נועם ירושלמי על נזיר א:ב:ב

(ה"ב) מתניתין הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגין ומן התגלחת ומן הטומאה ה"ז נזיר כו' ובגמ' כיני מתניתין או מן החרצנים או מן הזגין או מתגלחת או מטומאה אם אמר בכולן נזיר כר' יהוד' עד שיזכיר ווי"ם ברם ר' מאיר אפי' לא הזכיר ווי"ם. והנה הא דקאמר הירושלמי אם אמר בכולן נזיר (פי' הפ"מ דקאי אהא דלקמן אם אמר בכולם נזיר תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בווי"ם. והק"ע כתב דצ"ל אם אמר בכולן נזיר שתים דמן החרצנים הוי נזיר וכן מן הזגין כו' א"כ הוא נזיר בכמה נזירו') ונ"ל דאפשר להגיה כר"ש אם אמר בכולן נזיר והוא כמו דאיתא בש"ס דילן דף ג') מתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר אינו חייב עד שידור מכולם כו' מ"ט דר"ש מכל אשר יעשה כו' וע"ז אומר הירו' לר"ש אם אמר בכולן נזיר. כר' יהודה אינו נזיר אחת עד שיאמר בווי"ם דהוו כללא אבל בלא ווי"ם הוי פרטא ולר"מ אפי' בלא ווי"ם נמי הוי כללא וכן לקמן (רפ"ד ה"א) מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כו' כן הוא מתניתא ואני ואני מאן תנא ווים ר' יהודה ברם כר"מ אני אני:

והנה הק"ע כתב מדקאמר אפי' משמע לר"מ אפי' אמר ווי"ם הוי כלל. וקשה דהא זה דלא כגירסת רש"י ולא כגירסת ר"ת בשבועות (ד' ל"ח) וצריך עיון עכ"ל ולא קשה דזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירו' הוא כמו שאומר (בפ"ט דגיטןין ה"ו) חמר ר' חנינא על דעתיה דר"מ בין שאמר חיטין שעורין כוסמין (כצ"ל) בין שאמר חטה ושעורה וכוסמת (כצ"ל) כלל ופרט הוא על דעתי' דר"מ אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל שאין בו פרט (והוא דלר"מ אין נ"מ בין אם אמר ווי"ם בין אם אמר בלא ווי"ם. וכמו דחמר שם בירו' ר"מ אומר אפי' חטה ושעורה וכוסמת ולית בר נש אמר אפי' אלא דו מודה בקמייתא אלא דלר"מ בין אם אמר בווי"ם בין בלא ווי"ם כללא ופרטא. וכמו דאמר בקידושין (בפ"ב ה"א) אמר ר' יוחנן דבית ר' יהודה נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות דהיינו אם אין בכל אח' ואח' שנשבע עלי' שוה פרוטה וע"ד מצטרפין להיות שוה פרוטה ונפרעין בג' קרבנות דהיינו אם יש בכל א' שוה פרוטה אז הוי פרט ומתחייב על כל אח' ואחת וכמה דהוא אמר תמן נכללין בקדושין א ונפרטין בג' קדושין דהיינו אם אמ' התקדשי לי בזו ובזו כו' מצטרפים כולם לשוה פרוטה אבל אם הי' אוכלת ראשונה ראשונה יש להם הדין של נפרטים וע"כ אם יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמתרץ ר' אמי למתניתין דקדושין (ד' מ"ו) דהיתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא בה שוה פרוטה היינו באחרונה דמקדש במלוה ופרוטה הוי מקודשת בפרוטה ולשיטת הירושלמי הוא משום דהוי נכללין ונפרטין והא דקאמר לר' יהודה היינו לפי מה שהיה סבור מתחילה שם דכללו של ק"מ פרטו שלר' יהודה אבל לפי מאי דמסיק דלר"מ אין חילוק בין בוו"ין בין בלא ווי"ן והוא משום דהם נכללין ונפרטין אבל לר"י אם אמר בלא וי"ו הוי פרטא ולא כללא ובווי"ן הוי כללא ולא פרטא וע"ז אומר (שם) על דעתי' דר' יהודה אם חמר חטין ושעורין כלל שאין בו פרט וע"כ אומר הכא בירושלמי דלר' יהודה עד שיאמר ווים הוי כללא וע"כ לא הוי רק נזיר אחת ולר"מ שחומר דנכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות א"כ אפי' בלא ווי"ן הוי כללא. ואע"ג דר"מ אזיל שם לחומרא דנכללין בקרבן א' (ומצטרפין לפרוטה ונפרטין בג' קרבנות לחייב על כל א' וא') אעפ"כ הכא אזיל לקולא משום דספק נזירות להקל והא דאיתא בירושלמי (רפ"ד דנזיר) כן הוא מתניתא ואני ואני מאן תנא ר' יהודה ברם כר"מ אני אני אע"ג דהתם אזיל לחומרא שיהי' התפסה התם לא אזיל לקולא משום דאי אזלינן לקולא ויהיה ווין פרטי וא"כ לא יהיה נזיר כלל בהא שיטת הירושלמי דלא הוי ס' נזירות להקל וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע מה שכתב המחנה אפרים (ס' י"ב) מה שכתב הרא"ש דסתם נדרים להחמיר ולא מוקי גברא אחזקתיה שלא נדר משום דבלאו"ה יתבטל הנדר לגמרי וא"כ ודאי לנדר אתכוין וה"נ אם ווי"ן יהיה פרטא לקולא א"כ יתבטל מה שאמר ואני לגמרי ובכה"ג לא הוי ספק נזירות להקל]: