נועם ירושלמי על פאה ה:ג:ג

גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים כו' ר' אימי בשם רשב"ל דב"ש היא דבית שמאי אומרים הפקר לעניים הפקר. וכב"ה עניים מעשרים ואוכלים. א"ל ר' יוסי שמענו שפטור מן המעשרות ד"ה משום קנס שבזמן הבית הפקר וכו' ר' יונתן ברי' דר' יצחק ב"א שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עברוה ה"ז מעוברת וחודש א' שהוא מוסיף לא פטור ממעשרות הוא כו' אמר ר' אבון אין מן הדא אין את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שומרהו שיבוא בחידושו:

ולכאורה קשה דיותר הוי לאתויי ראי' מהא דאמרינן בירושלמי (פ"י דשביעית) וכן (פ"ד דגיטין ה"ד) אמר רב הונא קשיתא קומי ר' יעקב ב"ר אחא. כמאן דאמר מעשרות מדבריהן ברם כמ"ד מעשרות מד"ת והלל מתקין על דבר תורה (פי' אי אמרינן דמעשרות הוא מד"ת דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. א"כ איך תיקן הלל פרוזבול. אמר ר' יוסי וכי משעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ והשמט כספים נוהגת בין בארץ בין בח"ל וחזר ר' יוסי ואמר וזה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ ד"ת השמט כספים נוהגת בין בארץ בין בח"ל ד"ת ובשעה שהשמיטה נוהגת מדבריהם השמט כספים נוהגת בין בארץ בין בח"ל מדבריהם תמן אמרין אפי' כמ"ד מעשרות ד"ת מודה בשמיטה שהוא מדבריהם דתני וזה דבר השמיטה שמוט. רבי אומר שני שמיטין הללו שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהגת ד"ת פסקו יובלות שמיטה מדבריהם אימתי פסקו היובלות לכל יושבי' בזמן שיושבי' עליה לא בזמן שגלו מתוכה כו'. וכן אמרינן בגיטין (ד' ל"ז) ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית והתקין הלל דלא משמטא אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתני' רבי אומר וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר כו' בזמן שאתה משמט קרקע כו' ועיין שם בתוספות שפירשו דתלוי ביובל כו'. וע"כ אע"פ שלא בטלה קדושת הארץ לענין מעשרות אפ"ה הוי שביעית רק מדבריהם וכן אמרינן בירושלמי ספ"ט דשביעית) חד בר נש הוה חשיד על שמיטתא אמר לאתתי' אפקון חלתה א"ל ההוא גברא חשיד על שמיטתא אתה אמר אפקון חלתה א"ל חלתה מד"ת שביעית מדר"ג וא"כ כיון דחלתה מד"ת א"כ קדושה שני' קידשה לשעתה וקידש' לע"ל וא"כ הא דשביעית הוא מדרבנן הוא מחמת דשביעית תלוי ביובל וכיון שאין כל יושביה עליה שביעית נמי דרבנן וכמו דאמר רבי וזה דבר השמיטה שמוט:

וא"כ איך תיקנו רבנן שביעית והא מפקיע מתרומות ומעשרות דהוי דאורייתא למ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל. שזה קשה יותר מהא דמעברין את השנה בשביעית. וכמו דמדחה ר' אבון אין מן הדא אין את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שומרהו שיבוא בחידושו כיון שיכולים לעבר א"כ הוי ממילא שביעית אבל הא דשביעית מדרבנן א"כ איך תיקנו שמיטה והא מפקיע מתרומות ומעשרות אלא ודאי דמשום הפקר כו' בזמן הבית. וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ל"ו) ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית ותיקנו רבנן דתשמט אמר אביי שב ואל תעשה הוא (ופי' רש"י הלוה יושב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר לי' בידים כו') רבא אמר בזמן הבית הפקר כו' וא"כ יוכיח מזה הירושלמי ממה דמפקיעין מתרומות ומעשרות. ויש לומר משום דהא דרבי אומר וזה דבר השמיטה שמוט דתלי השמיטה ביובל הוא כמו דאמר בירושלמי (פ"י דשביעית וכן בפ"ד דגיטין) הוא תמן אמרין דהיינו בבבל אבל לשיטת הירושל' הא דשביעית הוי מדבריהם הוא רק משום דלענין תו"מ בארץ הוא רק מדבריהם והוא משום דבטלה הקדושה וע"כ השמט כספים נמי מדבריהם וא"כ כיון דבטלה לענין שביעית מחמת דלא קידשה לע"ל. א"כ ממילא הוי נמי לענין תרומות ומעשרות ג"כ דרבנן וא"כ לא קשה מתרומות ומעשרות:

ולפי שיטת הבבלי דתמן אמרין דאפילו אם קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל אפ"ה הוי שביעית מדבריהם ניחא להו בפשיטות דמ"מ כיון דהוי שביעית א"כ הוי ממילא הפקר וכמו דאמרינן בר"ה (ד' ט"ו) אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנס לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור כו' א"ל אביי בשלמא סיפא לחומרא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרי' זיל בתר חנטה אי הכי תיחייב במעשר א"ל יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תיחייב במעשר ופי' רש"י נהי דלא מחייב לאפקורי דלא נהגא בה שביעית מיהו כל שדות ופרדיסות הפקר הן בשביעית ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו וע"כ הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר (וא"כ אע"ג דשביעית אינה נוהגת מן הדין אעפ"כ כיון דיד הכל ממשמשין בה פטור מן המעשר. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ב דביכורים) תמן אמרין נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק. וכמו דאמרינן דאע"ג שהוא לבעלים כאילן ומן הדין אינו נוהג שביעית אעפ"כ פטור מן המעשר. וע"כ לשיטת רבנן דתמן דהיינו רבנן דבבל ניחא הא דרבנן דתמן אמרין דשביעית הוא מדבריהם אע"ג דלענין מעשרות מד"ת והוא משום דכיון דמ"מ הוי הפקר ויד הכל ממשמשין בו א"כ פטורה מן המעשר ובאמת כיון דמסיק בגיטין (ד' ל"ז) דבזמן הבית הפקר כו' וכן בירושלמי. ע"כ ניחא מהא דפטו' מתרומות ומעשרות ועוד דרבי דס"ל דשמיטה בזמן הזה דרבנן סובר דתרומה בזה"ז דרבנן] ועי' בב"ק (ד' קי"ד) ודוק:

ועוד איפשר ליישב עפ"י מה שהאריך המהרי"ט בח"א שאלה (מ"ב ומ"ג) בענין הא דשביעית פטור מן המעשר דהוא מטעם הפקר. וע"כ כתב המהרי"ק דישראל שגדר כרמו ולא הפקיר חייב במעשרות (וכן לענין תבואות הגדלים אצל העו"ג דכיון שאינו מפקיר חייב במעשרות) והמהרי"ט השיג על זה דאפילו גדרה ולא הפקירה אפ"ה פטור מן המעשר מטעם דשביעית הוי אפקעתא דמלכא עיי"ש שהאריך. וע"כ אפילו גדרה ולא הפקירה או בלקוח מן העו"ג נמי פטור ממעשר עיין שם:

ולי נראה לחלק דאם שביעית הוי מן התורה א"כ הוי אפקעתא. דמלכא ע"כ אפילו גדרה ולא הפקירה נמי חייב משא"כ אם שביעית הוי דרבנן וגזרו רבנן שיהא שביעית נוהג א"כ גזרו שיקיימו מצות שביעי' ויפקירו וא"כ הא דפטו' מן המעשר היינו משו' דמפקיר. משא"כ אם גדרה או בעו"ג שאינו מצווה על שביעי' וע"כ לא פריך משביעי' בזמן הזה שהוא דרבנן דהא התם אמרו רבנן שיקיים מצות שביעית. א"כ פטור מטעם הפקר דידי' וא"צ להטעם דהפקר ב"ד בזה"ב הפקר משא"כ בשביעי' מן התור' א"כ ממילא פטור וא"כ אין הטע' משו' הפקר דידי' אלא הטעם משום דהוי אפקעתא דמלכא. וע"כ הוכיח דאפי' אם ב"ד מעברין השנה הרי חודש העיבור הוסיפו הם ולאהוי אפקעתא דמלכא א"כ אמאי פטור ק המעשרות אלא ודאי דהוה מטעם הפקר ב"ד בזה"ב הפקר אבל מהא דשביעית דרבנן הטעם הוא משום דמקיים מצות חכמים והוא בעצמו מפקיר א"כ לא צריך להטע' של הפקר כו' וכמו דניחא להו על הא דתנן גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים דאמר רשב"ל דב"ש היא דאמר הפקר לעניים הוי הפקר אע"ג דמן הדין לא הוי פיאה אלא דהטעם הוא דכיון דנותנים בתורת פיאה לא גרע מהפקר לב"ש דסברי דהפקר עניים הוי הפקר ולא צריך לטעמא דהפקר כו' כיון דהוא בעצמו מקיים מצות חכמים ונותן לעניים רק לב"ה שצריך לומר דהפקר כו' דמטעם שנותן לעניים לא הוי הפקר רק מטעם דבזמן הבית הפקר וכו' וחכמים שהפקירו לכל אך באופן שיתן לעניים אז הם פטורים מטעם הפקר כו'. וכן לענין שביעית דבזמן הזה דרבנן הפטור הוא מצד שהוא מפקיר ע"כ לא קשה להו רק משביעית דאוריית' דפטור מטעם הפקר כו'. ע"כ קשה להו דאיך מפקיעין מתרומות ומעשרות א"כ צריך לומר מטעם הפקר ב"ד בזה"ב הפקר. וע"כ מדחה ר' אבון דלא ש"מ כלום דכיון שהתורה אמרה שמור את חודש האביב שומרהו שיבוא בחידושו א"כ הוי ממילא שביעית אפקעתא דמלכא ודוק: