נועם ירושלמי על פסחים א:ז:ב

שם (ה"ז) הוסיף ר"ע מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמ' בטמא מת אע"פ שמוסיפין לו טומא' על טומאתו ובגמ' על דעתי' דר"י (פי' דאמ' דולד הטומא' מן התורה) המן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה, ובא להוסיף פסול תורה עם טומאת תורה על דעתי' דבר קפרא (פי' דאמר דולד הטומאה מדבריהם) תמן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה והכא פסול תורה עם טומאת תורה לא בא אלא לפחות. דהא טומאת דבריהם קיל מפסול תורה א"כ לא בא אלא לפחות ולא להוסיף ומשני תיפתר בטבול יום מבית פרס שהוא מדבריהם [ומזה הירושלמי משמע דאפי' אם הטומאה הוא מדבריהם אפ"ה בעי הערב שמש וכן יתבאר לקמן ובסוף חגיגה) לפי מה שבארתי שם בירושלמי עיין שם ועי' בפ"ב דשבת (ה"ו) מה שבארתי שם]:

שם ר' חנני' סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה. א"ר מנא קומי ר' יוסי ר"ע כדעתי' דר"ע אמר יטמא דבר תורה. והנה הירושל' הזה הוא תמוה מאוד דמביא הך דר"ע דדריש יטמא שהשני עושה שלישי בחולין להך דהכא וגם הא דמייתי הא דאמר תחלה (בה"ו) ר' חנניה סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה להכא. והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד:

והנה בספרי נועם ירושלמי בארתי דמקשה על הא דאמר דלר' יוחנן ניחא דאמר בולד הטומאה דאורייתא א"כ ניחא מה שבא להוסיף דאפילו פסול תורה שורפין עם טומאת תורה:.

וע"ז מקשה דהא כבר אמר בירושלמי (ה"ו) דר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה דאי לאו הכי מה בא להעיד ר"ח סגן הכהנים דהשתא פסול תורה שורפין עם טומאת תורה כמו דאמרי ב"ה דהפיגול והנותר והטמא נשרפין כאחת מכש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז אומר דשני' משם ב"ש וב"ה וכמו שבארתי דלב"ה דסברי דטומאת משקין דרבנן א"כ אם נטמא בולד הטומאה ע"י משקין א"כ נטמא בטומאה דרבנן. ולב"ש דהוי טומאת תורה (כמו שבארתי תחלה) דסברי דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ס"ל דהפיגול והנותר והטמא אין נשרפין כאחת וא"כ אפי' לר' יוחנן קשה דלא בא אלא לפחות:

וע"ז משני ר' עקיבא כדעתי' דר"ע אמר יטמא (פי' דמשני דר"ע ודאי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים הוא דאורייתאדכיון דס"ל דטומאת משקין לטמא עצמו הוא מה"ת וא"כ לא מוקי לה בהכשר וא"כ ודאי דמטמא אחרים דאורייתא דהא ס"ל דיטמא יטמא וכה"ג הקשו התוס' בפסחים (ד' ט"ז) בד"ה ר' יוסי כו' ועוד קשה דבמה הם חולקין כיון דר' יוסי אליבא דר"ע אומר וכי אינו מודה ר"מ דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמא כו'] וע"ז משני דר"ע לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ לר' יוחנן דאמר ולד הטומאה ד"ת ניחא דבא להוסיף אפי' פסול תורה עם טומאת תורה דאע"ג דאמרינן דר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה דלב"ה הוי דרבנן דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אעפ"כ ר"ע לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וא"כ הוי ולד הטומאה דבר תורה וע"כ בא להוסיף אפילו פסול תורה עם טומאת תורה. אך כבר ביארתי דהירושלמי אינו סובר כן כמו שביארתי:

ע"כ נראה לי כעת לבאר שהוא משום דקשה להירושלמי כמו דמקשה הש"ס דילן בפסחים (ד' י"ד) אמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כו' מכדי האי נר מאי קא מהני להאי שמן אי לאיפסולי גופי' הא פסיל וקאי ממאי דילמא לטמא אחרים דרבנן אי מדרבנן מאי אירי' באב הטומאה אפי' בראשון ושני נמי תחילה הוי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה:

וע"ז משני ר"ח סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה (פי' כמו דמשנינן תחילה דשני' משם ב"ש וב"ה ועיקר הרבותא הוא משום ב"ש הכא נמי איפשר לומר בדר' עקיבא דשני' משם ב"ש וב"ה (פי' קודם י"ח דבר דאכתי לא נגזרה הגזירה דכל הפוסל אה התרומה מטמא משקין להיות תחילה כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' י"ד) בד"ה ושקיל כו משקין דתרומה ושדי כו' ופסיל להו ואע"ג דמשקים תחילה הוי כמו דאמר (פרה פ' ח' מ"ו) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה הכא דקאמר ופסיל להו משום דאכתי לא נגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה וכן כתבו התוס' בשבת (ד' י"ד) בד"ה אלא במשקין הבאים מחמת ידים וא"ת ומה הוצרכו לגזירה זו כיון דגזרו דידים פוסלות את התרומה א"כ משקין שנגעו בהן הוי תחילה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה וי"ל דהאוכלים שנטמאו במשקין היינו גזירה דכל הפוסל את התרומה ועד השתא לא נגזרה. והא דקאמר במשקין הבאין מחמת ידים הוא הדין מחמת כל פוסלי תרומה והא דקמהדר ר' יהושע לר' אליעזר מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין ואע"ג דאכתי לא נגזרה מ"מ הי' דעתן לגזור מיד וכן כתבו התוס' בפסחים (ד' ט"ו) בד"ה ולד הטומאה כו' הקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דאורייתא א"כ לר' יוסי שלישי דאורייתא הוא ע"י משקין א"כ מאי תוספת טומאה איכא כו' ובלאו הכי הוי שני כיון שנטמא מן המשקין דהוי תחילה ואור"י דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה:

וע"ז קאמר ר' חנניה סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה והוא דלב"ש הוי חידוש אע"ג דנקבע הלכה כב"ה וא"כ הכא נמי יש לתרץ דר' עקיבא קאמר אליבא דב"ש וב"ה קודם שנגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה א"כ ניחא דאע"ג דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אפ"ה קאמר דוקא באב הטומאה דבראשון ושני לא מטמא דלא נגזרה הגזירה דכל הפוסל את התרומה כו' וע"כ מהני ליה לטמויי אחרים דרבנן:

וע"ז קאמר ר' מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתיה דר' עקיבא אמר יטמא דבר תורה וכמו שהבאתי התוס' דפסחים ודף ט"ו) בד"ה ר' יוסי לטעמי' כו' כיון דר' יוסי אליבא דר"ע אומר וכי אינו מודה ר"מ דלר"ע משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמ' בההיא דבו ביום דרש ר' עקיבא כו' וע"כ קאמר ר' מנא דלר' עקיבא ניחא דאמר שנטמא באב הטומאה אפי' לאחר הגזירה דכל הפוסל את התרומה כו' ולא קאמר בראשון ושני משום דאז לא מהני ליה רק בטומאה דרבנן משום דכל הפוסל כו' אבל אם נטמא באב הטומאה מטמא אחרים מדאורייתא וע"כ קאמר ר"ע כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא דבר תורה ודו"ק: