נועם ירושלמי על נזיר ט:א:ד

מתני' הכותים אין להם נזירות ונשים ועבדים יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופף את עבדו ואינו כופף את אשתו כו' ובגמ' היה יכול למחות על דבר רבו אומר לו הלכה היא שמע לדברי רבך כפפו רבו ונטמא מהו שיביא קרבן טומאה וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרה עליו שיטמא את אמר מביא קרבן טומאה כו' כפפו רבו ונטמא מהו שיסתור וכי נזיר הוא אלא את שגזרת עליו שיטמא את אמר סותר וכא סותר (ופי' הפ"מ וכי נזיר כו' ומאי קא מיבעי' ליה הרי כשכפפו רבו להטמא בטלה נזירותו לא את הוא שגזרת עליו שיטמא כלומר שאם כפאו רבו בתחילה לעבור על נזירותו לא אתה הוא שגזרת עליו שיטמא שהרי אין כאן נזירו' וכי את אומר בזה כשנטמא אח"כ שמביא קרבן טומאה וכא מביא קרבן טומאה בתמיה דמאי שנא הכא כשרבו כופפו להטמא בטלה הנזירות וכן מתפרש בעי' דלקמי' לענין סתירה דלא שייך סתירה כשרבו כופהו להטמא וכן פירש הק"ע ולי נראה שהפי' הוא דאם כפפו רבו ונטמא מביא קרבן טומאה וע"ז אומר וכי נזיר לא את הוא שגזרת עליו שיטמא את אמר מביא קרבן טומאה (כצ"ל) פי' וכי נזיר לא את הוא שגזרת עליו שיטמא (פי' ואפי' אם נטמא במת מצוה אעפ"כ מביא קרבן טומאה והכי נמי אף שצריך לשמוע לרבו שהלכה היא בנזיר אעפ"כ אם נטמא מביא קרבן טומאה) וכן בהא שאומר כפפו רבו ונטמא מהו שיסתור. וע"ז אומר וכי נזיר לא את שגזרת עליו שיטמא את אמר סותר וכא סותר(פי' דבסתירה ג"כ אעפ"י שנטמא במ"מ וא"כ צריך מן הדין להטמא ואעפ"כ סותר והכא נמי סותר):