נועם ירושלמי על נזיר ג:ה:ז

שם אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין ועיין בק"ע שנדחק בזה מאוד דבנזיר טמא היינו שנזר בביה"ק וא"כ איך שייך שמצטרפין ואם בנטמא אח"כ היינו נזיר טהור שנטמא ונראה לי דבנזיר טמא כיון שתחילת נזירותו הי' בטומאה וע"כ סובר עולא דבעינן שני ימים לפני' בודאי מודה דבעינן שני ימים לאחרי' וכמו דאיתא בנזיר (ד' י"ט) אמר עולא לא אמר ר' אלעזר אלא בטמא שנזיר אבל בנזיר טהור שנטמא אפי' יום א' סותר ובזה מודה עולא דבטמא שנזר בעינן נמי שני ימים דהיינו אם נטמא ג"כ בסוף ימי נזירותו בעינן ג"כ שני ימים לאחרי' וכן משמע שם דאיתא שם איתיבי' אביי הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחילת מאה יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ימים ראשונים וזה אין לו ראשונים נטמא בסוף מאה יכול יהא סותר כו' והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים כו' והא בטמא שנזר לא כו' מדקתני הריני נזיר ונטמא וקתני עד שיהו לו ימים ראשונים: משמע דמזה לא קשי' לי' דאיך בעינן אחרונים וא"כ משמע דבטמא שנזר בעינן אחרונים (אך איפשר כיון דמהאי ברייתא קשי' לי' ע"כ לא מקשה מהא דאחרוני' כיון דבבריית' תני הריני נזיר ונטמא בתחילת מאה כו' ובירושלמי לקמן ר' בון בר חייא בעי כמה דתימר תמן על דר' אליעזר בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל ומסיק דבסוף בעינן נמי שיהי' לו מהיכן להפיל וא"כ יוכל להיות האיבעי' בטמא שנזר כמו דאמר עולא ובעינן שיהא בתחילה ובסוף ג"כ וע"ז מיבעי' לי' אם נטמא בהשלמת נזירותו ואין לו אלא יום א' והב' הוא מתחילת נזירות בנו אם מצטרפין וע"ז אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין (פי' לענין ימים שלאחרי' לנזירות ראשונה) וע"ז אמר ר' מנא קומי ר' יוסי לא כש"כ הוא ומה ימים שאין עולין לו בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין (דהא נטמא בסוף ימי נזירותו וא"כ אין עולין לא לסוף ימי נזירותו ולא לתחילת נזירות בנו את אמר דמצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירת בנו אינו דין שיצטרפו (פי' אם נטמא בתחילת נזירות בנו א"כ הימים שהיו מתחילה היו טהורין וא"כ עלו לו לנזירותו ואח"כ היוםהשני הי' לנזירת בנו אינו דין שיצטרפו וא"כ אמאי אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין דכיון דמצטרפין בנזיר טמא פשיטא שהן מצטרפין בנזיר טהור וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה (ופי' הק"ע והפ"מ דתמן פי' דנזיר טמא אינו ראוי לקבל התראה על הטומאה כיון שכבר נטמא וע"כ אין הנזירות מחולקין ברם הכא ראוי לקבל התראה וא"כ הנזירות מחולקין שמתרין בו על כל הנזירות בפני עצמו והוא דוחק) ועיין בירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ט) שמעון בר בא בשם ר' יוחנן נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה ולפי מה שביארתי איפשר לומר שהפי' הוא אמר ר' יוסי תמן אינו ראוי לקבל התריי' (פי' בהא דבעי שמואל יום א' לנזירותו ויום א' לנזירת בנו והוא נטמ' בתחילת הנזירות של בנו וא"כ התראתו אינו שייך רק על להב' חבל לעבר לא שאם יטמ' לא יסתור נזירותו שעבר דנזירות שלעבר לא יפסיד מחמת שנטמא וע"כ מיבעי' לי' אם מצטרפין דהנזירות שעברו לא יסתור בנזירות של בנו וע"כ אין מצטרפין היום מנזירות שעבר לנזירות בנו שהוא אח"כ אבל אם נטמא בסוף נזירותו וא"כ איפשר להתרות בו שלא יטמא נזירותו וגם שנזירות של בנו לא יוכל למנות מיד רק אחר שישלים נזירותו וא"כ שייך נזירות של בנו לנזירותו וע"כ מצטרפין וע"ז או' תמן (פי' בנזירות של בנו לענין שיצטרף יום א' מנזירותו שעבר) אינו ראוי לקבל התראה (שהימים הראשונים כבר עברו וא"כ אין ההתריי' רק על נזירות בנו) ברם הכא (פי' בסוף נזירותו לענין ימים האחרונים ראוי לקבל התראה על נזירותו ועל נזירת בנו שלא יכול למנות מיד וע"כ מצטרפין והא דאמרינן בפ"ב דנזיר (ה"ט) נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוק' היינו אם הוא מפסיק וצריך למנות אח"כ ע"כ מהני התראה אבל לא לענין ומים שעברו שאין התראה רק על להבא וע"כ בעי לה אם מצטרפין היום מנזירות שלו שעבר שאין לה שייכות עם נזירות בנו ודו"ק: