נועם ירושלמי על פסחים א:ג:ב

מתניתין ר' יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר וארבעה עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר אם לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד כו' אמר ר' יוחנן טעמא דר' יודה כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה לא יראה לך שאור והכתיב תשביתו שאור מבתיכם בעשה הוא כו' מחלפת שיטתי' דר' יהודה דתני ר' יהודה אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבע' עשר בשחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר צריך לבדוק ג' פעמים מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שהגיע זמן ביעורו לא כש"כ לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד:

והנה הק"ע והפ"מ פירשו בדוחק ע"כ נראה לי שהירושלמי קאמר א"ר יוחנן דטעמא דר' יהודה כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה לא יראה לך חמץ כו' (והוא כמו דאמרינן בפסחי' (ד' י') מ"ט דר' יהודה רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרווייהו כנגד שלש השבתות שבתורה כו') וע"ז פריך מחלפא שיטתי' דר' יודה דהני ר' יודה. אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו' מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שהגיע זמן הביעור לא כש"כ (פי' מחלפא שיטתי' דר' יהודה דהא רבי יהודה מחמיר דצריך בדיקה דוקא ג' פעמים ואם כן איך יאמר דבתוך הפסח א"צ בדיקה כלל וע"ז אומר לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד פי' דר' יהודה לא פליג אלא אאם לא בדק בתוך המועד שא"צ לבדוק לאחר המועד והוא דבבדיקה חלוקים בזה רש"י ותוספות דרש"י כתב בריש פסחים דהטעם הוא שלא לעבור בב"י וב"י והקשו התוס' דכיון דמדאורייתא בביטול סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל וכתבו התוס' דהטעם הוא דחיישינן שמא יאכל. וא"כ לר' יהודה שאומר דזהו כנגד ג' השבתות שבתורה א"כ כיון שזהו מדאורייתא א"כ בוודאי הטעם הוא שלא לעבור בב"י וב"י וע"ז פריך והא כתיב תשביתו שאור מבתיכם בעשה הוא וא"כ כיון שהטעם הוא שלא לעבור בב"י א"כ זה אינו שייך רק או קודם הפסח או אפי' בתוך הפסח שלא לעבור בב"י וב"י אבל חכמים שאומרים אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר זהו הטעם משום שמא יאכל ומדאורייתא בביטול סגי אלא דהטעם הוא שמא יאכל וע"כ אומרים דאם לא בדק קודם הפסח יבדוק בתוך הפסח ואם לא בדק בתוך המועד דהיינו בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח דכיון דהטעם הוא שמא יאכל א"כ אפי' לאחר הפסח נמי וכמו שכתבו התוספות בפסחים (ד' י') בד"ה ואם לא בדק בתוך המועד פי' הקונ' בשעה ששית וקשה דלר' יהודה קרי לי' בשעת הביעור ולמה שינה כו' אלא בתוך המועד היינו מתחילת שבע עד סוף הפסח ולאחר המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו ורש"י לא רצה לפרש כן מפני שפירש במשנה דבודקים שלא יעבור בב"י עכ"ל. וא"כ לר' יהודה דהטעם הוא כנגד שלש השבתות שבתורה ולא חיישינן שמא יאכל ע"כ אינו צריך לבדוק לאחר המועד אבל לחכמים שסוברים דטעם הבדיקה היא שמא יאכל א"כ אפי' לאחר הפסח נמי אם לא בדק מקודם משא"כ לר' יהודה ואיפשר דר' יהודה לא חייש לשמא יאכל כלל וכמו דאמרינן בפסחים (ד' י') ומי גזר ר' יהודה דילמא אתי למיכל מיני' כו' אלא דהש"ס מקשה דלבדוק ולא חיישינן שמא יאכל בשעת בדיקה ולשיטת הירושלמי סובר דטעם הבדיקה אינו משום דחיישינן שמא יאכל משא"כ לרבנן ואע"ג דאמרינן בירו' ריש פסחים כתיב ושמרתם את המצות כו' אלא אם אינו ענין לאכול מצה תנהו ענין לביעור חמץ כו' היינו אם לא ביטל ועיין בר"ן בריש פסחים אבל אם ביטל א"כ הטעם שמא יאכל כמו שכתבו התוס' וע"ז אומר הירושלמי לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד (פי' שר' יהודה חולקאאם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד אבל בתוך המועד בודאי צריך בדיקה כיון דמחמיר קודם הפסח בבדיקה שצריך שיבדוק ג' פעמים ודו"ק: