נועם ירושלמי על נדרים ג:ה:ג

עוד שם חזקי' אמר א חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדיין פדויין מתניתא פליגא על ר' יוחנן אין להם פדיון פתר לכשיקצצו אין להם פדיון והפ"מ הביא מה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) דבתרתי פליגי בר פדא ועולא משום דסבירא לי' לבר פדא דקדושה לא פקע בכדי קאמר דפדאן חוזרות וקדושות דאי לאו הכי למה להאי גברא למימר עד שיקצצו אם לומר שלאחר מכאן תהא קדושתן נפקעת ממילא אי אפשר דקדושה לא פקע לה בכדי וכיון שכן למה לא הקדישו לחלוטין ואמר עד עולם ע"כ צריך לומר שאפי' קודם שיקצצו תחזור קדושתם עליהן הילכך כי קתני אין להם פדיון לא בא לומר שלא יהיו צריכות פדיון לכשיקצצו דאי אפשר דקדושה לא פקע בכדי אלא לומר שאין פדיונן מוציאין לחולין עד שיקצצו ועולא פליג עלי' ואמר דלאחר שיקצצו אין צריכין פדיון דקדוש' פקע בכדי וכיון שכן לעולא זה שאמר עד שיקצצו לא בא לומ' שאפי' יפדו יחזרו לקדושתן כו אלא לומ' שיהא קדוש עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן כו' והביא ראי' לזה מהירו' דתלי פלוגתא דבר פדא ועולא בפלוגתא דחזקי' ור"י דגרסינן התם חזקי' אמר פדאן חזרו לקדושתן ר"י אמר פדאן פדויין מתניתא פליגא עלי' דר' יוחנן אין להם פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להם פדיון כו':

[ונ"ל דהא דקאמר אין להם פדיון והקש' הש"ס בנדרי' (ד' כ"ח) וליתני קדושות ואינן קדושות איידי דבעי למיתנא סיפא אין להם פדיון תנא רישא נמי אין להם פדיון דבשלמא לחזקיה דאמר אין להם פדיון היינו דאם פדאן חוזרות וקדושות ניחא מה דתני אין להם פדיון אלא לר"י דאמר לשיקצצו אין להם פדיון היינו שאינם צריכים פדיון א"כ ליתני קדושו' ואינן קדושות ע"כ נראה לי שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דקידושין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצאת לחולין מאליה כו' הרי את מקודש' לי שלשים יום ה"ז מקודשת מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט כו' הקדש יוצא בלא פדיון כר"ש דר"ש אמר נכנסין ולא נותנין אמר ר' יוסי ב"ר בון תיפתר דברי הכל בשדה מקנה (פי' ששדה מקנה יוצא בלא פדיון) (והירושלמי לא ס"ל הא דאיתא בנדרים (ד' כ"ט) דאמר רבא מי קמדמת קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקע בכדי) וע"כ תני אין להם פדיון (פי' שאינן צריכין פדיון וכמו דמצינו בשדה מקנה שיוצאה בלא פדיון אלמא דקדושת הגוף פקע בכדי]:

עוד שם אמר ר' יוסי מה שאמר חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהן קדושתן מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמןהוא אמר פדיין פקע מהם קדושתן וכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקע ממנה קדושתן לא צריכא דלא כשנתן לה שתי פרוטות אחת מכבר ואחת לכשיגרשנה:

והנה הירושלמי הזה צריך לבאר הא דאמר לא צריכא דלא כשנתן לה שתי פרוטות והוא דאיתא (בפ"ג דקידושין ה"ה) בעון קומי ר' יוחנן מה בינה לאומר ה"ז תרומה על המחוברין הללו שיתלושו א"ל תמן יש בידו לתלוש ברם הכא אין בידו לשחרר (פי' וע"כ כיון שלא הוי בידו ע"כ אינה מקודשת) התיב ר' פס הגע עצמך שהי' שפחתו אמר ר' בא בר ממל כשתשתחרר נתלית בדעת אחרת (פי' כמו דאית בקידושין (ד' ס"ב) התם מעיקרא בהמה והשת' דעת אחרת) עוד שם דילמ' ר' הושעי' רבה ור' יודן נשיי' הוו יתבין אמרין נימא חדא מילה בקידושין האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי לאחר שאגרשך מהו גחכון וקמון להון א"ר יוסי ולמה גחכון לא אמר ר' אבא בר ממל לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת והכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת:

והנה הק"ע והפ"מ פירשו דכמו דבשפחה לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת וע"כ אע"ג שבידו לשחררה לא הוי קידושין והכא נמי לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת ולא הוי קידושין ולי נראה שהפי' כן הוא שר' יוסי שאל למה גחכון (פי' דאפשר דהוי קידושין) ואמאי הא אמר ר' בא בר ממל לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת (פירוש דהטעם דהאומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לכשאשתחררך דלא הוי קידושין משום דכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת זהו דוקא בשפחה והכא לכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת (פי' בתמי') לא דמי לשפחה וא"כ כיון שבידו לגרש' איפשר דהוי קידושין דהא בידו לגרשה והכא ליכא טעמא דנתלית בדעת אחרת וא"כ למה גחכון. וע"ז אומר אין את בעי מקשי' הכי קשי הוי חד בר נש אזיל לקדושי חדא איתא קמי חברי' ואמר לה הוי ידעה דההן גברא דהוא אזיל מקדשתך דעתי' בישא עתיד הוא מישבק ליך (פי' שזה שרוצה לקדשך הוא אדם רע ובודאי יגרשך) אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך (וכ' הפ"מ ובהא הוא דמספקא לן טפי משום שבידו לקדשה מעכשיו כו' והוא דחוק) והפי' הוא דבאומר הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לאחר שאגרשיך הוי קידושין משום שבידו לגרשה ואי בעית מקשי' הכי קשי דהתם אמר לה שתתקדשי לאחר שיגרשך ובזה ודאי דלא הוי קידושין דהא אין בידו לגרשה. ואע"ג דהשתא יכול לקדשה בהא סובר הירושלמי דאפ"ה אינה מקודשת אבל אם המקדש אומר הא לך פרוטה זו לאחר שאגרשיך הוי קידושין דהא בידו לגרשה ובהא ליכא הטעם דדעת אחרת וע"כ שאל ר"י ולמה גחכון כו':

וע"ז אומר תמן תנינן הרי הנטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת כו' חזקי' אמר פדיין חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדיין פדויין מתניתא פליגא על ר' יוחנן אין להם פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להם פדיון אמר ר' יוסי מ"ד חזקי' כשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקע מהן קדושתן:

וע"ז אומר מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא חמר פדיין אחר פקע מהם קדושתן וכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקעו ממנה קידושין (והפ"מ נדחק שם) (וכצ"ל) תמן הוא אומר פדאן אחר פקע מהם קדושתן וכא הוא אמר התקדשי לי לאחר שאגרשיך לא פקע ממנה קידושין והוא כמו שביארתי דר' יוסי אומר ולמה גחכון דכיון דיש בידו לגרש ודאי הוי קידושין דלא דמי לשפחה דהתם כשנשתחררה נתלית בדעת אחרת והכא לכשתתגרשה נתלית בדעת אחרת (פי' בתמי') וע"כ הוי קידושין דאעפ"כ אמאי הוי קידושין דהא כיון שנתגרשה ובאה לרשות עצמה הוי כמו דפדאן אחרים (וכמו דאיתא בנדרים (ד' ל') דאשה כפדאוה אחרים דמי וא"כ כבר פקע הקידושין וא"כ איך תתקדש אח"כ) וע"ז משני לא צריכה דלא (פי' דלא צריכה אלא) כשנתן לה ב' פרוטות א' מכבר ואחת לכשאגרשיך (כצ"ל) וא"כ פרוטה הראשונה ודאי פקע הקידושין אבל הוא נתן לה עוד פרוטה שתתקדשי לאחר שאגרשיך וע"כ כיון שיש בידו לגרש לא הוי דשלב"ל וע"כ אפשר דהוי מקודשת (והפ"מ והק"ע פירשו בדחוקים גדולים) (והירושלמי אליבא דר' יוסי חולק אש"ס דילן בקידושין (ד' ס"ב) דקאמר נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ובב' פרוטות אמר דילמא כי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי קידושין לאחר מיכן ויש חילוק בין אם אמר לאשתו ובין אם אמר בשעה שקדשה שנתן לה ב' פרוטות דכי היכי דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר מיכן ולשיטת הירו' אפי' אם נתן לאשתו פרוטה שתתקדשי לאחר שיגרשנה אפשר דחל) אלא דהנ"מ בין אם נתן פרוטה אחת ואמר שתתקדשי לאחר שיגרשה לא חל הקידושין משום דכיון דנתגרשה כפדאוה אחרים אבל אם נתן לה ב' פרוטות א"כ הפרוט' האחת נפקעת בהגירושין אבל הקידושין השניים אפשר דחל (ורק בשפחה לא חל משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחר') [וזה אינו כמו דאיתא בקידושין (ד' ו') מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת ופירש"י דיש דעת אחרת חשובה כמותו המעכבת בדבר שאם אין האשה רוצה אינם קידושין וזו לא נתרצית אלא לחצי' לפיכך כו' והוא דהתם לא נתרצתה אלא לחצי'. וע"כ אין הקידושין מתפשטים בכולה אבל הכא רצונה שתתקדש לאחר שיגרשנה וע"כ חל הקידושין לשיטת הירושלמי].

[ואפשר לומר דהירו' אזיל לטעמיה והוא כמו שכ' הר"ן בנדרים (דף ל') על הא דאיתא התם ואשה כפדאוה אחרים דמי וכתב הר"ן דקשה לו הא אדרבה אשה לפדאן הוא דמיא שכשם שנטיעות הללו לפי שאין יוצאות מרשות הקדש או מרשותו מצי לאקדושינהו לאחר שיפדו כך אשה זו כיון שאינה יוצאה מרשות הבעל או מרשות עצמה בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפילו לאחר שתתגרש וניחא לי דאי מצי אשה לקדש עצמה לאיש ה"נ דהוי הא דומיא דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל כו' אלא כיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת רצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר הילכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי הבעל כפדאוה אחרים דמי כו' וע"כ אע"ג שרצונה להתקדש אחר שיגרשנה אפ"ה לא מהני משא"כ לשיטת הירו' לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (סי' כ') על הא דאיתא בירו' (ר"פ חרש) רצה יוציא רצה יקיים מתני' בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בביאה קידושיה מעשה וגירושיה אינו מעשה. וביארתי שם שהירו' סובר דבביאה הוי קדושין מחמת שהיא מתקדשת לו והירושלמי סובר דחרש קני ע"י דעת אחרת מקנה משא"כ בקידושי כסף שהוא רק מצד המקדש ע"כ לא הוי קידושיה מעשה אבל בביאה אינה יכולה להתגרש שקידושי' מעשה וגירושיה אינו מעשה. והפוסקים לא הביאו להירו' והוא דלשיטת הש"ס דילן לא מהני בקידושין דעת אחרת מצד שהיא מתקדשת ומקנה עצמה אליו דא"כ הוי קדושין מצד האשה ולא מצד הבעל וע"כ לא הוי קדושין אבל לשיטת הירו' הוי קדושין אם מתקדשת בביאה מחמת שהיא דעת אחרת ומקנה את עצמה אליו אלמא דזה מהני לשיטת הירו' וע' בס' נחלת יהושע (סי' כ') שהארכתי בזה. וע"כ מהני באומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך לשיטת הירושל' דלא הוי כפדאוה אחרים כיון דרצונה להתקדש לו וכמו שביארתי ודו"ק]: