נועם ירושלמי על נזיר ב:ט:ב

(ה"ט) מתני' הריני נזיר ונזיר כשיהי' לי בן התחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו ובגמ' ר' יוסי בעי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אילו אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו אלא אפילו אשתו יושבת על המשבר א"ל נזירותו לנזירות בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום. הנה הק"ע האריך בכאן וגרס גירסות אחרות והאריך בדחוקים וגם הפ"מ לא ביאר כל הצורך:

ע"כ נראה לי לבאר דהא דמיבעי' לי' לר' יוסי אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו הוא כמו דאיתא בנדרים (ד' י"ז) יש נדר בתוך נדר כו' אמר רב הונא לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמיגו דקא מתוסף יומא יתירא חיילא נזירות על נזירות אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין חלה נזירות על נזירות ושמואל אמר אפי' אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום חלה נזירות על נזירות וע"כמיבעי' לר' יוסי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו אם הוי נזיר שתים או דבכה"ג לא חל נזירות על נזירות וע"ז אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו ונראה לי (דט"ס הוא וצ"ל משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר וא"כ דמי לאומר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולל' יום אלו א"ל נזירותו לנזירת בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום (פי' כיון דלא תלה בימים כמו האומר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו) לא דמי אלא לאומר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום וזה איכא למיפשט ממתניתין דלאחר עשרים יום אינו מפסיק נזירותו אלא משלים את שלו תחילה אבל לא דמי להאומר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו:

ואפשר לומ' דנתחלפו השורו' (וכצ"ל) ר' זעירא בעא אמ' הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אילו אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו והוא (ט"ס וצ"ל) משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו (והוא מרישא דמתניתין) א"ל נזירותו ונזירות בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום דהא תנן ונזיר כשיהי' לו בן א"כ אפשר שיולד הבן בתוך ימי נזירותו ואעפ"כ תנן משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו אבל לא דמי לאומר שלשים אלו ושלשים אל ואח"ז צריך לגרוס אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר (פי' כיון דמתני' סתמא תנן וא"כ כיון דאפי' אשתו יושבת על המשבר נמי תנן דמשלים את שלו ואח"כ מונה של בנו א"כ מוכח דאפי' אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו נמי צריך למנות ב' נזירות) (וזהו דלא כמו שכתבו התוספות בנזיר ד"ה לאחר כו' שאם נולד הבן ביום ראשון שהתחיל נזירותו שימנה ל' ועולין לשניהם ומשיטת הירושלמי משמע דאפילו נולד ביום ראשון צריך למנות ב' נזירות):

שם ר' אליעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו ועד שתהא קרבן מגלח והוא (ט"ס וצ"ל עד שיביא קרבן ויגלח) הנה הק"ע הקשה לקמן דאיתא בירושלמי (ה"י) השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת א' על שתיהן הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן תמן אמרין מגלח תגלחת א' על שניהן ר' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח אלמא דמגלח תגלחת א' על שתיהן והכא אומר דר' אליעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ויגלח ולקמן יתבאר בזה:

עוד שם וכן נזיר שנטמא (כצ"ל) (פי' דאין מתחיל נזירות עד שיביא קרבן ויגלח) וע"ז מקשה מחלפא שיטתי' דריב"ח תמן דו אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין (פי' והכא כטמא מת שנזר דהא נזירות אחרית' הוא) וע"ז משני לא טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין שאינו זקוק להביא קרבן טומאה ולא נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכא הואיל וזקוק להביא קרבן טומאה אין השביעי שלו עולה לו מן המנין (מחמת שזקוק להביא קרבן טומאה):