נועם ירושלמי על נדרים יא:א:ה

עוד שם ר' הילא פתר מתניתא (דלא פליגי כלל מהו החילוק שבין נדרים לבינו לבינה ובין נדרי עינוי נפש) אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם חתקשט ואם נא אתקשט מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט:

והנה המפורשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והק"ע כתב שצריך לגרוס גירסו' אחרות בירושלמי ופי' בדוחק ע"כ נראה לי לפרש דר' הילא פתר מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' והנה בזה סובר ר' הילא דלא נדרה מרחיצה עצמה וכמו שמדייק בש"ס דילן בנדרים (ד' ע"ט) אם ארחץ היכא קאמר ופי' הר"ן דבקונם לא שייך אם וע"כ קאמר שם דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ ופריך למה לי הפרה לא תירחץ ולא ליתסרי פירות עולם אלו עלה ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה ועיין בר"ן והרא"ש שנדחקו בזה והנה משמעות הש"ס דילן דאיכא למימר דנא הוי נדרי עינוי נפש דלא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה או דהוי עינוי נפש דילמא רחצה:

וע"כ פתר ר' הילא מתניתא אלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ כו' ומשמעות הירושלמי דהירושלמי מפרשכשאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וכן משמע לקמן שאמר ר' מנא קונם הנייתי עליך לכשארחץ כו' וע"כ מפרש ר' הילא דת"ק סובר דאע"ג שאמרה קונם הנאת תשמישך כו' אם ארחץ אע"ג דתשמיש לא הוי רק דברים שבינו לבינה לשיטת הירושלמי אעפ"כ כיון שאמרה קונם הנאת תשמישך עלי וא"כ לא תרצה לרחוץ משום דמיתסר הניית תשמיש עלי' וע"כ בודאי לא תרחוץ ע"כ סובר ת"ק דאלו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ (פי' דכיון דיש בנדרים אלו עינוי נפש דהיינו רחיצה ע"כ מיפר משום עינוי נפש):

וע"ז אומר מהו אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש (פי' שסובר דאין בזה עינוי נפש) אלא אילו נדרים שבינו לבינה (פי' לא שסובר כר' זעירא דרחיצה וקישוט הוי מדברים שבינו לבינה אלא דקאמר ר' יוסי דהוי דברים שבינו לבינה היינו משום דאסרה הנאת תשמיש עליו) וא"כ חיישינן דילמא רחצה ואסורה בתשמיש המטה ע"כ הוי דברים שבינו לבינה וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' שאסרה פירות העולם עלי' דהוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא) וע"כ אפי' אם תלתה ברחיצה או בקישוט אעפ"כ דילמא רחצה ומיתסרא פירו' העול' עלה ע"כ הוי נדרי עינוי נפש אבל רחיצה וקישוט לא הוי אפי' מדברים שבינו לבינה וכמו שסובר רב אדא בנדרים (ד' ע"ט). וכמו דאיתא בנדרים (ד' פ"א) איבעי' להו לר' יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה ת"ש אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה הויין דילמא לדידהו קאמר להו לדידי אפילו דברים שבינו לבינה לא הוין אלא לדידכו דאמריתו הוין נדרי עינוי נפש אודו לי דאין אלו נדרי עינוי נפש:

[וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן דאם הנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ אפי' תלתה בדברים שיש בהן עינוי נפש נמי לא הוי עינוי נפש וכמו דאיתא שם (ד' פ') א"ה ליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו משום עינוי נפש וכתב הר"ן דהשתא דתנא אין אלו נדרי עינוי נפש דמשמע שאין הנדר עינוי נפש אבל אם נדרה מידי דאית בה עינוי נפש יפר וליתא כיון דבתנאה ליכא עינוי נפש אפי' נדרה בפירות העולם לא יפר וכדאיתא בריש סוגין לא תרחץ ולא תתסרן פירות עולם עלה אבל שיטת הירושלמי לר' הילא פליגי בזה פ"ק ור' יוסי דת"ק קאמר אלו נדרים שהוא מיפר דבדברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ כו' דכיון דבתנאי איכא עינוי נפש אפי' הנדר עצמו אין בהם עינוי נפש אך כיון שלא תרצה לאסור הנאת תשמישי עלי ע"כ לא תרחוץ א"כ אית בה עינוי נפש ור' יוסי סובר דהוי דברים שבינו לבינה דאע"ג דתנאי יש בזה עינוי נפש אעפ"כ כיון דהנדר מצד עצמו אין בה עינוי נפש ע"כ יפר משום דברים שבינו לבינה (אבל רחיצה וקישוט עצמו לא הוי דברים שבינו לבינה ג"כ):

וע"ז אומר אלו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דתנן לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש אם אמרה קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר קאי אהא דאם ארחץ כו' וע"כ הוי נדרי עינוי נפש לכולי עלמא כיון דהנדר מצד עצמו יש בהן עינוי נפש) וע"ז אומר ותני כן נדרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ (פי' הא דקאמר לקמן אלו הן נדרי עינוי נפש קאי אהא דקאמר תחילה אם ארחץ אם לא ארחץ אע"ג דלר' יוסי לא הוי רחיצה לא מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש אעפ"כ כיון דאמרה קונם פירות העולם עלי ע"כ יפר דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה (ולפי"ז הא דקאמר בש"ס דילן (ד' ע"ט) ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דילמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה זו היא שיטת הירושלמי דת"ק סובר דכיון דהתנאי יש בו עינוי נפש הוי עינוי נפש ור' יוסי סובר דרחיצה מצד עצמה לא הוי עינוי נפש אבל הוי דברים שבינו לבינה מחמת דהנאת התשמיש הוי דברים שבינו לבינה אבל בזה כולי עלמא מודו דאם הנדר הוי בו עינוי נפש אע"ג דהתנאי אין בו עינוי נפש אעפ"כ יפר. וכן איתא בירושלמי לקמן (ה' י"א) קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך (וא"כ הנדר עצמו אין בו משום דברים שבינו לבינה שאיני נהנית לך אם עושה אני על כו' וא"כ הנדר עצמו יש בו משום דברים שבינו לבינה והתנאי אין בו משום דברים שבינו לבינה יפר ואיתא שם מפני מה הוא מיפר חברי' אמרי מפני עינוי נפש שלו (פי' מפני שגנאי הוא לו וע"כ הוי דברים שבינו לבינה) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מפני צדדי עינוי נפש שלה (פי' דאין נ"מ דכיון דהתנאי הוי מדברים שבינו לבינה ע"כ הוי כמו דברים שבינו לבינה) וע"ז אמר שם בין על דעתיה דר"ז בין על דעתיה דר' הילא מחלפא שיטתיה דר' יוסי כו' דהא שניהם אמרי דרחיצה לא הוי עינוי נפש לר' יוסי כו']: