נועם ירושלמי על נזיר ג:ג:ב

שם (ה"ג) מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל ור"א אמר לא סתר אלא שבעה הריני נזיר שלשים יום נטמא יום שלשים סותר את הכל כו' ובגמ' הא ר"א שנה מה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המנין ובשעה שפירש אם היה מורט סותר ואין השביעי שלו עולה מן המנין (והנה הק"ע פירש דבשעה שנזר סתם גילח אינו סותר דגלוח אחר מלאת אינו סותר והוא דחוק דהא קאמר מורט ולא גילח והפ"מ פירש בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר דתני בתוספתא (פ"ג) תער אין לי אלא תער תלש מירט כל שהוא מניין ת"ל קדוש יהיה גדל פרע מכל מקום וזהו דוקא בתוך ימי נזרו אבל ביום שלשים בנזיר סתם אינו סותר):

ולי נראה לבאר במאי דאיתא בנזיר (ד' ל"ט) סתם נזירות שלשים יום גילח או שגילחוהו לסטי' סותר שלשים יום כו' איבעי' להו האי מזייא מלתחת רבי או מלעיל רבי למאי נ"מ לנזיר שגילחוהו לסטים ושייר בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אי אמרת מלתחת רבי נזירות הא שקליה (פי' וא"כ השער שגילחוהו לסטים היה של נזירות דהיינו בשעה שנזר והא שנתגדל אח"כ יותר היינו אחר הנזירו') אלא אי אמרת מלעיל רבי מאי דאקדיש הא קאים (וע"כ אינו סותר) כו' ש"מ מלתחת רבי (ואם גילח ושייר כדי לכוף ראשולעיקרו סותר דהא שער של נזירות הא שקליה) ואלא הא דתני' נזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ואי ס"ד מלתחת רבי ליסתור ומשני כגון שגלחוהו אחר מלאת ומני ר' אליעזר דאמר כל אחר מלאת ז' סותר (ופי' התוס' כגון שגילחוהו אחר מלאת ביום שלשים ומני ר"א היא דאמר כל אחר מלאת ז' סותר אם נטמא עד שיזה ג' וז' וכן אם גילחו ביום שלשים סותר ז' שלא יכול לגלח תגלחת נזרו עד אחר ז' (פי' וא"כ כיון דכל הז' ימים הוא רק שיהא מה לגלח וע"כ בעינן שבעה בכדי שיהיה כדי לכוף ראשו לעיקרו וע"כ אם גילח ושייר כדי לכוף ראשו לעיקרו ע"כ אינו סותר כלל) (וכן נראה לי לפרש לקמן בירושלמי (פרק ו' הלכה ג') מה שנה בין מספרים לבתער ונזיר טהור כר' אליעזר (פי' דתחילה אמר שבנזיר אינו סותר אלא בתער אבל במספרים ונשתייר כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר) וע"ז אומר מה שני בין מספרים ותער בנזיר (כצ"ל) כר' אלעזר (פי' דזהו ביום שלשים בתער סותר אבל במספרים אינו סותר) והוא כמו דמשני בש"ס דילן בנזיר (ד' ל"ט ושם) ודלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שם):

וע"ז אומר מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש (פי' בין הני ז' ימים לר"א ובין שלשים בנזיר שפירש) וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר (פי' דבהני שבעה ימים ומירט והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר אבל בשעה שפירש אם היה מורט סותר כיון דבנזיר שפירש אומר ר"א דסותר שלשים וכדיליף מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת דביום מלאת נותנים לו תורת נזיר, ואם כן כיון שנותנים לו תורת נזיר אם כן אפי' מורט והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו נמי סותר) וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המנין גם בזה לא פירשו המפרשים הק"ע והפ"מ והטעם הוא דר"א סובר דבעינן שיהיו ימים ראשונים תחילה וכן ימים האחרונים ואיתא לקמן בירושלמי (ה"ד) כמה דתימר המן על דר"א תחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא נטמא יום א' ומאה סותר שלשים ור"א אומר לא סותר אלא שבעה (והנה קשה מ"ט לא הקשו מהא דאמר ר"א נטמא יום מאה סותר שלשים הא אין לו בסוף מהיכן להפיל. אך מזה לא מקשה דר' אליעזר מרבה מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת ונותנים לו תורת נזיר וכמו שתירצו התוס' בנזיר (ד' י"ט) בד"ה הכי כו' דשלשים סותר מקרא דזאת תורת הנזיר ביום מלאת תן לו תורת נזרו וכן כתבו התוס' בנזיר (דף ו') בד"ה אמר כו' דמשמעות דקרא דביום מלאת משמע דאיירי במפרש נזירותי' ולא בסתם נזיר) וע"כ לא מקשה רק מהא דנטמא יום א' ומאה סותר שלשים ור"א אומר לא סותר אלא שבעה א"ל שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה וע"ז אומר בירושלמי והא ר"א מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש (פי' בין נזיר שנזר סתם דר"א אומר דסותר שבעה ובין אם פירש שסותר שלשים יום) ואע"ג דזה שבעה וזה שלשים אעפ"כ מיבעי' לי' בענין הסתירה גופא מאי נ"מ ע"ז אומר בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר וכמו שביארתי דאם מירט ושייר בו שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר דהא יש שער לגלח כמו שאם סותר שבעה ימים וכמו שביארתי והשביעי שלו עולה מן המנין דהא אינו צריך להביא קרבן דהא אין לו ימים לאחרי' וכמו דבעי לפני' כן בעי לאחרי' וכמו שהבאתי מהירושלמי וכן בנזיר (ד' י"ט) וע"כ אין הסתירה רק לסתור אבל לא להביא קרבן וא"כ הוי כמו טמא שנזר ששביעי שלו עול' לו מן המנין וכמו דאית' בנזיר (ד' י"ח) אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכן בירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ט) תמן הוא אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר ושביעי שלו עולה מן המנין דהא אין צריך להביא קרבן מחמת שאין לו ימים שלאחרי' ובשעה שפירש אם הי' מורט סותר ואין השביעי שלו עולה מן המנין דכיון דילפינן מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת הנטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר וא"כ אם נטמא צריך להביא קרבן. וע"כ כיון שצריך להביא קרבן ע"כ אין שביעי שלו עולה לו מן המנין ודו"ק: