נועם ירושלמי על נדה א:ו:ה

עוד שם ר' אלעזר בשם ר' הושעי' כל מקום שאמרו חכמים בעלה חייב בקרבן כנגדן בטהרות טמאות בעלה פטור מן הקרבן כנגדן בטהרות טהורות בעלה ספק בקרבן כנגדן בטהרות תלויות וגריס הפ"מ בדברי ר' הושעי' כמו דאי' בש"ס דילן בנדה (ד' ס') ור' אושעי' אמר אפי' בעלה בחטאת טהרותי' תלויות בשלמא התם אימור שמש עכבו לדם אבל הכא אם איתא דהוי דם מאן עכבי' והגיה בירושלמי ר' אלעזר בשם ר' הושעי' בעלה חייב בקרבן כנגדן בטהרות תלויות בר פדי' אומר כל מקום שאמרו חכמים בעלה חייב בקרבן כנגדן בטהרות טמאות:

עוד שם מתניתא פליגא על ר' הושעי' פירשה וראתה היא טמאה וכולן טהורות וכתב הפ"מ והא דפריך על ר' הושעי' לומר דאפי' לר' הושעי' קשי' מהאי מתניתא ומכש"כ לבר פדי' אלא משום דאידך פירכא דלקמי' לא קשי' כי אם על בר פדי' הילכך קאמר הכא דהאי מתניתא פליגא גם על ר' הושעי' דקאמר טהרותי' תלויות ומתניתין טהורות לגמרי קתני והוא דוחק:

ולי נראה דלר' הושעי' דאמר טהרותי' תלוי' איפשר לומר דכיון שהם תלויות ברה"י ע"כ בר"ה טהורות לגמרי ככל ספק ר"ה דטהור וא"כ איפשר לומר דר' הושעי' מוקי למתניתין כשחברותי' נושאות אותה במטה דאל"ה קשי' כמו דפריך בנדה (ד' ה') מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לשאול וכל כו' ספיקו טהור תרגמא זעירי כשחברותי' נושאות אותה במטה וא"כ הוי לה ר"ה וכמו שכ' התוס' בנדה (ד' ב') שמוכיח מזה דמעל"ע מטמא אפי' ברה"ר וע"כ כיון שהוא ברה"ר ספיקו טהור וכמו שביארתי לעיל דהירושלמי לא מחלק בין טומאת מגע לטומאת ראי' דבכולהו ילפינן מסוטה והא דקאמר דטהרותי' תלויות הוא ברשות היחיד אף על גב דברשות היחיד ספיקו טמא אך כבר ביארתי לעיל דהירושלמי סובר דספק טומאה ברה"י אינו טמא אלא בספק וכמו שהוכחתי לעיל וע"כ לא קשה ממתניתין רק על בר פדא שאמר דטמאות ודאי וא"כ בר"ה נמי טמא:

עוד שם מתניתא פליגא על בר פדי' ר' יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה והנה הפ"מ נדחק שם ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל) מתניתא פליגא על ר' הושעי' אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה ומתניתין סתמא קתני אפי' ברה"ר נמי ע"ז אומר מתניתא פליגא על ר' הושעי' אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה לידא מילה שאם תראה תהא מטמאה למפרע א"כ משמע דטמאה ודאי דאי לאו הכי א"כ אם היא אוכלת בתרומה עם בני ביתה ה"ל ר"ה ואין צריך בדיקה אמר ר' עזרא קומי ר' מנא תיפתר באשה שאין לה ווסת (פי' וא"כ היא מטמא מעל"ע ומעל"ע טמא אפי' ברה"ר נמי ולפי"ז הי' מטמא מעת לעת אפי' בתרומה נמי) ועיין בנדה (ד' ו') דרצו לפשוט מזה דמעל"ע מטמא בתרומה נמי וע"ז אמר ר' יוסי כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין (פי' וא"כ לא מטמא מעל"ע) א"ר יוסי ב"ר בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת (פי' דמכאן ואילך לא מיירי רק באשה שאין לה ווסת ולתרומה) ואיפשר דת"ק פליג ע"ז משום שסובר דמעל"ע אינו מטמא רק בקדשים וכמו שביארתי לעיל (והש"ס דילן מסיק בנדה (ד' ו') דמעל"ע מטמא אפי' בתרומה רק שיש חילוק בין חולין שנעשו על טהרת תרומה דאינו מטמא מעל"ע ובין חולין שנעשו עטה"ק דמטמא מעל"ע אבל בתרומה עצמה מטמא מעל"ע:

וע"ז אומר ואפי' תימר לא סלקת מתניתא אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת אנן קיימין ומה עביד לה בר פדי' והוא ט"ס וצ"ל מה עביד לה ר' הושעי' (ודלא כהפ"מ) וע"ז משני חלוקים על ר' יודה והוא דרבנן פליגי על ר' יהודה ולרבנן כיון שהטהרות תלויות על כן טהור ברה"ר וכל זה הוא לשיטת הירושלמי דתלויות היינו דווקא ברה"י דטמא מספק אבל לשיטת הש"ס דילן דברה"י טמא ודאי ואם כן צריך לחלק בין ספק שמחמת ראי' לספק שמחמת מגע. ואם כן אין חילוק בין ר"ה לרה"י. וע"כ לא מקשה מר' יהודה על ר' הושעי' דכיון דר' הושעי' סובר שהן תלויות על כן אמר ר' יהודה דצריך בדיקה משעת עברתן מלאכול בתרומה:

ואף דזה שביארתי דלשיטת הירושלמי הא דספק טמא ברה"י אינו אלא רק בספק ולא בודאי אבל ר' אושעי' פליג על ר' יוחנן ואומר דהוא בתורת ודאי וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ח) דר' הושעי' פליג עם ר' יוחנן ור' הושעי' אומר שהוא טמא ודאי וא"כ צריך לומר דמ"מ ספק זה לא טימאה אותה בודאי אלא בספק ועל כן אמר טהרותי' תלויות דאם איתא לדם מאן עכבי' ואף על פי כן כיון שהוא רק בספק ע"כ ברה"ר הוי ודאי טהור:

[ובזה יתבאר הירושלמי בב"ב (פ"ג ה"א) ר' בא כו' ג' הן שהן נאמנים לאלתר החי' והשיירה והמטהרת חברותי' כו' והמטהרת חברותי' כיי דתנינן תמן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת ומצתה טמא היא טמאה וכולן טהורות אמר ר' בא ובלבד מעת לעת ופליג אש"ס דילן דאמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה כשיעור ווסת סבר לה כבר פדא כו' ואיפשר לומר דהא דקאמר ר' בא בירושלמי דעד מעל"ע תולין היינו משום דסובר כר' הושעי' דאמר דטהרותי' תלויות וא"כ לפי שיטת הירושלמי בר"ה טהור ואעפ"כ תולין אע"ג דספק זה טהור ברה"ר וע"כ אומר דעד מעל"ע תולין דהא מעל"ע באשה שאין לה ווסת חמיר יותר שטמא אף ברה"ר והא דבש"ס דילן אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה כשיעור ווסת והוא כמו דאיתא שם סבר לה כבר פדא דאמר דטמאות ודאי וע"כ אמר רב דדוקא שבדקה עצמה כשיעור ווסת משום דבזה השיעור טמא ודאי אבל לא אחר שיעור ווסת והירושלמי הוא כשיטתי' דרבי הושעי' ואפי' בשיעור ווסת נמי הוי רק בספק וטהרותי' תלויות וברה"ר טהור כמו שביארתי ע"כ אומר דיכולים הנשים לתלות אף בתוך מעל"ע נמי (ויש לדחות) וע' תוספות פסחים (דף ט"ו) בד"ה חבית שנולד לה ספק טומאה וקשה לר"י אי ברשות היחיד ספיקו טמא אי ברשות הרבים ספיקי טהור כו' ובנדה (דף נ"ט) ור' יוסי בחד ספיקא מטהר מהו דתימא ה"מ דיעבד כו' ופרש"י כגון שנתעסקה בטהרות ובתוספות בבא קמא דף י"א) ד"ה דאין כו' ובמ"א הארכתי בזה: