נועם ירושלמי על פסחים א:ז:ג

שם אמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא באוכלין אית ליה יטמא יטמא בכלים והנה הירו' הזה תמוה מאוד. ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) אע"ג דלית ליה יטמא יטמא בכלי' אית ליה יטמא יטמא באוכלין והוא דבסוט' (פ"ה ה"ב) איתא עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא זה ראשון שנגע בכל טמא לא יאכל לרבות את השני כו' וע"ז אומר דאפי' ר"י נמי אית ליה יטמא יטמא אלא דר"ע למד מזה ששני עושה שלישי בחולין משום דקרא כתיב יטמא יטמא וא"כ נטמא האוכלים ע"י הכלי דהיינו שנטמאו באויר כלי חרס וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דסוטה ושם) עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמא בשרץ אוכלין עצמם מניין כו' וא"כ כיון שנטמאו האוכלין ע"י אויר כלי חרס א"כ הוי הכלי ראשון ואוכל שני וכתיב יטמא ע"כ קאמר ר"ע בסוטה (ד' ס"ז) לימד על ככר שני שמטמא את השלישי וע"ז קאמר דר' ישמעאל נמי סובר כר"ע דיטמא יטמא אלא דקאמר דהא דיטמא יטמא היינו אם הוא ראשון דהיינו שנגע באב הטומאה ולא שנטמא ע"י הכלי ולא קאי הא דיטמא ארישא דקרא דכתיב וכל אשר יפול מהם אל תוכו כמו דאמר ר' עקיבא דאמרינן בסוטה (ד' כ"ז) וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שמטמא את השלישי וא"כ יליף ר"ע דשני עושה שלישי בחולין. אבל ר' ישמעאל לא יליף מזה דשני עושה שלישי בחולין אבל אעפ"כ דריש יטמא יטמא דהיינו שמטמא אחרים דהיינו אם הוא ראשון ולא שנטמא ע"י כלי וע"ז קאמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא בכלים וכצ"ל) (פי' אם נטמא ע"י כלי דאז הוי שני ואין שני עושה שלישי בחולין) אבל אעפ"כ אית ליה לר' ישמעאל נמי יטמא יטמא:

והוא משום דלכאורה קשיא הא דאמרינן בפסחים (ד' ט"ז) א"ר ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ר' מאיר לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא דתני' ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר' מאיר כו' ר' יוסי ור"ש אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין וכתבו התוס' קשה ר' יוסי גופיה אית ליה לקמן (ד' י"ח) טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן והא דאית ליה הכא דאורייתא בשיטת ר"ע רבו אמר ואין זה לטעמיה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) ר' חייה בשם ר' יוחנן אתי' דר' יוסי כשיטת ר"ע רבו כמה דר' עקיבא אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אמר יטמא יטמא דבר תורה וא"כ משמע דר' יוסי בעצמו נמי סובר כר"ע דיטמא יטמא וא"כ קשה דהא אמרינן בפסחים (ד' י"ח) והא אמר רבא לא ר' יוסי סבר כר' עקיבא ולא ר' עקיבא סבר כר' יוסי א"ל ר' יוסי בשיטת ר"ע רבו אמרה וליה לא ס"ל א"ל רב אשי לרב כהנא בשלמא ר' יוסי לא סבר לה כר"ע דתניא א"ר יוסי מניין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא ומה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פסול בקידש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקודש ולמדנו שלישי בקודש מה"ת ורביעי מק"ו שלישי מה"ת דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כו' ואי ס"ד סבר כר"ע ניתני נמי רביעי בתרומה וחמישי בקודש כו' וא"כ מוכח דר' יוסי לא סבר כר"ע ובירושלמי בשיטת ר' עקיבא רבו משמע דר' יוסי גופיה נמי סובר כר' עקיבא דדריש יטמא יטמא וא"כ ילמוד רביעי בתרומה בק"ו וחמישי בקודש. וע"כ אמר ר' יוסי בר' בון דר' ישמעאל אע"ג דלית ליה יטמא יטמא בכלים (כצ"ל) וסובר דבחולין אין שני עושה שלישי אעפ"כ אית ליה יטמא יטמא באוכלים דהיינו אם נגע באב הטומאה ולא שנטמא ע"י הכלי וכן ר' יוסי נמי סובר כר"ע דדריש מיטמא יטמא וע"כ סובר דמשקין לטמא אחרים דאורייתא הוא מדכתיב יטמא וע"כ אמר ר' יוחנן דאתי ר' יוסי בשיטה ר' עקיבא רבו כמה דר"ע אמר יטמא יטמא דבר תורה כן ר' יוסי אומר יטמא יטמא דבר תורה וע"כ סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ואעפ"כ לית ליה דשני עושה שלישי בחולין (וברפ"ג דחגיגה בירושלמי ובסוף חגיגה יתבאר בזה עוד) ודו"ק: