נועם ירושלמי על פסחים ח:א:ט

שם עבד של שני שותפים לא יאכל משל שניהם ר' יוסי אמר אין רשות לרבו לומר אי אפשי שתמנה על פסח אבל אומרים לו אי אפשי שתמנה ע"ז אלא ע"ז (איפשר לומר שמתרץ על הא דתנן במתניתין חציו עבד וחציו ב"ח לא יאכל משל רבו וא"כ משמע שאוכל משל עצמו ובעבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם והיינו משום ששניהם מקפידין שכל א' אינו רוצה שיהנה חלקו משל אחר או שחלקו של אחר יהנה מחלקו ע"כ לא יאכל אבל חצי עבד וחצי בן חורין אוכל משל עצמו דודאי הוא רוצה שיהנה חלק של רבו כדי לצאת ורבו אינו יכול לומר לו אי אפשי שתמנה על פסח ע"כ אוכל משל עצמו). היך עבידא עבד של שני שותפין צריך להמנות על הפסח (פי' אם שניהם אין מקפידין שיאכל משל עצמו שיחרר א' מהן חלקו צריך להמנות על פסח אחר שיחררו שניהם צריך להימנות על פסח אחר) שמואל בר אבא בעי עבד מהו שאוכל משלשתן. אמר ר' יוסי אם אומר את עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו נמצא הקדש פסול מעורב בעבודה:

וצריך לבאר דאיך ניחוש שמא ישחררו רבו הא המשחרר עבדו עובר בעשה ע"כ נראה לי לבאר דהא דאמר היך עבידא עבד של שני שותפין צריך להמנות על הפסח שיחרר א' מהן חלקו צריך להמנות על פסח אחר והוא דכיון דתחילה הי' עבד ושיחררו רבו א"כ הוי כמו גוף אחר וכמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ב) מעיקרא בהמה כו' וא"כ המנאתו שבתחילה לא הוי המנאה ע"כ צריך להמנות על פסח אחר שיחררו שניהם צריך להמנות על פסח אחר והוא משו' דתחילה הי' חצי עבד וחצי בן חורין ואח"כ כששיחררו השני בטלה המנאתו שמעיקרא וצריך המנאה אחרת:

וע"ז אומר שמואל בר אחא בעי עבד מהו שיאכל משלשתם דאיפש' דהמנאתו ראשונה נמי הוי המנאה ולא אמרי' דכיון ששיחררו בטלה המנאתו. וע"ז אומר אמר ר' יוסי אם אומר את עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא ימנה על הפסח שמא ימלך רבו וישחררו (פי' דהא הוא חצי עבד וחצי בן חורין וא"כ איך תנן במתני' דחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו וא"כ מוכח דמשל עצמו אוכל וא"כ איך ימנה על הפסח כיון שהוא חצי עבד וחצי בן חורין וא"כ כופין את רבו לשחררו וא"כ כיון שהוא עומד לשיחרור א"כ אמאי לא חיישינן שמא ישחררו רבו וא"כ הקדש פסול מעורב בעבודה אלא ודאי אע"ג דשיחררו לא בטלה המנאתו. וע"כ נמנה על פסח של עצמו:

ובזה יתיישב מה שפסק הרמב"ם (פ"ב מה' ק"פ ה' י"ג) מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו עד שיעשה כולן בן חורין והשיב ע"ז הראב"ד דהא לפי משנה אחרונה יאכל משל עצמו והנה הכ"מ האריך בזה וגם מה שכתב הרמב"ם בפי' המשניות ואמר לא יאכל משל רבו וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח חציו בן חורין וחצי עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין והנה הרבה האריכו בפי' המשניות להרמב"ם מה כונתו במה שכתב כי הוא לא יניח חצי בן חורין וחצי עבד ע"כ לא יאכל עד שנעשה בן חורין (עיין בספרי ע"י שהארכתי שם לתרץ דברי הרמב"ם) ולפי מה שביא' הירושלמי ניחא דהרמב"ם מפרש דלמשנה ראשונה אוכל משל עצמו דלא חיישינן שמא ישחררנו רבו דהא המשחר' עבדו עובר בעש' וגם למאי ישחררנו. אבל במשנה אחרונה שעומד לשיחרור ע"כ חיישינן שמא ישחררנו רבו וע"כ בטלה המנאתו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה ע"כ נא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו. וכן איפשר לפרש בראיה שפסק ג"כ הרמב"ם (פ"ב מה' חגיגה) מי שחציו עבד וחציו ב"ח פטור מפני צד עבדות שבו התם ג"כ הטעם דכל זמן שהוא חצי עבד וחצי עבד פטור מן הראי' וא"כ הא שמביא עולת ראי' הוא מצד חירות אבל צד עבדות אינו יכול להקדיש העולה כיון שאינו בראיה וא"כ כל עולת הראי' הוא מצד חירות שבו וא"כ אם שיחררו רבו אינו יוצא במה שהפריש מכבר עולת ראי' מצד חירות וא"כ חצי חירות יראה ריקם בלא קרבן עולת ראי' וכבר פסק הרמב"ם שאם אין לו עולת ראיה לא קיים העשה דראי' ועבר על ל"ת דלא יראו פני ריקם וכבר האריך בזה הט"א בפ"ק דחגיגה (דף ז') ואם כן אם ישחררנו רבו אם כן יעבור על צד חירות שבו בלאו דלא יראו פני ריקם דחיישינן שמא ישחררנו רבו כיון שעומד לשיחרור וע"כ פסק דלמשנה אחרונה פטור מחמת צד עבדות שבו ודו"ק: