נועם ירושלמי על נדרים יא:יא:ב

שם (הי"א) מתניתין קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך כו' ה"ז יפר ובגמ' תני ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר ומפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני בנדרי עינוי נפש שלה:

והנה איפשר לפרש כמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ח') על מה שכתב הרמב"ם (פי"ב מה' נדרים הי"ב) יש לבעל ולאב להפר נדרים שלא חלו עדיין ולא נאסרה בהם כיצד כגון שאמרה היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני ה"ז מופר אעפ"י שעדיין לא הלכה ולא נאסרה בהם ותמה הלח"מ שם על הטור שכתב (בסוף ס' רל"ד) גבי קונם שאני נהנה טעמא דגנאי הוא לבעל לא תהנה היא מאביה אם תעשה לפי' כו' משמע דבלאו האי טעמא לא סגי משום דלא הוי דברים שבינו לבינה ובסימן זה כתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמופר אע"ג דלא שייך טעמא דגנאי:

והנה כתבתי שם דאיפשר ליישב במה שכתב הר"ן בנדרים (ד' ע"ט) על הא דפריך הגמ' היכי דמי אלימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ ולא ליתסרן פירות העולם עלה והקשה הר"ן דמשמע דכלהיכ' דלא רחצה לא מיתסרן פירו' עולם עלה ולא חיישי' שמא תרחוץ ואיכא למידק דהא אמר ר"י בנדרים (ד' י"ד) קונם עיני בשינה היו' אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למח' דבתנאי לא מיזדהר וה"נ אית לן למיחש דילמא רחצה ותיתסר מהשתא ולאו קושי' היא דאם אמרה בהדי' קונם פירות העולם מהיום אם ארחץ ה"נ אבל כיון שתלתה נדרי' באם אין במשמע שתחול נדרה אלא להבא (ובפ"ג דשבועות כתב הר"ן דכי אמרינן דאם אמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ דאינו אסור אלא לאחר רחיצה ואכילת איסור קודם התנאי שרי הני מילי בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כגון ההיא דנדרים דאמרינן דלא כיונה לאסור אלא פירות שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' הי' כונתה שתהא מותרת בפירות קודם רחיצה מ"מ עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה בפירות אחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר א' אם תאמר שלא נאסר ולא לאחר שתתקיים תנאו נמצא שיהי' איפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל האיסור ראשון הילכך אמרינן דכוונתו הי' שכל זמן שיתקיים תנאו ואפי' בסוף יחול וגבי גט מפני שכל המגרש בקושי מגרש אמרינן דכונתו שלא רצה שיחול הגט למפרע):

וע"כ ניחא שפיר לפי מה שכתב הר"ן דבנשבע על ככר שלא ואכל אם אכל זה ודאי כונתו שיהא אסור מיד דאי לאו הכי איפשר שיאכל האיסור קודם התנאי ותבטל נדרו וא"כ ניחא שפיר מה שכתב הטור (ס' רל"ד) אבל משנדרה מפירין אעפ"י שלא חל הנדר כיצד אמרה קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני אעפ"י שלא חל הנדר כיון שלא הלכה יכול להפר דאף שאיפשר לה שלא תלך ולית בזה גנאי אפ"ה יכול להפר דהא אסורה בככר זה מיד דהא קיי"ל כר"י בפ"ב דנדרים (ד' י"ד) דאל ישן היום שמא ישן למחר וא"כ הוי עינוי נפש מיד משא"כ בקונם שאני נהנה כתב הטור (ס' רל"ד) טעמא דגנאי הוא לבעל שלא תהנה מאבי' מפני שלא תוכל ליהנות התם התנאי נמשך אח"כ נמי ע"כ צריך הטור לכתוב טעמא דגנאי דהא התם תוכל ליהנות ממנו קודם שתעשה לאבא כו' דהא התם אין התנאי רק שתהא אסורה מכאן ולהבא ע"כ צריך לטעמא דגנאי (ועיין שם בספרי נ"י (ס' ח') שהארכתי בזה

ובזה יש לבאר הא דפליגי חברי' ור"ז ור' הילא דחברי' אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלו (פירוש משום שגנאי הוא לו) וע"כ יכול להפר אעפ"י שלא חל ור' זעירא ור' הילא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה שסוברים דהאי אם היינו שאסורה למפרע (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דנדרים) והבאתי בס' ע"י (ס' ד') ראה קציעות ממשמשים ובאים ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האלו קרבן טלית זו קרבן אם אינה נשרפת למפרע קדשו או מכאן ולהבא קדשו אלמא דמספקא לי' להירו' באם אמר אם אם אסור למפרע או מכאן ולהבא) וע"כ חברי' אמרו מפני נדרי עינוי נפש שלה (כצ"ל) וכן הוא (ה"ב) וע"כ יכול להפר וכן ברישא קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך אסורה לעשות מיד שמא תעבור על נדרה (ופליגי על שיטת הש"ס דילן בנדרים (ד' י"ד) ומודה רבי יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום והוא משום דבאיסורא יזדהר) וחברי' פליגי ע"ז וע"כ יפר ור' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו משום דגנאי הוא לו אבל עינוי נפש דידה ליכא דברישא מותרת משום דבאיסורא מזדהר ואפי' בסיפא האי אם לאחר הוא וא"כ כל זמן שאינה עושה לאבא ולאבי' מותרת היא ליהנות וא"כ מ"ט יפר אלא משום עינוי נפש שלו שגנאי הוא לו:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פי"א ה' ב') ר' יוחנן בשם ר' ינאי היו לפניו ב' חתיכות אחת יפה ואח' רעה נתנה עיני' ביפה ונדרה עיניה מן הרעה ה"ז יפר מפני מה הוא מיפר חבריא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה רבי זעירא ור' הילא תריהון אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלו. והנה המפרשים נדחקו בזה:.

ע"כ נראה לי שהפי' היו לפניו ב' חתיכות הא' יפה והא' רעה נתנה עיני' ביפה ונדרה מן הרעה (פי' שנתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה דהיינו חם תאכל מן היפה אז אסורה בהרעה. אבל אם לא תאכל מן היפה אז אינה אסורה בהרעה) (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ח) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו) וע"כ נקט ב' חתיכות א' יפה וא' רעה וע"כ כיון שתלתה עיניה ביפה דהיינו אם תאכל מן היפה לא תאכל מן הרעה וע"כ אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי דיפר וע"ז מביא הפלוגתא דחבריא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה כמו דאיתא לקמן ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה והוא משום שאסורה ליהנות לו מיד שמא תעשה לאביה וע"כ יפר מיד והא דפליגי ר' הילא ור' זעירא דהוא מפני עינוי נפש שלו דהיינו מחמת גנאי היינו משום דהתם אינה אסורה ליהנות אלא לאחר שתעשה לאביה וא"כ אינה אסורה מקודם אבל בהא דר' ינאי שהיו לפניו ב' חתיכות ונתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה והיינו אם תאכל מן היפה וא"כ אסורה בהרעה מיד אולי תאכל מן היפה וכמו שכתב הר"ן דבשבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו הכונה זו שאם תאכל זו אסור למפרע דאי לאו הכי איפשר שיתקיים תנאי ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם יאכל האיסור ראשון וה"נ אם נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה אסורה בהרעה מיד שמא תאכל מן היפה ובודאי כונתו היה שאם תאכל מן היפה אסורה בהנאתו למפרע דאי לאו הכי א"כ איפשר שתקיים תנאה ולא תחול נדרה כלל דהיינו שתאכל תחילה מהרעה ואח"כ מן היפה וא"כ ודאי כונתו שאסורה בהרעה מיד וכיון שאסורה מיד ע"כ יוכל להפר. וע"ז מביא הפלוגתא דפליגי חבריא ור' יונה ור' הילא לקמן מפני מה הוא מיפר. וע"כ אעפ"י דהכא ליכא גנאי. אך הכא כ"ע מודו דאסורה בהרעה מיד וע"כ יוכל להפר דבהרעה נמי מתענה והא דקאמר נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה (היינו שמפני מה נדרה שלא תאכל חתיכה זו אם תאכל זו היינו משום דהא' יפה והא' רעה וע"כ מיפר אעפ"י שהרעה אסורה רק על תנאי אם תאכל מן היפה אך דמ"מ אסורה בהרעה מיד שמא תאכל מן היפה ואם תאכל מן היפה אסורה למפרע (וכמו שתרצתי דברי הטור (ס' רל"ד) שכתב גבי קונם ככר זה עלי אם אלך למקום פלוני דמיפר אף על גב דלא שייך טעמא דגנאי) ודו"ק:

ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ח') ושם ביארתי דהפלוגתא הוא דהא דפליגי ר' נתן וחכמים דחכמים אומרים דמיפר אעפ"י שלא חל הנדר אבל מ"מ היינו דוקא בדבר התלוי בזמן (כמו שכתב הר"ן) אבל בדבר התלוי במעשה אינו מיפר וע"ז אומר מפני נדרי עינוי נפש שלו (פי' דכיון דהא דמיפר דברים שביני לבינה הוא משום קפידא דבעל (וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' פ"ב) גבי נדרה מב' ככרות כו' ולגבי הבעל אין זה בידו דילמא תעבור על תנאה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה אבל ר' זעירא ור' הילא לא ניחא להו דכיון דבידה שלא תעבור על התנאי ע"כ לא התחיל הנדר אע"ג דמצד הבעל אינו בידו וע"ז אומר מפני עינוי נפש דידה דודאי עשויה לעבור על התנאי כמו שכתב הר"ן עיי"ש שהארכתי בזה (רק דהא דמביא פלוגתא זו (בה' ב') גבי היו לפניו שתי חתיכות א' יפה וא רעה משמע יותר כמו שביארתי כעת) ודו"ק]: