נועם ירושלמי על נדרים י:ב:ג

שם (ה"ב) מת הבעל נתרוקנה רשות לאב הוי בעי מימר כשהיפר הבעל את חלקו אבל לא היפר הבעל את חלקו ומת לא נתרוקנה רשות לאב נשמעינה מן הדא נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפי' למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' הדא אמרה אפי' לא היפר הבעל חלקו ומת נתרוקנה רשות לאב (ופי' הפ"מ דהא הכא לא הפיר הבעל ואפ"ה הבעל האחרון מפיר חלקו וכיון דהבעל האחרון מפיר חלקו אעפ"י שלא הפר הבעל הראשון ה"נ האב מיפר חלקו אעפ"י שלא הפיר הבעל את חלקו):

ולי נראה שהירושלמי מדייק דלמה תנא נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום נתארס' בו ביום אפי' למא' אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' ואמאי תנא בו ביום הא אפי' נתארסה אחר כמה ימים אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' אלא ודאי דנקט בו ביום משום דאם נתארסה אח"כ א"כ כיון שלא הפירהבעל א"כ אמאי לא הפר האב דהא אפי' לא הפר הבעל חלקו מכיון שגירש נתרוקנה רשות לאב וא"כ הא שלא הפר הוי כמו שקיים א"כ אין יכול הבעל האחרון להפר אבל אם לא הפיר הבעל לא נתרוקנה רשות לאב מחמת שכבר נראה לשניהם להפר והבעל לא הפיר א"כ הי' יכול לשנות ונתארסה אחר כמה ימים (וכמו דאיתא בנדרים (ד' ע"ב) ת"ש נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה אבי' ובעלה האחרון מפירין נדרי' ש"מ גירושין כשתיקה דמי דאי כהקמה דמי מי מצי מיפר נדרים דאוקים ארוס ראשון הבמ"ע כשלא שמע ארוס ראשון א"ה מאי אירי' בו ביום אפי' לאחר כמה ימים כשלא שמע הארוס ושמע האב דבו ביום הוא דמצי מיפר אבל לאחר כמה ימים לא) וע"כ מוכיח מזה הירושלמי דמצי מיפר דאל"ה למאי תנא בו ביום:

[ואף דאיפשר לומר דנקט בו ביום משום שמיעה דארוס וכששמע הארוס וגירושין כשתיקה דמי אך הירושלמי לטעמיה אזיל וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' ב') דשיטת הירושלמי דשעה שאינה ראוי להפרה אינו עולה מן המנין וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (ה' ח') נשתתק וחזר לדיבורו על דעתי' דריבר"י נותנים לו כ"ד שעות על דעתין דרבנן אין לו אלא אותו היום בלבד כו' והרא"ש כתב בפ"י דנדרים (ד' ע"א) איבעי' להו גירושין כשתיקה דמיא אי כהקמה דמי למאי נ"מ כגון דגרשה ואהדרי ביומא אי אמר כשתיקה דמי מצי מיפר אי כהקמה דמי נא מצי מיפר לה וכ' הרא"ש ובארוסה מיירי דאין הבעל מיפר בקודמין כדמסיקנא ובלא אהדרה נמי מצי למימר דחי כשתיקה דמי נתרוקנה רשות לאב ומיפר והא דנקט אהדרה לאשמועינן דוקא דאהדר' ביומ' אבל אם עבר היום לא מצי מיפר לה אפי' גירושין כשתיק' אע"ג דלא היה תחתיו בסוף היום ומיהו בירושלמי דפרקין לא משמע הכי דגרים בירושלמי גבי פלוגתא דריבר"י ורבנן אי הפרת נדרים הוי מעל"ע או עד שתחשך דוקא נשתתק וחזר לדיבורו כו' אלמא שעות שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין כלל וכן כתב הר"ן ואהדרה ביומא להכי נקט ביומא דחי אהדרה למחר פשיטא דלא מצי מיפר כיון שעבר יום של שמועה ואע"ג דבסוף ליתא ברשותא דבעל וע"כ איתא בנדרים (ד' ע"ב) ת"ש נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה ש מ מגירושין כשתיקה דמי דאי כהקמה דמי מי מצי מיפר ארוס אחרון נדרי דחוקים ארוס ראשון הבמ"ע כשלא שמע ארוס ראשון א"ה מאי אירי' בו ביום אפי' לאחר מאה ימים נמי (וא"כ משמע דאי אמרינן בששמע ארוס ראשון ניחא דתני בו ביום משום דלאחר מעל"ע הוי כהקמה וע"כ לא מצי מיפר ארוס אחרון וחם כן זהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי דכיון דהוי שעה שאינה ראויה להפר אינו עולה מן המנין וא"כ כיון דגרשה אינו עולה מן המנין וא"כ הא דנקט בו ביום הוא משום הפרת האב וא"כ מוכח דאפי' לא הפיר הבעל את חלקו נתרוקנה רשות לאב דאלו לא הוי מצי מיפר א"כ אפי' אם גרשה ונתארסה אפי' לאחר כמה ימים נמי יכולים להפר דכיון דלא היה יכול להפר תחילה אינו עולה מן המנין לשיטת הירושלמי אלא ודאי דיכול להפר ולקמן יתבאר עוד בזה ודו"ק]: