נועם ירושלמי על נזיר ב:י:ג

עוד שם השלים נזירותו ובא להשלים נזירות בנו (והוא ט"ס וצ"ל) השלים נזירות בנו ובא להשלי' נזירותו (ודלא כהק"ע והפ"מ) וקאי אהא דאמר בתחלה נולד ביום תשעים סותר עשרים נטמא בתוך עשרה ימים הראשונים סותר הכל (שאותן עשרה הוא צריך להשלים נזירות של עצמו של מאה) וע"ז אומר סותר הכל (כיון שהוא להשלים המנין של מאה) בתוך עשרים ימים האחרונים (פי' שהם רק מפני שאין תגלחת פחות משלשים יום) ר' בא בשם רב ורבי יוחנן תריהון אמרין סותר שלשים ר' שמואל אמר אינו סותר אלא שבע כדין תגלחת טומאה (והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) נטמא ביום גידול שער רב אמר אינו סותר ופירשו התוס' שם בד"ה נטמא כו' כגון בנזיר שלשים יום וכשמנה כ' מנזירות גילחוהו לסטים דהשתא לא יוכל לגלח ביום שלשים לנזירות ולהביא קרבנותיו עד אחר ל' יום מיום שגלחוהו הלסטים דאין גידול פחות משלשים יום והתחיל השלשים וכשמנה כו' ואלו העשרים יום האחרונים אינו רק לגדל שער) ולפי מה שביארתי הוא קאי על מתניתין דאם נולד ביום תשעים ונטמא בכ' האחרוני' וא"כ העשרה ימים הם לתשלום המאה אבל העשרים האחרונים אינו רק מפני גידול שער וע"ז אומר שמואל בר ווא קומי ר' יסא מסבר סבור ר' יוחנן סתירת תער כסתירה ממש למה לי למימר סותר שלשים לסתור הכל אך לא קשה כל כך דהא דאמר סתירת תער כסתירה ממש היינו אף שאינו ממנין הנזירות אך מפני סתירת תער דהיינו בעשרים ימים האחרים שהם לענין תגלחת הוי כסתירה ממש לסתור אבל אעפ"כ רק שלשים יום מפני שהם צריכים לתער משום שאין תגלחת פחות משלשי' יום] אבל לסתור הכל בודאי שאין בסתיר' תער כסתירה ממש שבימי הנזירות כיון שזה אינו רק משום תגלחת שאין תגלחת פחות משלשים יום] והא דקאמר אמר ר' אבין בר חיי' קומי ר' זעירא תיפתר כו' הוא ענין בפני עצמו ולא כמו שכתב הק"ע שהוא תירוץ על הא דמקשה תחלה ונדחק בזה וזה אינו שהוא ענין בפני עצמו כמו שאבאר

עוד שם יאמר ר' אבין בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר ד שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן כו'. [הנה הק"ע פי' דקאי אהא דמקשה תחילה וכבר כתבתי שהוא דוחק והפ"מ פי' דהא דאמר תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן ע"כ סותר הגע עצמך שנולד בלילה אם השלים נזירותו בלילה אם סותר מחמת שאינו ראוי להביא קרבן כו' וזה דחוק מאוד] וע"כ נראה לי שנתחלפו השורו' וצריך לגרוס בכאן הא שאמר אח"כ השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת א' לשניהם והנה קשה דהא איתא בירו' בפרקין (ה"ט) ר' לעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולםאין נזירות בנו חלה עליו ועד שתהא קרבן מגלח (וצ"ל עד שיביא קרבן ויגלח) וא"כ איך אומר בכאן השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת על שניהן וכן הקש' הק"ע:

וע"כ נראה לי שבכאן צריך לגרוס אמר ר' אבין בר חיי' קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן דהיינו שנטמא וא"כ לא חלה עליו נזירות של בנו דהא אינו ראוי להביא קרבן וא"כ כיון שאין עליו החיוב של תגלחת ראשונה דהיינו להביא קרבנות של נזירות וע"כ יכול אח"כ למנות נזירות של בנו ולהביא קרבן אחד של נזירות על שניהן אבל אם הי' ראוי להביא קרבן ואחר כך נולד לו הבן א"כ צריך להביא קרבן ולגלח תחילה וכן איתא בירושלמי (פ"ג ה"ה) ר' שמואל בר אבא בעי יום א' לנזירותו ויום א' לנזירות בנו מהו שיצטרפו אמר ר' יוסי מה צריכא ליה בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שהן מצטרפין (פי' שמצטרפין לר"א שאומר עד שיהיה לו ימים הראשוני') א"ר מנא קומי ר' יוסי לא כל שכן מה ימים שאין עולין לו בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ימים שהם עולים בנזירותו ובנזירות בנו אינו דין שיצטרפו א"ר יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ונדחק בזה הפ"מ ופי' שכן ראוי לקבל התראה וא"כ צריך להתרות בו משום כל נזירות לחודיה]:

ולי נראה שהפי' הוא שכן ראוי לקבל התראה שיביא קרבנותיו ולא יעבור על בל תאחר כמו דאיתא בנדרים (ד' ד') אמר רב אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר נזירות דטהרה רב אחא בריה דרב איקא עובר בבל תאחר תגלחתו לא מיבעי למ"ד תגלחת מעכבת אלא אפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבת מצות גילוח מיהא לא קיים וע"ז אומר תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה (פי' שתמן אינו ראוי לקבל התראה שלא יעבור בבל תאחר כיון שנטמא) ברם הכא ראוי לקבל התראה (פי' שיביא מיד קרבנותיו ויגלח ע"כ הוי כתרי נזירות וע"כ אין מצטרפין):

וע"ז אומר הכא דהא דאמרינן השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת על שתיהן ע"ז אומר אמר ר' אבין בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן אבל אם נולד ביום שראוי להביא קרבן א"כ אם ימתין עוד עובר על בל תאחר. אבל אם נולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן א"כ חל הנזירות הב' מיד דהא צריך להביא קרבן וע"כ כיון שחל הנזירות השני' ע"כ מגלח תגלחת א' לשניהן והא דאמר בפרקין (ה"ט) דהשלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ויגלח (כצ"ל) היינו דווקא בשיכול להביא קרבנותיו וע"כ כיון שצריך להביא קרבנותיו ע"כ אינו חל עליו נזירות השני' משא"כ אם אינו יכול להביא קרבן דהיינו שנטמא וע"ז אומר הגע עצמך שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן ומפרש הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן וא"כ יכול להביא קרבן א' על שתיהן וע"ז משני ראוי הוא לילה הוא שגרם (פי' משום דלילה לא הוי מחוסר זמן אבל מ"מ הוא ראוי להבאת קרבן) הגע עצמך הרי שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן וע"ז אומר ראוי הוא שבת שגרמה א"כ העיכוב הוא רק מחמת היום אבל מ"מ החיוב של קרבנות הוי עניו ע"כ לא חלה עליו נזירות הבן עד שיגלח ויביא קרבנותיו משא"כ אם נטמא ודו"ק:

עוד שם הפריש קרבנותיו ולא הספי' לגלח עד שנול' הבן תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שניהן ר"י אמר מגלח וחוזר ומגלח והוא דתמן אמרין מגלח תגלחת א' על שניהן והוא כיון דהפריש קרבנותיו חלה עליו נזירו' השני' וע"כ איך יגלח דהא אסור לגלח מחמת נזירו' השני' ע"ז אמרי דמגלח תגלחת א' על שניהן ור' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח דכיון דעדיין לא הקריב קרבנותיו ולא גילח א"כ אכתי לא חלה עליו נזירות השני' עד שישלים הראשונה וע"כ מותר לו לגלח וע"כ אמר מגלח וחוזר ומגלח (ומה שהקשה הק"ע דמשמע דכל היכא דמגלח תגלחת א' לשתיהן אינו מביא אלא קרבן א' וקשה דכתבו התוס' (ד' י"ג) בד"ה הריני כו' דכיון דשל בנו מובלעין תוך הק' יום עולים לשל בנו ולשלו וישלים מאה יום ויגלח על שניהם ויביא שתי קרבנות וה"ה אם אמר הריני נזיר כשיהי' לי בן ונזיר והתחיל למנות את שלו אם נולד לו הבן במנינו ביום א' דאותן שלשים יום עולין הי' לבנו ולעצמו כיון דשל בנו מובלע בשל עצמו דאידי ואידי שלשים יום [אך לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי הוא דלא כמו שכתבו התוס' דמה שכתבו התוס' דעד שבעים לא הפסיד כלום זהו לפי' התוס' אבל לשיטת הירו' הוא דאמר (פ"ב ה"י) דנולד ביום שמונים סותר עשרה הוא כמו שהרמב"ם מפרש וכמו שכתב התוי"ט (פ"כ משנה ט') בד"ה מניח כו' דלהרמב"ם בחיבורו פרק ד' אין בין נזירות מרובה לנזירות מועטת ואחר השלמת בנו מגלח וחוזר לשלו וצריך שימנה שלשים אפי' אם אין לו עליו שלשים ולפי שאין בין תגלחת לתגלחת פחות משלשים יום וכן הוא שיטת הירושלמי] אבל זה קשה דלשיטת הירושלמי דמגלח תגלחת א' על שתיהן אינו מביא אלא קרבן א' כמו שהקשה הק"ע וא"כ בזה קשה דהתוס' כתבו דאפי' אם מגלח תגלחת א' לשתיהן אעפ"כ צריך להביא ב' קרבנות:

ע"כ נראה לי שאין הפי' בירושלמי הא שאומר דהפריש קרבנותיו מגלח תגלחת א' על שתיהן דאינו מביא אלא קרבן א' דבודאי צריך להביא ב' קרבנות אלא שאומר דתמן אמרין דכיון שהפריש קרבנותיו חל עליו נזירות השני' וע"כ צריך למנות השניה ומגלח תגלחת אחת על שתיהן ואף על פי כן צריך להביא ב' קרבנות ור' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח והוא כיון דעדיין לא הקריב קרבנותיו ולא גילח לא חל עליו נזירות השני' וע"כ מגלח וחוזר ומגלח ולפי מה שביארתי לעיל שאומר בירושלמי תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן וע"כ לא חל עליו נזירות אבל אם נולד ביום שראוי להביא קרבן חל עלי' נזירות בנו הכא נמי מיירי שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן אך איפשר דפליגי על הא דאמר ר' אבין ב"ר זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן וע"ז פריך מהא דתניא שאלו את רשב"י הרי שהיה נזיר ומצורע כו' אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן וא"כ צריך לומר דמיירי שהפריש קרבנותיו דאם לא הפריש קרבנותיו בודאי לא חל עליו נזירות השניה וע"ז משני פתר לה חלוקים על רשב"י [ואיפשר לומר דהטעם הוא דרשב"י לטעמיה ששובר דכל העומד לזרוק כזרוק דמי כמו דאיתא בב"ק (ד' ע"ו) ע"כ סובר נמי כיון דעומד להקריב כמו שהקריב דמי וע"כ חל עליו נזירות השני' ואסור לגלח אבל חלוקין עליו חכמים דאף שעומד לזרוק לאו כזרוק דמי וכן אם הפריש קרבנותיו ועומדים להקריב ח"כ לא חל עלי' נזירות השני' עד שיקריב וע"כ מגלח וחוזר ומגלח דהא לא חל עליו נזירות השני' עד שיביא קרבנותיו וע"כ מגלח וחוזר ומגלח וע' בתוס' ב"ק (ד' ע"ו) ודו"ק]: