נועם ירושלמי על פסחים א:ו:ב

שם (ה"ו) ר' חנניה סגן הכהני' אומ' מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה אע"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו ובגמ' בר קפרא אמר אב הטומאה דבר תורה ולד הטומאה מדבריהן ר' יוחנן אמר בין זה ובין זה ד"ת על דעתיה דבר קפרא ניחא (פי' שהוא אומר ולד הטומאה מדבריהם ניחא דאם כן מוסיפין טומאה על טומאתו). על דעתיה דר' יוחנן (פי' שאומר דבין זה ובין זה דבר תורה) אב הטומאה עושה ראשון ולד הטומאה עושה שני (פירוש דהוי שני ואיפשר שצריך לגרום ולד הטומאה הוי שני) שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו (פי' וא"כ מאי הוספת טומאה איכא) ומשני שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני (פי' דמיירי בולד ולד הטומאה וע"כ הוי שלישי ואח"כ נעשה שני וא"כ מוסיפין לו טומאה על טומאתו) תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא (פי' כגון נותר ופיגול) וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה (פי' וע"כ הוי חידוש דטומאת דבריהן נמי שורפין עם טומאת תורה) על דעתיה דרבי יוחנן (פי' שאמר בין זה ובין זה דבר תורה פסול תורה עם טומאת תורה שורפין (פי' לב"ה דמתירין לשרוף פיגול ונותר עם בשר טמא) כש"כ טומאת תורה עם טומאת תור' ומשני רבי חנני' סגן הכהנים שני' משם ב"ש וב"ה ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דר' חנניה סגן הכהנים שנה אליבא דב"ש וב"ה (פי' דאפי' ב"ש מודים בזה).

והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי על הירושלמי (פ"ח דברכות) ב"ש אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס שלא יטמאו משקין שאחורי הכוס מידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. מה טעמא דב"ה לעולם אחורי הכוס טמאין כו' ר' ביבי בשם ר' יוחנן אתי דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ דתנינן תמן ר"מ אומר לידים טמאות וטהורות א"ר יוסי לא אמרו אלא לידיםטהורות בלבד וביארתי שם שהפלוגתא דר"מ ור' יוסי איפשר דתלי בזה. דר"מ סובר דכל הכלים יש להם בית הצביעה לענין ידים טמאות וטהורות הוא משום דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים הוא מדרבנן אפי' באוכלין גם כן וע"כ סובר דנאמרה בית הצביעה אפי' בידים טמאות ג"כ משום דעיקר טומאת משקין דרבנן וא"כ לית להו דררא דטומאה דאורייתא לטמא אחרים ור' יוסי סובר דמשקין חמירי דמטמאין אחרים וע"כ כיון דעלולין לקבל טומאה גזרו עליהם בידים טמאות וכמו דאמרינן בפסחים (דף יז) אמר רבי ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כו'. וע"כ סובר ר"מ דלענין בית הצביעה לא חמיר מספק אוכלין דטהור ור' יוסי דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ע"כ כיון שיש לו עיקר לטמא אחרים מדאורייתא ע"כ גזר אפי' בכלים נמי וע"כ סובר דלא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד וע"כ גזרו אפי' בכלים נמי (ואף שהוא גזירה משום משקה זב וזבה כמו דאמרינן פ"ק דנדה (דף ז) ועיי"ש שביארתי במה שאומר שם ר' ביבי בשם ר' יוחנן אתי דבית שמאי כר' יוסי ודב"ה כר"מ דב"ש סברי ג"כ דטומאת משקין לטמא אחרים הוא דאורייתא וב"ה סברי דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן עיי"ש באורך):

[ובזה ביארתי שם דהא דאמר ר' יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה היינו בולד ולד הטומאה וכמו דאמרינן בפסחים (דף טו) וכמו דאמרי' בירושלמי הכא דלר' יוחנן מיירי בולד ולד הטומאה כמו שביארתי תחילה. וא"כ הוי שלישי דאורייתא וא"כ מוכח דרבי יוחנן סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו דאמרינן בפסחים (דף טו) דלר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמיה ור' יוסי לטעמי' ופירש"י שם ונראה בעיני דר"י אולד ולד קא סמיך כו' לעולם בבשר שנטמא במשקין שנטמא בכלי שנטמא בשרץ וע"כ ניחא הא דאמר ר"ח סגן הכהנים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה אף דבה"א ששורפין פסול תורה עם טומאת תורה א"כ כש"כ ששורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז משני בירוש' ר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה. וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי דפליגי במוזגין את הכוס תלוי בפלוגתא דר"מ ור' יוסי וכמו דאיתא שם בירושלמי א"ר יוחנן אתי דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ וא"כ כיון דס"ל לב"ה כר"מ דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן א"כ לפי"ז קמ"ל דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה ולב"ש דס"ל כר' יוסי דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ טובא קמ"ל דשורפין טומאת תורה עם טומאת תורה דהא בית שמאי ס"ל דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה. וע"כ קאמר דר"ח סגן הכהנים שני' משום בית שמאי ובית הלל (פי' ולשניהם ניחא) ועיין ברפ"ג דחגיגה (ה"א) מה שביארתי שם]:

אך כעת נ"ל שהוא דוחק לפרש הירושלמי דתלי בפלוגתא דב"ש וב"ה אם טומאת משקין לטמא אחרים הוא מדאורייתא או דרבנן דזה אינו מוכרח שיהא פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי בבית הצביעה יהיה תלוי בהא דטומאת משקין לטמא אחרים אם הוא מדאורייתא:

ועוד דא"כ לא הי' פריך הירושלמי לקמן (ה"ח) וקשיא דר' יוחנן (נ"ל שצ"ל דבר קפרא) על דר"מ והדא דר' יוסי אמר אינה היא המדה (פי' שא"כ ניחא הא דאמר ר' מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם טמאה בפסח והיינו בי"ד דאף שאינו אסור רק מדרבנן אעפ"כ כיון שאיסור וטומאה הם שוים וכמו דאמר רבי יוחנן (שם) הכל מודין בששה עשר ששורפין תרומה טהורה וטמאה (והוא דבששה עשר כיון שהוא מדאורייתא וע"כ שוין איסור לטומאה) (וכמו דאמר (שם) כשם שלא חלקת לנו בין איסור לטומאה) ואם כן לבר קפרא דאמר דולד הטומאה מדבריהם א"כ יפה אמר ר"מ שמדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה דהא אסור מדרבנן וא"כ נוכל לילף איסור מטומאה וע"ז משני סבר בר קפרא כרשב"ל דרשב"ל אמר מדברי ר' אליעזר ור' יהושע (וא"כ לא הביא ראיה מדברי ר' חנניה סגן הכהנים אלא מדברי ר"א ור"י) ואח"כ אומר וקשי' דבר קפרא על דר' יוסי ונראה לי שצ"ל וקשי' דרבי יוחנן על דר"י והדא דר"מ (פי' שא"כ נראין דברי ר' יוסי שאומר אינה היא המדה והדא דר' מאיר תקשה דאיך אמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח דלפי דברי ר' יוחנן דאמר בין זה ובין זה דבר תורה א"כ איך יליף ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בי"ד שהוא מדבריהם לפי שיטת הירושלמי בדר"מ דסובר דמדאורייתא מותר עד שעה אחת לפני שקיעת החמה (וע"כ קאמר ר' יוחנן בירושלמי (ה"ח) ר' יוסי בשם ר' יוחנן הכל מודים בששה עשר ששורפין תרומה טהורה עם טמאה ולא קאמר כמו דאיתא בש"ס דילן בפסחים (דף טו) אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין משום דלשיטת הש"ס דילן לאחר שבע אפי' לר"מ הוא מדאורייתא ע"כ קאמר אבל בשבע ד"ה שורפין):

וע"ז משני אמר ר' אבין ר"מ כדעתיה דר"מ מחמיר מדבריהם כד"ת כו' א"ר חיננא כיי דתנינן תמן הרוא' כתם ה"ז מקולקלת וחוששת משום זוב דברי ר"מ. וא"כ לפי מה שביארתי דב"ה סברי דטומאת משקין מדרבנן אם כן אפי' לר' יוחנן ניחא לפי מאי דמשני דר' יוחנן מוקי בולד ולד, א"כ אי איפשר רק על ידי משקין דאין אוכל מטמא אוכל אפי' בקדשים משום דאין טומאה עושה כיוצא בהן אפי' בקדשים ע"כ הוי דרבנן וא"כ לר"מ שסובר דטומאת משקין דרבנן א"כ הוי ודאי דרבנן וא"כ שפיר יליף ר"מ לענין תרומה ששורפין טהורה עם הטמאה לר' יוחנן שסובר דאין חילוק בין טומאה לאיסור אע"פ שהוא מדבריהם וכמו דאמרינן בפסחים (דף טו) אמר ר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמיה ורבי יוסי לטעמיה ועיין פירש"י שם ואם כן צריך לומר דלהירושלמי אינו מוכרח דנטמא ע"י משקין משום דסובר דקדשים עושה טומאה כיוצא בהם, וא"כ אינו מוכרח דנטמא ע"י משקין וא"כ צריך לפרש כמו שפירשו המפרשים דשני' משום ב"ש וב"ה והרבותא הוא לב"ש דאע"ג דס"ל דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה אעפ"כ שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה ודו"ק: