נועם ירושלמי על נדה א:א:ה

בדקה ומצתה ספק פשיטא אינה כפקידה למעט מעל"ע הוא עצמו מהו שיטמא בספק נשמעינה מן הדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את ש"מ אמר ר"י טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק (ופי' הפ"מ הדם ספק עצמו מהו שיטמא בספק למפרע כל מעל"ע משעת בדיקה זו כו' א"ר יוסי ה"ק מה טעם אמרו דיין שעתן מפני שטומטום ואנדרוגינוס טומאתן מספק הוא דספק אשה הן וטומאת מעל"ע ג"כ מספק הוא כו' בכה"ג דהוי ספק ספיקא ולא חיישינן

והנה הפ"מ כתב הרמב"ם לא הביא להאי תוספתא לא בדין טומטום ואנדרוגינוס כו' ולא כתב כלום מדיין שעתן וגם לא הביא כלום בפ"ג שם בדיני טומאת מעל"ע שבנדה לחלק בין עיקר טומאה מספק או לא ונראה שלא פסק כהאי תוספתא וטעמו דהא כתמים ג"כ עיקר טומאתן מספק כו' ואעפ"כ טמאה למפרע כו' וזה דומה למה שכתבו התוס' בנדה (ד' כ"ט) דמוכח מהתם דמחמרינן אפי' בכמה ספיקי:

והנה איפשר לומר דהירושלמי והש"ס דילן אזלי לטעמיי' והוא כמו שביארתי בהקדמה לספרי עצת יהושע דהירושל' סובר דספק ספיקא טהור אפי' ברה"י וכמו דאיתא במס' עבודת כוכבים (ד' ע') דתנן הנכנס לבקעה וטומאה בשדה כו' ואמר הלכתי במקום הלז כו אם נכנסתי לאותה שדה אם לא ר' אליעזר אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא ור"ת מפרש בב"ב (ד' נ"ה) דהטעם הוא משום ספק ספיקא דמטהר אפי' ברה"י והבאתי שם הירושלמי (רפ"ג דתרומות) ר' יוחנן אומר עשו אותה כספק אוכל א"ר יוחנן כר שנטמא בספק רה"י ומגעו ברה"ר טמא והוא ט"ס (וצ"ל) ככר שנטמא בספק מגעו ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור שה שני ספיקות (פי' שהוא ספק אוכל ג"כ וא"כ הוי כשני ספיקות) הא דאמר ככר שנטמא ברה"י בספק מגעו ספיקו טמא היינו משום דאם הוא בספק ביאה א"כ הוה לי' כס"ס וע"כ אומר בספק מגעו דווקא דספק ביאה טהור והוא כר"א שאומר דספק ביאה טהור (ועיין בספרי נועם ירושלמי בפ"ק דכתובות מה שביארתי שם דע"כ טמא ברה"י אפי' בס"ס והוא כיון דהתורה טמאתו בספק כודאי ע"כ לא מהני אפי' ס"ס כיון דהספק כודאי וביארתי שם דר' יוחנן לטעמי' בפסחי' (פ"ח) ובמס' נזיר (פ"ח) דנזיר שנטמא בספק רה"י דאין הנזיר מגלח וא"כ לא עשאוהו התורה כודאי וע"כ טהור בס"ס כיון דהתורה לא עשאהו כודאי:

וע"כ איפשר לומר דהש"ס דילן סובר דברה"י טמא אפי' בספק ספיקא וא"כ כיון דברה"י טמא אפי' בס"ס טמא אפי' בר"ה נמי וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע (חלק ב') שהרשב"א בחידושיו לנדה כתב הטעם הא דגזרו טומאת מעל"ע בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד משום דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא דהכא כיון דהאשה זו ודאי נגעה בין בטהרו' דרשות הרבי' ובין בטהרות דרה"י וכשנגעה מעיקרא בטהרות דרה"י טמאתה אלמא דטומאתה מוחזקת וא"כ כשחזרה ונגעה בטהרו' בר"ה איך אתם מטהרים אמש טמאה ועכשיו טהורה טומאה דמעיקרא היכן פרחה ואם תאמר והא יש לנו כיוצא בה במעל"ע עצמה דאילו נגעה בדבר שיש בו דעת לשאול טמא ובדבר כו' טהור אעפ"י שנגע בזה ובזה דהתם גזירת הכתוב היא שלא יהא דבר כו' מקבל טומאה מן הספק אלא מן הודאי וכל דבר שהוא מצד המקבל אינו נראה כחוכא מידי דהוי קצת אפשוטי כלי עץ ופשוטי כלי מתכות שאלו מקבלין טומאה ואלו אין מקבלין טומאה כו':

וע"כ כיון דברה"י טמא אפי' בס"ס נמי ע"כ טמא ברה"ר אפי' בס"ס נמי וע"כ גזרו טומאת מעל"ע אפי' בספק ספיקא נמי אבל לשיטת הירושלמי דברה"י נמי טהור בספק ספיקא ע"כ לא גזרו בספק ספיקא נמי:

[והנה בספרי שפת הנחל (ד' ו') כתבתי שם מה שהתו' ברפ"ק דנדה ובפ"ב דנדה (ד' י"ז) כתבו דבס' ראי' לא ילפינן מסוטה וכתבתי שם שמוכח שהתוס' סוברים דספק טומאה ברה"י טמא אפי' בספק ראי' דהא בב"ק (ד' י"א) הקשו אהא דאמרינן התם אמר עולא אמר ר' אלעזר שליא שיצתה מקצתה כו' מאי קמל"ן כו' תנינא שלי' שיצתה מקצתה אסורה באכילה והקשו התו' דהיכי דמי אי ברה"ר אפי' בחד ספיקא מטהרי ואי ברה"י אפי' ספק ספיקא נמי ויש לומר דשמעתין איירי לענין לאוסרה על בעלה אלמא דס' טומאה ברה"י טמא אפי' בספק ראי' נמי וכן בסוטה (ד' כ"ח) הקשו התוס' כיון דאיתא בנזיר (ד' נ"ד) דג' הוי כמו טומאה ברה"ר וא"כ הא דתנן בנדה (ד' ס') ג' נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות אמאי כיון דהוי שלשה ה"ל כרה"ר וא"כ משמע מהתוס' האלו דאין נ"מ בין טומאת מגע לטומאת ראי' דכולן ספיקן טמאות ברה"י וטהורות ברה"ר] וא"כ איפשר לומר דאזלי לטעמייהו דלשיטת הירושלמי לא גזרו טומאת מעל"ע בספק ספיקא כיון דאפי' ברה"י ספק ספיקא טהור ולשיט' הש"ס דילן דספק טומאה ברה"י הוא כודאי וע"כ גזרו אפי' בספק ספיקא וע"כ לא הביא הרמב"ם להאי דינא דירו' דטומאת מעל"ע לא גזרו בספק ספיקא:

ועוד דלשיטת הירו' דברה"י נמי אינו טמא רק מספק וא"כ ניחא הא דבטומאת מעל"ע תולין ברה"י נמי משום דלשיטת הירו' טומאת רה"י הוא רק בספק והתוס' בריש נדה (ד' ב') שחילקו בין טומאת מגע לטומאת ראי' הוא לשיטת הש"ס דילן דברה"י ספיקו טמא ודאי וע"כ הקשו מאי טעמא דבמעל"ע תולין וע"כ חילקו בין טומאת מגע לטומאת ראי':

ובזה יתבאר הא דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ג דנדה ה"ב) המפלת כמין בהמה או חיה כו' תשב לזכר ולנקבה כו' ואיתא שם בירושלמי כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים ועשרים וששה טהורים ונותנים עלי' חומרי זכר וחומרי נקיבה הדא דתימר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה. וכן איתא לקמן בירושלמי (פ"ג דנדה ה"ה) כל הן דתנינן תשב כו' י"ד טמאים ועשרים וששה טהורין נותנים עלי' חומרי זכר וחומרי נקיבה הדא דאת אמר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה וכתב הפ"מ לא חילקו בהא בש"ס דילן ומשמע דסתמא קתני תשב לזכר והוא הדין לטהרות:

אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דקאי לטהרות והיינו לענין שתהא מטמאה מעל"ע או שתהא דיין שעתן וע"ז אומר הדא דתימר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה היינו לענין טומאת מעל"ע וע"כ כיון דהוי ספק דילמא ילדה נקיבה וא"כ הוי דם טוהר ע"כ אינו מטמא במעל"ע וכמו שאומר הירושלמי דעל ספק דם טמא לא גזרו מעת לעת וכמו שאומר טומטום ואנדרוגינוס ספק ואין ספק לספק וכא ראיתה ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק וע"כ אף שלבעלה אין נותנים לה רק ימי טוהר דזכר אעפ"כ לענין טהרות דיה שעתה דדילמא נקיבה היא וא"כ הוי דם טהור וע"כ לא גזרו בה מעל"ע וע"כ לא הביאו הפוסקים להך דינא והוא דהש"ס דילן מטמא ברה"י אפי' בספק ספיקא נמי וע"כ גזרו אפי' ברה"ר כמו שביארתי וא"כ טמא אפי' בספק ספיקא וע"כ לא הביאוהו הפוסקים ועיין מה שביארתי בפ' השוכר את הפועל (ה"ח) על הא דאמר ר' יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות והוא דסובר כר"א דספק ביאה טהור אפי' ברה"י והוא מחמת דהוי ספק ספיקא ודו"ק: