נועם ירושלמי על פסחים ט:ח:ב

שם (ה"ח) הפסח שנתערבה בזבחים כו' נתערבה בבכורות ר' שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו הני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר ר' יוסי אומר במחלוקת (ופי' הק"ע הא דתני אין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני דחיישינן שמא לא יאכל אותם בזמנם ויהא צריך לבערם כשכלה לחיה מן השדה ונמצא מפסיד לכסף מעשר) במחלוקת דתנן (במ"ש פ"ג) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתו ור"ש מתיר וכי היכי דפליגי בתרומה ה"נ פליגי בשביעי' והך בריית' דתני אין לוקחין כרבנן א"ר יונ' ד"ה היא אוכלי תרומ' זריזים הם (ופי' הא דפליג ר"ש דהא דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני הוא מפני שאוכלי תרומה זריזין הם אבל הא דאין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני אתי כר' שמעון) התיב ר' חנינה קומי ר' מנא והא תנן נתערבה בבכורות ר"ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו ותני עלה יאכלו כחמור שבהם. א"ל אוכלי פסחים בשעתן זריזים הם כאוכלי תרומה תדע לך דתנן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כו'. ותנינן תמן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה א"כ מוכח דאוכלי פסחים זריזים הן:

[ולכאורה קשה דהא אמרינן בירושלמי (פ"ח דשביעית) אין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה ר"ש מתיר כו' תמן תנינן ובכולן רשאים הכהנים לשנות באכילתן ולאוכלם צלוים שלוקים ומבושלים ולתת לתוכן חבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר"ש ר"מ אומר לא יתן לתוכן שלא יביא את התרומה לידי פסול אתי' דיחידאי דהכא בסתמא דתמן ודיחידאי סתמן כסתמן דהכא (כצ"ל) והוא משום דשם בזבחים שנה בלשון סתם. והנה הר"מ פירש דהא דאין מבשלים ירק של שביעית בשמן של תרומה הוא משום שלא יביא השמן לידי פסול אם יגע בו טבול יום וא"כ משמע דהאיסור הוא משום שביעית וא"כ לפי"ז הי' יכול להקשות על הא דאמר ר' יונה ד"ה היא אוכלי תרומה זריזים הן מהך דפ"ח דשביעית דתנן אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה ור"ש מתיר אלמא דאפי' בשביעית נמי מיקל ר"ש וא"כ מוכח דהטעם הוא כמו שכתב הר"ש דהאיסור הוא משום תרומה שלא יביאהו לידי פסול שצריך לאכול בשביעית וכמו שפי' רש"י בזבחים (דף ע"ו) א"ל אמאי לא תותבי' מהא דאין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביא קדשים לבית הפסול ופי' רש"י כשצריך לאכול השמן בזמן השביעית וכן משמע מהא דאמר לי' א"ל אביי ולאו אותביתה מהא דתבלין ואמר לי הנח לתרומת תבלין שהוא דרבנן הכי נמי תרומת ירק דרבנן:

והנה מהירושלמי הזה מוכח דהא דתנן (בפ"ג דמ"ש) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שהוא ממעט באכילתו ור"ש מתיר דהאיסור משום תרומה וכמו שפי' רש"י בזבחים (דף ע"ו) דמתחלה שרי לאינון כו' אך לפי מה שהכריחו התוס' שם דהאיסור הוא משום מעשר שני דמעיקרא שרי לזרים והשתא אסור וכן משמע מהירושלמי (פ"ג דמ"ש) שלא יביאו לידי פסול מהו לידי פסול א"ר יונה שנפסל בטבול יום לאוכלו אין אתה יכול שהוא טמא ד"ת לפדותו אין אתה יכול שהוא טהור ד"ת (פי' שלגבי מעשר הוא טהור ד"ת) א"כ אין יכול לפדותו הוי שלא יביא לידי פסולי מהו ממעט באכילתו תרומה אסורה לזרים מ"ש מותר לזרים תרומה אסורה בטבול יום ומ"ש מותר בטבול יום וכשם שהוא ממעט באכילתו כך הוא ממעט באכילתו תרומה מותרת לאונן מ"ש אסור לאונן תרומה אינה טעונה מחיצה מ"ש טעון מחיצה אשכח תני מפני שהוא ממעט באכילתו ובאכילתה. וא"כ קשה מדר' יונה אדר' יונה דהכא א"ר יונה ד"ה אוכלי תרומה זריזים הם. והתם קאמר ר' יונה דהטעם משום דממעט באכילת מ"ש מחמת שנפסלה בטבול יום ולפדותו אינך יכול שלגבי מעשר שני הוא טהור וע"כ צריך לומר דהא דאמרי' אוכלי תרומה זריזים, הם. וע"כ כיון שיש איסור תרומה ע"כ זריזים הם אפי' לגבי איסור אחר וע"כ ניחא שפיר הכא גבי תרומה בכסף מ"ש וכן בהא דאין מבשלים ירק של תרומה בשמן של שביעית. דכיון דזריזים הם לגבי תרומה זריזים נמי לגבי איסור אחר משא"כ בהא דתני דאין לוקחים שביעית בכסף מ"ש דליכא איסור תרומה כלל ע"כ קאמר ר' יונה דאף ר"ש מודה בהא (והירושלמי הזה הובא (פ"ג דמ"ש) ג"כ תני אין לוקחין שביעית בכסף מ"ש כו' עיי"ש ודו"ק:

והא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דנזיר ה"ב) ר' שמעון אומר למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליו ואומר אם טמא הייתיהרי הוא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי (פי' ויהא לשלמי נדבה וישחט בצפון וטעון מתן בהונות כו' אבל חכמים לא הודו לר"ש שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול ואיפשר לומר משום דהכהנים אוכלי קדשים זריזים הם אבל לא משמע הכי מהירושלמי מדפריך מבכורות אם חבורת כהנים יאכלו ע"כ איפשר לומר משום תיקוני גברא שאני וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ו) עיין שם אבל מ"מ יש להקשות מהא דתנן בזבחים (ד' ע"ו) שם אשם שנתערב בזבחים ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהם והתם אית לי' תקנתא ברעי' כמו דאמרינן בזבחים (שם) וליכא למימר משום דהתם נתערב בדיעבד דא"נ הוי מצו לשנויי דהא דתנן אין לוקחים שביעית בכסף מעשר שני הוא לכתחילה. ובירושלמי מייתי לה דאמרינן (שם בירושלמי דפסחים) א"ל ר' יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנן תמן אשם שנתערב בשלמים ר' שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול ואיפשר לומר כיון דנאכל בעזרה לזכרי כהונה זריזים הם ולא דמי לבכורות דנאכל כמו קדשים קלים בכל ירושלים ודו"ק]: