נועם ירושלמי על פסחים ח:א:ד

ר' זעירא בשם ר"א אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שו אלא מדעתו כו' מה אנן קיימין אם בממחין (פי' אם שהוא ממחה בפירוש נראה לי שצריך לגרוס אם בשאינם ממחין סתם האשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה אלמא דזהו דווקא משום דסתם האשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה אלמא דבעינן דעת דאל"ה צריכה לאכול מאיזה מהם שנשחט ראשון. ר' ירמיה בשם ר' יוחנן מתניתא בממחין (פי' שממחה בפירוש) וע"ז אומר לית הדא פליגא על דר' אלעזר דאמר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו וע"ז אומ' שני' היא פסח שני' היא חטאת פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו. וכבר ביארתי בספרי עמק יהושע והגהתי פסח לכשיגדיל אינו ראוי להתכפר בו ופירוש וע"כ אין הראיה משה לבית אבות דמפרישין שלא מדעתו משו' דבפסח אינו מועיל לכשיגדיל משא"כ במחוסרי כפרה מועיל לכשיגדיל:

וכעת נראה לי דהא שמביא ראי' דמחוסרי כפרה מפרישין עליו שלא מדעתן דהא מפרישין על הקטנים עיקר הוכחה אינו מדמפרישין על הקטנים דילמא משום שזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו או כמו דאמרינן בכתובות (ד' י"א) דניחא לי' במאי דעביד אבוהון אלא דעיקר הראי' דהא יכולין הקטנים למחות כשיגדילו וכמו דאיתא בכתובות (ד' י"א) אמ' רב יוסף הגדילו יכולין למחות וא"כ דילמא ימחה אח"כ לכשיגדיל וא"כ הוי חולין בעזרה.

וע"ז אומר שני' היא פסח שני' היא חטאת פסח לכשיגדיל (כצ"ל) ראוי הוא להתכפר בו (פי' אמי' יגדיל וימחה אעפ"כ ראוי הוא להתכפר בו דהא יש עליו עוד מנויים דהא האב נמנה עמהם. חטאת לכשיגדיל (פי' לכשיגדיל וימחה) אינו ראוי להתכפר בו וע"כ בחטאת דמחוסרי כפרה סובר ר' יוחנן דמפרישין עליהם שלא מדעתן מדלא חיישינן דילמא ימחה לכשיגדיל וא"כ אינו ראוי להתכפר בו משא"כ בפסק אפילו לכשיגדיל וימחה מ"מ ראוי הוא להתכפר בו כמו שבארתי ובזה יתיישב על מה שפסק הרמב"ם דאין עושין חבור' שכולה קטנים והכ"מ נדחק בזה עיי"ש אבל לפי מה שביארתי ניחא דחיישינן דילמא יגדילו וימחו וא"כ הוי הפסח חולין בעזרה ודו"ק: