נועם ירושלמי על פסחים ז:יג:ו

שם פשיטא דא מילתא התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורין בחלקן של טמאים ולא עוד אלא אפילו התחילו אלו ונטמאו הן זכו טהורים בחלקן של טמאים אבל התחילו אלו ונטמא א' מהן לא זכו טהורים בחלקם של טמאים הנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי הזה עיי"ש:

ולי נראה דקאי אמתניתין דשתי חבורות ע"ז אומר שאף ע"פ שנחלקו לשתי חבורות ונטמא חבורה א' א"כ איפשר דאין לחבורה השני שום זכות בחלקן של החבורה שנטמאו דכיון שכבר נחלקו לשתי חבורות ע"ז אומר התחילו אילו ונטמאו אילו זכו טהורין בחלקן של טמאים דכיון דהטמאים לא התחילו לאכול. ע"כ כיון שנטמאו ודאי יש זכות להחבורה השני' והחבורה השני' אוכלין ולא עוד אלא אפי' התחילו אלו ונטמאו הן אע"פ דכבר התחילו לאכול וא"כ יש לומר דאין זכות להחבורה השני' ע"ז אומר אעפ"כ זכו טהורין בחלקן של טמאים אבל התחילו אלו ונטמא א' מהן לא זכו טהורין בחלקן של טמאים (פי' החבורה השני' דכיון דהתחילו לאכול א"כ נעשית חבורה בפני עצמה. ע"כ אם נטמאו אחד מהן יש זכות להשאר מבני החבורה הזה דכיון דנתחלקו לשני חבורות ע"כ אם נטמא אחד מהן נשאר הזכות לבני החבורה הזו ולא להחבורה השני'. משא"כ אם נטמאו כל החבורה אע"פ שהתחילו לאכול אעפ"כ כיון דכל החבורה נטמאת הזכות הוא לחבורה השני' ודו"ק:

שם (ה"ו) ציבור שנטמא אחד מהן כו' עיין בספרי אבי הנחל (דרוש ט"ו):