נועם ירושלמי על נדה א:ג:ד

עוד שם על דעתי' דלוי דהוא אמר שני מעינות הן אפי' לא הפסיקה דם טוהר תהא דיה שעתה דהא ללוי דאמר שני מעינות הן א"כ אפילו לא הפסיקה אעפ"כ הוי ראי' שאח"כ ראיה ראשונה ודיה שעתה.

[והנה הפ"מ כתב דמהירושלמי משמע דללוי אפי' נא הפסיקה כלל שני מעיינות הם ובש"ס דילן בנדה (ד' ל"ה) בפלוגתא דרב ולוי איתא שם דללוי כל זמן שלא פסקה לא נסתם מעיין הטמא כו' והירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דאפי' לא פסקה נמי טהור ולי נראה דאינו חולק דא"כ תקשה ללוי הא דתנן בנדה (ד' ל"ה) דם היולדת שלא טבלה ב"ש אומרים כרוקה וכמימי רגלי' וב"ה אומרים מטמא לח ויבש ומקשה בש"ס דילן (שם) בשלמא לרב דאמר מעין א' הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעיינות הם אמאי מטמא לח ויבש וקא משני התם הכא במאי עסקינן בשופעת כו' וא"כ ודאי לוי סובר דכיון דשופעת לא נסתם מעיין טמא אלא דמדייק בירושלמי מהא דתני' הפסיקה דם טהור ולא ראתה ואח"כ ראתה כו' וא"כ משמע דהפסיקה על דם טהור דאם לא הפסיקה כלל א"כ לא הוי דם טהור] וע"ז אומר א"ר מנא טעמא דלוי מתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורים היא מתרגלת בדמים טמאים:

עוד שם אמר ר' יוסי ב"ר בון יכיל לוי פתר לה מן הדא דתנינן ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות דיין שעתן ותני עלה ימי עיבורה וימי מניקותה מצטרפין לשלש עונות דהוא סבר מעיין א' הוא

והנה הפ"מ כתב ר' יוסי אומר כלומר דלא תקשי ללוי מן הדא דתנינן ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה כו' ותני עלה ימי עיבורה וימי מניקיתה מצטרפין לשלשה עונות דאם הפסיקה שתי עונות בימי עיבורה ועונה אחת בימי מניקותה דהא דחזאי דם לידה לא קשיא דדם נדה לחוד ודם לידה לחוד ומיהו השלמה לשלש עונות בעינן ולרב הוא דניחא דאמר מעין אחד הוא ולפיכך אם רואה היא אחר שיעברו דם לידה כו' מטמא מעל"ע דלא עברו עלי' ג' עונות שלא ראתה אבל ללוי קשי' דלמה לן שתפסיק ולא תראה אחר שבועיים הרי אפי' רואה היא לאו כלום דמעיין אחר הוא ולאו ממקום טמא הוא בא כו' והיינו דקאמ' יכיל לוי פתר לה דהוא סבר מעין א' הוא כלומ' דהאי תנא סובר דמעיין א' הוא אבל אנא סובר כהאי תנא דשני מעיינות הם והוא כמו דאיתא בנדה (ד' ל"ה) ת"ש ימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה כו' בשלמא לרב דאמר מעין א' הוא משום הכי בעי הפסקה שלש עונות אלא ללוי דאמר שני מעיינות הן למה לי הפסק שלש עונות במשהו סגי הכי קאמר צריכה שתפסיק משהו כדי שיעל' לה לשלש עונות:

אך לפי"ז קשה דמאי מדייק מהא דתני ר' יוסי ימי עיבורה עולים לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה דסובר ר' יוסי דמעין א' הוא דאי לאו הכי בהפסק משה סגי והא איכא לתרוצי כמו דמתרץ ר' מנא תחילה דטעמא דלוי שמתוך שהיא מתרגלת בדמים טהורין היא מתרגלת בדמים טמאי' וא"כ איך מוכח דר' יוסי סובר דמעין א' הוא:

ע"כ נראה לי דהירושלמי חולק על שיטת הש"ס דילן דאפילו ללוי דאמר שני מעיינות הן אם הפסיקה עולה לה לג' עונות והירושלמי חולק על זה דכיון דלוי סובר דג' מעיינות הם א"כ איך עולה זה לג' עונות כיון דזה מעין אחר הוא וכה"ג כתבו התוס' בנדה (ד' י"א) דאיתא שם קא משמע לן דמעין טהור למעיין טמא לא קבע הניחא ללוי דאמר שני מעיינות הם אלא לרב דאמר מעין א' הוא תבדוק דילמא קבע לה ווסת אפי' הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וכתבו התוס' בד"ה אפ"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה ואין להקשות לר"א דאמר כל אשה שעברו עלי' ג' עונו' כו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסיק ג' עונו' דהכי נמי מימי טהרה לימי טומאה לא מיקרי הפסקה וע"כ מקשה הירושלמי דאיך הוי ג' עונות הפסקה כיון דלוי סובר דב' מעיינות הם א"כ לא הוי הפסקה ולשיטת הש"ס דילן לא קשה דכיון דלר"מ מניקה דיה שעתה אלא דר' יוסי מחמיר דדוקא ג' עונות ע"כ אפילו הפסיקה דם טהור נמי עולה. אבל שיטת הירושלמי הוא דאם הפסיקה שלש עונות לא מהני אי אמרינן דב' מעיינו' הם וע"כ מוכיח מזה שר' יוסי סובר דמעיין א' הוא ודו"ק: