נועם ירושלמי על נדרים ו:ד:ג

זה הכלל שהי' ר"ש אומר משום ר' יהושע כ"ד שיש לו מתירין כגון טבל ומ"ש והקדש וחדש לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא מן במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו להם חכמים שיעור מין במינו בכל שהוא שלא במינו בנותן טעם אילין נדרים מה את עביד להון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מיעבדינן כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו אמרו אינו עוקרו אלא מכאן ולהבא:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הירושלמי ולי נראה כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות שהפי' הוא דמיבעיא ליה בירושלמי והוא דאם נתערב בטל ברוב מה"ת וא"כ לא מהני שאלה דהוי כמאן דליתא וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"ח) אכלו כולו אין נשאל עלי' אך אי אמרינן דזקן עוקר את הנדר מעיקרו ותחילה היה בעין מהני שאלה וע"ז אומר אילין נדרים מה את עביד לון כדבר שיש לו מתורין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מעבדינן כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו וע"כ אף שנתערב וליתא בעין אפ"ה מהני שאלה דהזקן עוקר חת הנדר מעיקרו ותחילה היה בעין. וע"ז אומר ר' מחיר אין עיקרו אלא מכאן ולהבא (פי' דעיקר ההיתר הוא מכאן ולהבא דהיינו אם ישנו בעין אלא דאם הוא בעין ומתירו הוא עוקרו מעיקרו אבל עיקר ההיתר הוא מכאן ולהבא (פי' על להבא) אבל אם כבר אכלו ואין להתיר על להבא א"כ אין לו היתר וח"כ כיון שנתערב ומדאורייתא בטל א"כ איפשר דהוי כדבר ש שאין לו מתירין:

וע"ז אומר והא מתניתא עבדה לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן גידולי תרומה תרומה וגידולי גידולין חולין אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומות חוצה לארץ והמדומע והביכורין גידוליהן חולין וגידולי הקדש ומ"ש חילין ופודה אותן בזמן זרען ותני ענה בד"א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין כו':

(והנה בספרי נועם ירושלמי השגתי שם על הק"ע והפ"מ שהפ"מ פירש שהקושיא היא מהא דגידולי הקדש מותרין ואפי' בדבר שאין זר כלה. והוא טעות דבדבר שאין זרעו כלה פודה את כל האוצר כמו דאמרינן הכא וגם הק"ע שגה בזה שהגיה בירושלמי והא מתניתא עביד לון כדבר שיש לו מתירין והקושיא הוא מדבר שאין זרעו כלה דאפי' גידולי גידולים אסורים ומוכיח מזה דהטעם הוא משום דהוי דבר שיש לו מתירין והקשה שם דהא בספ"ו דנדרים (ד' נ"ט) מפורש דאין הטעם משום דהוי דבר שיש לו מתירין דפריך הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין הא קמ"ל אפי' בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל גידולין מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין ופי הר"ן דכש"כ גידולי תרומה בדבר שאין זרעו כלה אלמא דאין טעם איסורן אלא משום חומרא וכן הקשה מהא דאמרינן בפסחים (ד' ל"ד) ומאי קשה לך אמר להו תנן שתילי תרומות כו' ומאי קמל"ן בדבר שאין זרעו כלה הא נמי חנינא טבל גידולי' מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין]:

וע"כ ביארתי שם שההוכחה הוא מדבר שזרעו כלה דאמרינן שפודה אותו בזמן זרעה והגירסא הוא כמו דאיתאבירושלמי והא מתניתין עבד לון כדבר שאין לו מתירין והענין הוא דודאי הקדש ומ"ש הוי דבר שיש לו מתירין ע"י פדי' וע"כ פודה אותם בזמן זרעם דהוי דשיל"מ ע"י פדי' אך יותר מזמן זרעם ה"ל הוצאה מרובה ע"כ לא הוי דשיל"מ (ועיין בתוס' ב"מ ד' נ"ג) ולענין שצריך לפדות אותה המ"ש או ההקדש שנפלה זה לא הוי הוצאה מרובה דהא קודם הנפילה נמי הי' צריך לפדות רק לענין לפדות כל האוצר זה הוי הוצאה מרובה וע"כ פריך דאי נדרים הוי דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה א"כ אמאי מהני הפדיון והא הוה דשיל"מ דהי' יכול לשאול על הקדישו ואמאי סגי אם פודה אותם בזמן זרעם אלא ודאי דלא הוי דשיל"מ מצד שאלה כיון דליתנהו בעין אלא מצד פדיון וכמו דתני בברייתא דר"ש מעשר שני והקדש בדבר שיל"מ (ועיי"ש שהארכתי בזה דא"כ דרוצה לומר דהקדש ומ"ש יש להם מתירין ע"י שאלה א"כ סובר דאע"ג דלא הוי מצוה נמי הוי דבר שיל"מ) א"כ אמאי תני דתרומה הוי דבר שאין לו מתירין עיי"ש שביארתי לשיטת הירושלמי לא הוי תרומה דבר שיל"מ מטעם אחר והוא דאחר שישאל אכתי הוא אסור מחמת איסור טבל עיי"ש:

אך שצריך לבאר דמפני מה קאמר וחומר הוא בגידולין ואיפשר לומר שמבאר הטעם דמפני מה בדבר שאין זרעו כלה אפי' גדולין אסורין וע"ז אומר וחומר הוא בגידולין ואיפשר עוד לומר דהירושלמי הביא ראי' דנדרים לא הוי דבר שיל"מ וא"כ תקשה מתניתין דתנן בנדרים (דף נ"ז) קונם פירות האלו עלי כו' אסור בחילופיהן ובגידוליהן וא"כ אמאי אסור בגידוליהן אפי' בדבר שזרעו כלה שמע מינה דנדרים הוי דבר שיש לו מתירין ע"ז אומר וחומר הוא בגידולין דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור וע"כ אפי' זרעו כלה נמי אסור וכ"ת א"כ אמאי מותר גידולי טבל ואפי' גידולי תרומה נמי הא דאסור הוא משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי לי' ואתי בי' לידי תקלה כמו דאיתא בשבת (ד' י"ז) אך כבר הקשו ע"ז התוס' בעבודת כוכבים (ד' מ"ט) בד"ה שאם נטע כו' וכתבו דערלה שהוא אסורי הנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה הוא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו וע"כ כיון דקונמות הוי איסורי הנאה ע"כ אסור הגידולין וע"ז אומר וחומר הוא בגידולין וע"ז אומר והא מתניתא עבדה לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן שהנודר מן הדבר ונתערבה באחר אם יש בו בנותן טעם ה"ז אסור אבל אם אין בה בנ"ט מותר אלמא דלא הוי כדבר שיש לו מתירין והוא דכיון דנתערב ואין בו טעם א"כ אין מה להתיר וכמו שביארתי (ועיין מה שביארתי (רפ"ג דנזיר ה"ב) לענין אם השלים נזירותו עלתה לו ראשונה שני' עיין שם):

וע"ז משני תיפתר מין בשאינו מינו בדבר שיש לו מתירין (פי' דאפי' בדבר שיש לו מתירין ממש לא ע"י שאלה נמי אינו אסור רק מין במינו ולא מין בשאינו מינו והא מיירי במין באינו מינו אבל באמת הוי דבר שיל"מ ודו"ק