נועם ירושלמי על נדרים א:ג:ח

עוד שם אמר ר' אבין על דעתי' דרשב"ל ניתני כקרבנות המזבח והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה והק"ע הגיה בירושלמי ופי' בדוחק:

[ולי נראה דהא דאמר רשב"ל ניתני כקרבנות המזבח והוא דהא דאמר רשב"ל כאילו של אברהם אבינו היינו אף שהיה קדוש מתחילתו שנברא מימי בראשית וכמו דתני ר' חייא כאימרא שלא ינק מיומוהי וא"כ לא הוי מתפיס בנדר אך כיון שקידשו אח"כ אברהם שיהא לעולה תחת בנו ע"כ אם אמר כאימרא הוי מתפיס בנדר. וע"ז אומר ניתני קרבנות המזבח וקרבנות המזבח יש ג"כ בכור לאשמועינן דאם אמר כבכור הוי התפסה וכמו דאיתא בנדרים (ד' י"ב) לימא כתנאי הרי עלי כבכור ר' יעקב אוסר ור' יהודה מתיר כו' לא דכ"ע לפני זריקת דמים ומ"ט דמאן דשרי אמר קרא כי ידור כו' לאפוקי בכור דדבר האסור הוא כו' מרבה אני חטאת ואשם ומוציא אני את הבכור שהוא קדוש ממעי אמו ומאן דאסר בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתני' משום ר' אמרו מניין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר כו' וקדיש ומאן דשרי כי לא מקדיש ליה מי לא קדוש וא"כ אי הוה תני כקרבנות המזבח וא"כ הוי בכור בכלל וא"כ מוכח דאע"ג דמקדיש ממעי אמו ואעפ"כ כיון שמקדישו אח"כ הוי מתפיס בנדר]:

עוד שם על דעתי' דר' יוחנן ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה גם בזה נדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ (ונ"ל שהוא כמו דאיתא בשבועות (די"א) אמר עולא א"ר יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימין יתיב רבה וקאמר להא שמעתא א"ל רב חסדא מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך וכי קדושה שבהן להיכן הלכה כו' מ"מ קשי' וכי קדושה שבהן להיכן הלכה אמר רבה לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לדמיהן א"ל אביי והא ער הוא דאמר הקדיש כו' לדמי' קדוש קדושת הגוף לא קשי' הא דאמר לעולה הא דאמר לדמי נכסים ובירושלמי (פ"ה דיומא ה"א) הותירו תמידין שמואל אמר נפדין כתמימים ר' יוחנן אמר נפדין כפסולי המקדשין הותירו שעירים על דעתי' דשמואל אם עולה נפדית לכש"כ חטאת על דעתיה דר' יוחנן ר' זעירא אמר ירעו. והנה הק"ע והפ"מ פירשו דהא דאמר ר' יוחנן נפדין כפסולי המוקדשין היינו שירעו עד שיסתאבו כדין שאר פסולי המוקדשין והוא דחוק דהא בש"ס דילן בשבועות (ד' י"א) איתא דנפדין תמימין וכן בירושלמי בשבועות (פ"א ה"ד) א"ר יוחנן דברי חכמים משנים ודברי ר"ש אין משנים גם מה שפירשו על הא דאמר אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת הוא דחוק:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר שמואל נפדין תמימים היינו כמו דאיתא בש"ס דילן שהתנאי ב"ד הי' שאם לא יצטרכו יהי' לדמיהן פי' שיהי' קדוש מתחילה לדמי נסכין ור' יוחנן אמר שנפדין כפסולי המוקדשין (פי' שאם לא יצטרכו תפקע מהן הקדושה שהי' מתחילה וכמו בפסולי המוקדשין שהיה מתחילה קדוש ואח"כ נפקע מהם הקדוש'):

וע"ז אומר בירושלמי הותירו שעירים על דעתי' דשמואל אם עולה נפדית לא כש"כ חטאת (פי' שלדברי שמואל ניחא שיכול לפדותן שאע"ג שהך חטאת אך אם עולה נפדית משום דהתנאי הי' מתחילה שאם לא יצטרכו יקדשו רק לדמיהן. וע"כ גבי שעירי חטאת נמי כיון שהתנאי הי' מתחילה שאם יותירו שלא יקדשו רק לדמיהן ניחא) על דעתי' דר' יוחנן (פי' שאומר דנפדין כפסולי המוקדשין דהיינו שמכאן ואילך תפקע הקדושה וא"כ בעולות ניחא אבל בחטאות אפי' למ"ד שאין חטאת ציבור מתה אבל מ"מ ירעו) וכמו שהקשו התוס' ביומא (ד' נ') דאמרינן שם ותיפוק לי' דחטאת שמתו בעלי' הוא וחטאת שמתו בעלי' למיתה אזיל וכתבו התוס' תימא אכתי תיקשי נהי דלא אזלי למיתה הא רועה הוא דהא ר"ש דאמר לקמן דאין חטאת ציבור מתה קאמר ירעו עד שיסתאבו. ונראה לי דיש לומר דההיא רעי' דרבנן הוא ולא גזור אלא כעין ההיא דלקמן דנתכפרו בעלי' באחר לגמרי כיון דכיוצא בה בחטאת יחיד מתה חבל הכא דלא מתו בעני' לגמרי שהרי אחיו הכהנים קיימין כו' וע"כ קאמר בירושלמי על דעתיה דר' יוחנן (פי' דלר' יוחנן דאמר יפדו) כפסולי המוקדשין (פי' דמכאן ולהבא תפקע הקדושה א"כ עד הנה הי' קדושין וא"כ הוי חטאת שנתכפרו בעליו באחר וא"כ אף דהוי חטאת ציבור וחטאת ציבור אינה מתה מ"מ ירעו] וע"ז אומר ר' זעירא אמר ירעו (פי' כדין חטאת הצבור שהדין הוא שירעו משא"כ בעולה לר' יוחנן נפדין כפסולי המוקדשין דהיינו שהתנאי היה מכאן ולהבא משא"כ בשעירי חטאת דאף שהן של ציבור מ"מ אף חטאות הציבור נמי הדין הוא שירעו] וכמו שכתבו התוס' ביומא (ד' נ') וכן (שם) בתוס' ד"ה תמורת חטאת ותמורת חטאת למיתה אזלא ולא מצי לשנויי ר' שמעון היא דלית ליה מיתה בחטאת שותפות דמ"מ רעי' אית ליה וכן בתמורה (ד' ט"ו) בתוספות ד"ה וקא קרבה וא"ת תקשה נמי למ"ד תרעה דלהקריב ליכא מ"ד וי"ל דודאי כיון דלא אזל למיתה אפי' לאקרובי נמי ראוי וכן מצינו ביומא (ד' נ') גבי הא דאמר בפר ואפי' בדמי' ופריך עלה והא חטאת שמתו בעלי הוא ומשני כיון דעל כפרת ציבור נמי אתו) או מתו בעלים היא אלמא היכא דלא אזל למיתה אפי' להקרבה נמי ראוי כו' וכן כתבו התוס' התם דכיון דלא מתו כל הבעלים קרבה ונראה לי דהטעם דאם לא מחו כל הבעלים ונשארו עדיין בעלים מחטא הראשון א"כ באה על חטא זה גופא וע"כ קרבה אבל אם נתכפרו הבעלים א"כ באה על חטא אחר וע"כ תרעה ולא קרבה

ובזה יתבאר הירושלמי בפ"ק דשבועות (פ"א ה"ד) שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב להבא שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור אלא להקריב על מזבח החיצון ולא כבר כיפר יום הכפורים א"ר מנא מכאן דכתיב חג המצות כו' וחג הסוכות כמו שכולן מכפרים כפרה אחת אמר ר' בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולן מכפרין כפרה אחת:

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דמאי פריך ולא כבר כיפר יום הכיפורים וע"כ נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל ולא כבר כיפר (פי' דפריך על ר' מאיר דאמ' שכולן באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וע"כ אם לא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב להבא כו') וע"ז פריך ולא כבר כיפר דהא הוי חטאת שכיפרו בעלי' כיון שאבד וכיפרו באחר ואע"ג שסובר דחטאת ציבור לא מתה מ"מ הדין הוא שירעה וא"כ איך קרב אח"כ דהא הוי חטאת שכיפרו בעלי' וע"ז משני א"ר מנא מכיון דכתיב חג המצות וחג הסוכות כמו שכולן מכפרין כפרה אחת וא"ר בון מכיון שכולם מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולן מכפרין כפרה אחת וא"כ הוי כאלו הוי כפרה אחת ע"כ יקרב ולא ירעה וכמו שביארתי שאם מביאו על חטא אחר ע"כ אפי' חטאת ציבור נמי ירעה אבל כיון שמכפר על חטא זה גופא ע"כ יקרב

וע"ז אומר דלדברי ר' יוחנן בשעירי חטאות ירעו כיון שהתנאי הוא רק שלאח"כ תפקע הקדושה וא"כ הוי חטאת ציבור והדין הוא שירעו וע"כ אומר שירעו ובזה יתבאר הירושלמי בשבת (פ"א ה"ד) נחמן בריה דר' שמואל בר נחמני כו' חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין א"ר חייא בר אדא הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב על המזבח אין חטאת מתה קריבה והנה בספרי נועם ירושלמי (שם) ביארתי דהירושלמי לטעמיה דבחטאת יחיד נמי מהני תנאי וא"כ אם רצו ב"ד לבטל חמש חטאות מתות יכולין לבטל ע"י תנאי ב"ד שתפקע מהם הקדושה וכמו שאמר ר' יוחנן שתפדה כפסולי המוקדשין וע"ז א"ר חייא בר אבא שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה (פי' כיון שהתנאי הוא שתפקע הקדושה להבא כמו שאמר ר' יוחנן כפסולי המוקדשין שנפדו וע"כ הכא כיון שמתנה שאח"כ תפקע הקדושה ע"כ ירעו עד שיסתאבו אבל לא שיקריב כיון שאין התנאי שיהיה מעיקרא חולין וע"כ אין הפעולה רק שירעו אבל לא שיקרבו).

וא"כ נתבאר שלר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים והיינו שיפדו אח"כ כפסולי המוקדשים א"כ נפקע מהם הקדושה אחר כך. וע"כ היה אפשר לומר דאם אמר כאימרא אפשר לומר שכונתו כתמידא דהיינו לאחר שפקע מהם הקדושה וכפסולי המוקדשים שאין מועלים וא"כ לא הוי מתפיס בנדר וע"כ קמ"ל דכאימרא הוא קדוש והוא משום דבעיקרו קא מתפיס ולא בצננא]:

וע"ז אומר על דעתיה דר' יוחנן ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה וכמו דתנן במעילה (ד' י"א) דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין וכן בירושלמי (פ"ה דיומא ה"ו)דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופס את דמיהן דמזה יהיה מוכח ג"כ דבעיקרו קא מתפיס דאי בדהשתא קא מתפיס א"כ לא הוי התפסה דכיון דלא נהנין ולא מועלין ודו"ק: