' חייא בר בא אמ' בשאמר לו יאמ' לי אביך ואין לי עסק עמך אבל אם אמר לו יאמר אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו ר' יוסי ב"ר חנינא אמר ואפי' אמר יאמר לי אביך ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב:

והנה הפ"מ פירש בשאמר לו יאמר אביך ואין לי עמך עסק מחלוקת דר"מ וחכמים במחול לך והתובע הוא שאמר אם יאמר אביך שהדבר כן שוב אין לי עסק עמך ואיני תובע ממך כלום אבל אם אמר יאמר לי אביך שכדבריך כן הוא שהנתבע אמר אני מקבל ליתן לך מה שאת תובע אין זה כלום ועילא הי' רוצה להודות לו משום דאמרי' אין זה אלא שעילא הוא מבקש והי' רוצ' להודו' כלומר שהוא רוצה שיודה לו לפיכך אמר לו כן שסומך על אביו אבל לא גמר בלבו ליתן לו ע"י עדות אביו ריב"ח אמר ואפי' אמר לו יאמר לי אביך ואני מקבל עלי לא מצינו עדות יוצא מפי קרוב (ופי' הפ"מ דמאי שנא דהא ברישא נמי עכ"פ לעדות של אביו זה הוא מקבל ולא מצינו לעדות יוצא מפי קרוב ואפ"ה אמרת דמהני והוא הדין בסיפא אם א"ל ואני מקבל עלי):

והנה פירושו דחוק למאוד ע"כ נראה לי שהפי' הוא דדוקא אם אמר לו יאמר אביך ואין לי עסק עמך אבל אם אמר לו יאמר אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בסנהדרין (ד' כד) דאמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו ור' יוחנן אמר באתן לך מחלוקת איבעיא להו באתן לך מחלוקת אבל במחול לך דברי הכל אין יכול לחזור בו כו' וא"כ מוכח דבמחול לך אמרינן יותר דאינו יכול נחזור מבאתן לך אבל שיטת הירושלמי הוא דאדרבא במחול לך אמרינן דלא גמר בלבו למחול לו וע"כ יוכל לחזור בו אח"כ אבל באתן לך א"כ איך יאמר שנאמן עליו אביו שאם יאמר לו שיתן יתן אלא ודאי דעילא הי' רוצה להודות לו. שודאי רצונו הוא להודות לו שחייב לו. אך שהוא מתבייש לחזור ולאמר לו שהוא חייב לו ע"כ אומר נאמן עלי אביך וזהו הפי' שעילא רצה להודות לו וע"כ שיטת הירושלמי דבאתן לך גרע יותר שאינו יכול לחזור בו:

[ואיפשר לומר דע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ג דב"מ ה"א) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ר' יוסי בר' חנינא לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם והקשיתי לעיל דא"כ לר"מ דיכול לחזור א"כ איך מקני לי' כפילא ועיין תוס' שם אך לפי מאי דאמרינן ר' חייא בר באאמר דאם אמר יאמר לי אביך ואני מקבל עלי עילא הי' רוצה להודות לו וע"כ חייב וא"כ ה"נ איפשר לומר דאם קיבל עליו לשלם עילא הי' רוצה להודות לו וע"כ מודה ר"מ שאינו יכול לחזור: וא"כ לר' יוסי בר חנינא שאומר דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב א"כ פליג הכא נמי ביכול לחזור בו אם אמר הריני משלם וא"כ אמאי מקני לי' כפילא וע"ז אומר ר' יוחנן ור' אלעזר ור' נסא מוסיף בשם ר' יוסי בר חנינא לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקיבל עליו לשלם כמו ששילם (פי' דאף ר' יוסי ב"ר חנינא נמי מודה דאם הוא מתחיי' אמרינן דעילא הי' רוצה להודות לו). אך אם אמר נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך פליג ר' יוסי בר' חנינא דלא מצינו עדות יוצא מפי קרוב אבל אם אמר סתם הריני משלם מודה ר' יוסי בר' חנינא לר' חייא בר בא דעילה הי' רוצה להודות וע"כ כיון שאינו יכול לחזור ע"כ מקני לי' כפילא וכמו שביארתי דעילה הי' רוצה להודות לו היינו שהוא בעצמו רוצה להודות לו אך שהוא מתבייש:

וכן איתא בירו' פ"ג דשבועות ה"ה) א' דברי' של עצמו וא' כו' כיצד כו' שבועה שאתן לאיש פלוני כו' ובגמ' עילא הי' רוצה להודות לו וגם שם נדחק הפ"מ בפירושו ע"כ נ"ל דע"כ אומר הירו' עילא הי' רוצה להודות לו והוא כמו שהקשה הר"ן דאמאי חייב משום ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל וכ' דודאי אין כונתו אלא אם חבירו רוצה עיי"ש. וע"כ מתרץ הירושלמי דאמרינן דעילא היה רוצה להודות לו וכמו דאיתא בב"מ (ד' ס"ד) דילמא מיגזל גזלי' ואיבלע לי' בחשבון. וע"ז אמר הכא עילא הי' רוצה להודות לו (פי' בשביל חוב שחבירו לא תבעו והוא רוצה להודות לו וע"כ לא הוי מושבע ועומד כו' דאינו חייב רק לצאת ידי שמים כיון שאין חבירו תובעו וע"כ כיון שרוצה להודות לו ע"כ אם אינו רוצה הוי המחילה כמו קבלה ודמי לאם נתן לו והוא כמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (ס' ז) מה שהקשה הפני יהושע בב"ק (ד' קי"א) על מה שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ו) דאיתא שם דהכסף מכפר מחצה וכתבו התוס' נראה דהכהן אינו יכול למחול כיון דהוי כפרה והקשה הפני יהושע דהא קרן נמי מעכב כפרה כמו דאמרינן בספ"ט דב"ק (ד' קי"א) ומנין שאם לא הביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא וילמד הדיוט מהקדש ואפ"ה אמרינן בב"ק (ד' ק"ג) מחל לו על הקרן כו' ואין צריך לילך אחריו אלמא דיכול למחול אע"ג דהקרן מעכב הכפרה וע"כ צריך לומר דכיון שמחל לו ה"ל כאלו נטלו ממנו וחזר ונתן לו דה"ל כפרה בזה וא"כ בכהן נמי נימא הכי ותירץ הפני יהושע דהתם כיון שחייב לו מכבר ע"כ יכול למחול וע"כ הוי כאלו נטלו ממנו וחזר ונתנו לו אבל הכא שהכהן לא זכה בו כלל ע"כ לא יכול ליתנו לו במחנה כל זמן שלא זכה עדיין וע"כ לא הוי לי' כפרה במחילה גרידא וע"כ הכא נמי אם אמר שבועה שאתן אינו חייב משו' שבועת ביטוי דילמא האחר לא ירצה לקבל וכמו שהקשה הר"ן. וע"כ אומר הירושלמי עילא הי' רוצה להודות לו דאיפשר שנתחייב לו מכבר וע"כ רוצה להשיב לו ונתבייש להודות לו. וע"כ נשבע שיתן וע"כ כיון דהי' חייב לו מעיקרא ע"כ אם לא ירצה לקבל הוי כאילו נתנו לו וחזר ונטלו ממנו וא"כ יצא בזה דהוי כנתינה ועוד דכיון דכונתו הי' שיצא ידי גזילה א"כ אם זה אינו רוצה לקבל א"כ יצא ידי גזילה ועיין לקמן (פ"ג דשבועות) ושם יתבאר עוד בזה: