נועם ירושלמי על פאה ד:ו:י

רבי אלעזר שאל ואין לו קנין נכסים לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקי' ר' ירמי' בשם ר"י כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ברם כמ"ד אין קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשרות (פי' אפי' הפקירו חייב) עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים. ופי' אפי' למ"ד אין קנין לעו"ג בא"י היינו קנין הגוף לענין לפוטרו מן המעשרות אבל מ"מ יש לו קנין נכסים דהיינו קנין פירות). א"כ ניחא מה דקאמר אלא א"כ הפקירו. דכיון דיש לו קנין נכסים יכול להפקיר. ודע דהפ"מ (בפ"ד דגיטין ה' ט') שגה בזה מאוד דאמרינן התם ר' זעירא קומי ר' אבהו בשם ר' אלעזר אע"ג דר' מאיר אמר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מן המעשרות מודה שיש לו בה קנין נכסים. מהו קנין נכסים. אמר ר' אבא אכילת פירות. והתנן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. ויביא ביכורים דבר תורה. ופי' הפ"מ דהא דקאמר יש לו קנין נכסים היינו לענין מירוח דמירוח העו"ג פוטר גם פירש דהא דקא פריך ויביא ביכורים ד"ת הוא ענין בפני עצמו. וטעה בזה מאוד דהכי פירושא דהירושלמי ר"ז קומי ר"א בשם ר' אלעזר אע"ג דר"מ אמר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מן המעשרות מודה שיש נו בה קנין נכסים (פי' קנין פירות) כמו דמוכח מירושלמי דהכא. וע"ז אומר מהו קנין נכסים אכילת פירות. וע"ז אומר והתנינן (צ"ל דתנינן) הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. ויביא ביכורים דבר תורה (פי' דאי אמרינן דאין נו אפי' קנין פירות א"כ עדיין ברשות הישראל קיימת. וא"כ איך תני הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם. הא הישראל צריך להביא ביכורים מד"ת כיון שאין קנין העו"ג קנין כלל. אלא ודאי דאין לו קנין הגוף להפקיע מן המעשרות אבל אפ"ה יש לו קנין פירות וע"כ כיון שמכרו א"צ להביא רק מפני תיקון העולם):

עוד שם בירושלמי ר' חנינא בשם פנחס אף על הקדמייתא על דר' יוסי שאל דר"י אמר בשם ר' יוחנן כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. ברם כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים. פי' דר"ח בשם ר' פנחס אומר אף על הקדמייתא על דר"י שאל כו' (פי' דהא דהקשה ר"א ואין לו קנין נכסים קאי על הא דסמוך לי' דהיינו על דר' יוסי שפי' דמתניתין אתי' כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות ברם כמ"ד יש קנין כו' פטור אפי' לא הפקירו דקל הוא שהקילו חכמים בליקוטין). וע"ז שאל ר"א ואין לו קנין נכסים ופי' המהרא"פ דכיון שיש לו קנין נכסים דהיינו קנין פירות פטור אפי' לא הפקיר ג"כ:

וצריך להבין דכיון שבאמת אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. א"כ אמאי פטור הלקט כו' ממעשר כיון דלא הפקירו וכי מפני שיש לו קנין פירות יפטרו הלוקטים:

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י (סי' י"ז) על הירושלמי (פ"ה דדמאי) ר' יונה בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותנם לשבט ונוטל דמים מן השבט. והלוקח פירות מחוברים מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט ע"כ. והמפרש פירש שם בדוחק וצריך להבין מהו החילוק בין מחוברין לתלושין:

וביארתי שם עפ"י מאי דאמרינן בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אמר ר"ח הלוקח טבלים ממורחין כו' מעשרן והן שלו כו' אלא דמרחינהו ישראל ברשות כו' והן שלו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'. ועיי"ש במה שפירשו התוס' וכתבו דנראה לפרש דמרחינהו ישראל כו' אחר שלקחו הישראל והכי קאמר הלוקח טבלים והם עכשיו ממורחין. ולכאורה קשה לפי' התוס' דלמאי קאמר דמרחינהו והא ודאי לא מתחייב קודם מירוח. ונ"ל דהא דאמרינן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' היינו כשחל החיוב. אבל אם עדיין לא חל לא שייך לומר אתינא מכח גברא דהיינו שלקח עם אותו הזכות כיון שעדיין לא חל החיוב. וכה"ג אמרינן בבכורות (ד' מ"ז) כהן שמת בתוך שלשים יום והניח בן חלל חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו. לאחר שלשים יום אין הבן חייב לפדות את עצמו שהרי זכה האב בפדיונו. אלמא כל היכא שלא התחיל החיוב לא אמרינן אתינא מכח גברא כו'. אבל אם התחיל החיוב ונפטר ע"ז אומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'.

ואע"ג דאמרינן בירושלמי (פ"י דיבמות ה' א') אמר ר' הילא ר"ש בן יוסינא בשם ר' הושעי' כהן שבא על הגרושה והוליד בן ומת האב בתוך שלשים יום חייב לפדות את עצמו לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו. וא"כ למה צריך טעמא דחזקה שכבר פדאו אביו (והוא כמו דאמרינן בבכורות (ד' מ"ט) לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה) ואמאי לא אמר הירושלמי הטעם שכבר זכה האב בפדיונו וא"כ אפי' נתברר שלא פדאו אביו נמי א"צ ליתן. אך איפשר לומר כמו שביארתי בספרי נ"י (סי' ז') דהא דאמרי' אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' היינו דווקא אם הדבר ההוא מסויים. כגון טבלים ממורחין שנפלו לו מבית אבי אמו כהן שירש אותו הזכות כמו דאמרינן בבכורות (ד' י"א) ישראל שהיו לו טבלים ממורחין שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' ואי אשמועינן הכא דאיפשר לעשורי מיני' ובי' דהא מנח אבל התם כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי כו' וע"כ אמרינן דירש אותו הזכות. וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ב דקדושין) בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. אבל בדבר שאינו מסויים כגון כהן שמת והניח בן חלל דהמעות שמפריש אח"כ לא הי' מסויימין תחילה. ע"כ איפשר דס"ל להירושלמי שאינו יורש אותו זכות וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ו דתרומות) לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה (פי' בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן דאמרינן התם משלמת קרן וחומש לעצמה וע"כ מיבעי לי' אם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה) איתא חמי אלו הי' לה כמה מעשרות אינה שלה. ומשני תמן מעשרות מסויימין תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורים: ונראה לי שהוא כמו דאמרינן בבכורות (ד' י"א) גבי ישראל שהי' לו עשרה פטרי חמורים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן. וכן ישראל שהי' לו טבלים ממורחין שנפלו לו מבית אבי אמו כהן. וקאמר התם ואי אשמועינן הכא דאיפשר לעשורי מיני' ובי' דהא מנח אבל התם כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי אימא לא צריכא (פי' משום דהתם במעשרות המעשרות הם בתוך התבואה שירש. ע"כ יש לומר שירש אותו זכות. משא"כ בפ"ח דמעלמא מפריש השה א"כ לא שייך לומר שזוכה באותו השה):

וע"ז אומר הירושלמי תמן מעשרות מסויימין. וע"כ איפשר לומר שזכתה לעצמה משא"כ בתשלומי תרומה אם אכלה דמפרשת חולין מתוקנים והם נעשים תרומה ע"כ אי איפשר לומר שזכתה לעצמה. וע"כ איפשר לומר דהירושלמי דקאמר (בפ"י דיבמות ה' א') כהן שבא על הגרושה והוליד בן ומת האב בתוך שלשים יום חייב לפדות את עצמו לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו. ולא קאמר הטעם דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'. משום דהתם המעות לא הי' תחילה מסויימין דאפי' אם מפריש עדיין חייב באחריותו כמו דאמרינן בבכורות (ד' נ"א). וע"כ לא ס"ל הירושלמי דיוכל לומר אתינא מכח גברא כו'. אבל בטבל שהתרומות ומעשרות בתוכו ע"כ יוכל לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי':

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דדמאי) ר' יונה בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותנם לשבט ונוטל דמים מן השבט והלוקח פירות מחוברין כו' מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. דהטעם דמחוברין לא חל עליהם עדיין החיוב ע"כ לא שייך לומר אתינא מכח גברא כו' וע"כ נותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט. אבל בפירות תלושין שחל עליהם החיוב כו' ע"כ אעפ"י שצריך להפריש תרומה מחמת שאין קנין כו'. אפ"ה לענין ממון נוטל דמים משום דאמר אתינא מכח גברא. [ואעפ"י שכל זמן שהם ביד עו"ג פטורים מן התרומה. אעפ"כ כיון שבאים ליד ישראל ומיד שבאו לישראל מחוייבים לא שייך לומר אתינא כו' רק שבירושלמי מחלק בין מחוברין לתלושין. והש"ס דילן ס"ל דאפי' בתלושין בעינן שיהא דווקא אחר מירוח דאז הוי התחלת החיוב של תרומה. והירושלמי ס"ל כמ"ש התוס' דאפי' קודם מירוח רק שהם תלושים הוי כמו שחל עליהם החיוב דהא יכול לתרום. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דחלה) מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמעת גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה (פי' בתמיה) עיסה שנדמעת עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו חלה אינה חלה. דתנינן תמן המפריש חלה קמח אינה חלה וגזל ביד כהן. וכמו שכתבו התוס' בקדושין (ד' ס"ב) דבדיעבד אם תרמן קודם מירוח הוי תרומה. וע"כ כיון שנתלשו חל עליהם החיוב לענין שיכול לומר לו אתינא כו'].

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא. ר' חנינא בשם ר' פנחס אף על הקדמייתא על דר' יוסי שאל דר"י אמר בשם ר' יוחנן כמ"ד אין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות ברם כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים (פי' דבאמת מקשה ר"א על הא דר' יוסי) אך הקושי' הוא על הקדמייתא (פי' הדין הראשון דהלקט כו' חייב במעשר). דתחילה הי' הקושי' על סיפא דמתניתין דתנן אלא א"כ הפקיר. דאפי' אין קנין לעו"ג בא"י יש לו קנין נכסים ויכול להפקיר. וע"ז אומר דעל ר' יוסי מקשה על הקדמייתא שאומר דהלקט חייב במעשר. וע"ז מקשה דמדתנן דחייב במעשר משמע דחייב להפריש וליתן לכהן וע"ז מקשה על הקדמייתא דמפני מה מחוייב ליתן לכהן הא יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי אך לכאורה יש לומר דלא דמי דהא דאמרינן דאם לקח מהעו"ג יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'. היינו דווקא בלקח אבל לא בלקט כו' שהוא לוקח מעצמו. וכן ביארתי בס' א"ה (דרוש י"ז) על הא דאמרינן בגיטין (ד' מ"ג) חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון כו' גמרי קידושי ראשון והקשו התו' והא דאמרינן בפ"ק דקדושין בהמה של שני שותפין הקדיש חצי' וחזר ולקחה והקדיש חצי' הא לא הקדישה לא גמרי. ועיי"ש בתוס' שנדחקו בזה:

וכתבתי שם לתרץ דהטעם הוא כמו שביארתי בארוכה על הירושלמי (רפ"ג דקדושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר לשים יום ומכרה בתוך שלשים יום ה"ז מכורה הקדישה הקדש. חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עלה הקדש עולה. לא דמי עולה לאשה מה דמי אשה לעולה. אמר ר' חייא בר אבא תיפתר שמת השני והי' לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבם לא חל עלה קידושי ראשון. מה דמי עולה לאשה אמר ר' מתנא תיפתר שהקדיש לבעלת מום קבוע. והנה צריך להבין דמ"ט לא דמי עולה לאשה והפ"מ פירש בדוחק. וביארתי שם בתחילה הירושלמי דלא דמי עולה לאשה דאע"ג דבאשה אמרינן התם דאם קידשה לאחר שלשים יום ונתקדשה בתוך שלשים יום לאחר ואח"כ מת האחר בתוך שלשים או גרשה חלו עלה קידושי ראשון וא"כ בכה"ג אם הקדיש בהמה בתוך שלשים יום ואח"כ מכרה וחזר ולקחה דחל עלה הקדש ראשון שהקדיש לאחר שלשים יום. ע"ז אומר דלא דמי דהתם אם מת השני או גרשה א"כ ממילא חל עלה קידושי ראשון. כיון דתו אינה מקודשת לשני. ע"כ חלים עלה קידושי ראשון. משא"כ בעולה אם מכרה בתוך שלשים יום וחזר ולקחה לא חל עלה הקדש ראשון והטעם דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. וכמו שכתב הרשב"ם בב"ב (ד' ס"ג) עיי"ש לענין אם חזר ולקחה דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו:

וע"כ כיון שאם הי' ביד השני לא חל עלה הקדש ראשון ע"כ אפי' חזר ולקחה לא חל עלה הקדש ראשון דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וע"ז אומר מה דמי אשה לעולה דבאשה נמי לא חל הקידושין אעפ"י שמת תיפתר שמת השני והי' לו אח מכיון שהיא זקוקה ליבם וכמו שפי' הרמב"ן דהירושלמי סובר דאין קידושין תופסין ביבמה וע"כ לא חל עלה קידושין הראשונים כמו שבעולה לא חל ההקדש ובזה דמי אשה לעולה. ומה דמי עולה לאשה (פי' שתחול ההקדש) א"ר מתנא תיפתר שהקדיש לבעלת מום קבוע והוי כמו שאמר דמי' עלי וכיון שהוא חל עלי' שמחוייב ליתן דמי' לא שייך לומר שמכר לו כל זכות שתבוא לידו דהא חל על הגוף. ודווקא בעל מום דאלו תם קדוש קדושת הגוף וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) דתם אפילו לדמיו קדוש קדושת הגוף כו':

וא"כ ה"נ אע"ג דאמרינן גבי חצי' שפחה וחצי' ב"ח דאם שיחררה גמרי קידושי ראשון הוא משום דכיון דשיחררה ממילא יש כח לקידושין לתפוס כולה. כיון שהיא כולה ב"ח ע"כ גמרי קידושי ראשון. אע"ג שאם הי' עדיין חצי' שפחה לא הי' גומרים הקידושין אך כיון ששיחררה ממילא גמרי הקידושין. אבל גבי בהמה כיון דתחילה לא פשט ההקדש בכולה מחמת שהי' חצי' של השני והוי דעת אחרת כמו דאמרינן בקדושין (ד' ו') ע"כ אפילו אם חזר ולקחה כיון שכל זכות שלאח"כ הוא מחמת השותף וע"כ מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. וכיון שאם הי' בידו לא פשט ההקדש. ע"כ לא פשט לאח"כ נמי. וע"כ אומר חזר ולקחה והקדי' חצי' שהקדיש מחדש אבל לא מחמת הקדש ראשון. משא"כ אם שיחררה הוי ממילא ולא בתורת הקנאה להמקדש. וע"כ כיון שהוא ממילא לא שייך לומר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. משא"כ גבי בהמה אם חזר ולקחה לא הי' חל ההקדש הראשון משום דמה מכר ראשון לשני כו' דהא כל זכות הלוקח בחלק השני אינו אלא מחמת המכירה. וע"כ קאמר חזר והקדיש דווקא.

ואע"ג דשם בספרי נ"י ביארתי פי' אחר בהירושלמי דקידושין היינו משום דהתם הי' קודם חלות ההקדש שהוא לאחר שלשים יום וע"כ לא שייך לומר מה מכר כו' כמו שביארתי שם משא"כ הכא דהקדיש מכבר חצי'. ע"כ אפי' אם חזר ולקחה לא הי' נגמר ההקדש מחמת מה מכר ראשון לשני. דאיך יגמור ההקדש כיון שכל הזכות שיש לו בחלק השני הוא רק מחמת המוכר. וע"כ כיון שלא נגמר ההקדש בעוד שהי' ביד השותף. ה"נ אינו נגמר אח"כ כשחזר ולקחה משום מה מכר כו' וע"כ אומר וחזר ולקחה והקדיש דווקא]:

וא"כ לכאורה יש לומר דמה קאמר דעלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים והקושי' הוא על קדמייתא דהיינו הרישא דהלקט כו' חייב במעשר. וע"כ מקשה דאע"ג דר' יוסי קאמר דהאי תנא ס"ל דאין קנין כו' להפקיע מיד מעשר אפ"ה כיון שיש לו קנין נכסים. א"כ אמאי חייב העני ליתן לכהן. הא יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'. דאיפשר לומר דזהו דווקא במוכר או בנותן אבל לא בלקט שמלקט העני לעצמו. ואע"ג דגבי ירושה אמרינן גבי כהן נמי בבכורות (ד' מ"ח) דיכול לומר לו אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' ירושה שאני שבא מכח המוריש. אבל לא בעני המלקט. אך יש לומר כיון דהפקרלא הוי עד שיפקיר בין לעניים בין לעשירים. א"כ לא הוי הפקר והוי כמו שבא מכח העו"ג. ואפי' בהפקר נמי אמרינן בירושלמי (פ"ו דפיאה) על דעתי' דר' יוסי דו אמר אין הפקר יוצא מתחת בעלים אלא בזכי'. וא"כ בלקט של עו"ג הוי כמו שבא מיד העו"ג ליד העני וע"כ צריך להיות דאעפ"י שחייב במעשרות שאין להם דין לקט אעפ"כ אין צריך ליתן לכהן אלא נוטל דמי' וע"ז מקשה ואין לו קנין נכסים [ועיין בגיטין (ד' מ"ז) אמר רבה מנא אמינא לה דתנן הלקט כו' חייבין במעשר אלא א"כ הפקיר ה"ד אילימא כו' אלא לאו דעו"ג ולקטינהו ישראל טעמא דהפקיר הא לא הפקיר חייב כו' ולכאורה אמאי לא משני דחייב מדרבנן דהא מדרבנן חייב כמו דאמרינן במנחות (ד' ל"א) איכא דאמרי א"ל צא וקח לך מן העו"ג קסבר יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר אך הש"ס דילן סובר כמו דאמר בירושלמי ברם כמ"ד יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות קל הוא שהקילו חכמים בליקוטין ואפי' מדרבנן נמי פטור בלקט כו' וע"כ מוכיח מזה רבה דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר] ודוק: