נועם ירושלמי על מועד קטן ג:ה:ד

שם (ה"ה) רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמים ימים בטלו גזירות לא בטלו ומה ביניהן רב חונא אמר ערב הרגל ביניהן אם גלח ערב הרגל יגלח אחר הרגל אם לא גילח ערב הרגל אל יגלח לאחר הרגל כו' ר' אליעזר הורי לר"ש ב"ר בא לגלח לאחר הרגל ולא ידעינן אי כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן דברי הכל (ופי' הק"ע ולא ידעין אי כהדא דאבא שאול כלומר דסובר דפליגי אבא שאול וחכמים גם בהא אי בטלו ימים או לא ופסק כאבא שאול גם בהא או דילמא סובר דלא פליגי אבא שאול וחכמים אלא אי מקצת היום ככולו אבל ימים בטלו לכולי עלמא עכ"ל):

והנה צריך לבאר דמשמע דמספקא לי' אי פליגי חכמים ואבא שאול בהא דגזירה בטלו ימים לא בטלו או דלא פליגי אבא שאול ורבנן בזה וכולם מודו דגזירה בטלו ימים לא בטלו וא"כ משמע דמספקא לי' אי פליגי בזה ובש"ס דילן במוע"ק (ד' י"ט) פליגי בברייתא דאיתא שם והתני' הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירה שבעה שמונה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל. אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת הימנו מצות שלשים והא אנן שמונה תנן קסבר אבא שאול מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן א"כ מפורש בברייתא דפליגי בב' הדברים אי אמרינן מקצת היום ככולו וגם אם לא גילח ערב הרגל אם מותר לגלח אחר הרגל ובירושלמי משמע דמספקא לי' אי פליגי גם כן בזה אם לא גילח ערב הרגל אם מותר לגלח אחר הרגל או לא:

אך זהו דוחק דמה ספקא לי' אי פליגי בזה או לא ע"כ נראה לי לשיטת הירושלמי לא פליגי בזה אלא אם שמונה ימים דווקא קודם הרגל בטלה הימנו גזירת הרגל או דשבעה ימים קודם הרגל ומקצת היום ככולו דחכמים סברי שמונה ימים ואבא שאול אומר שבעה:

וע"ז אומר ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמי' ימים בטלו גזירות לא בטלו שאומר דבבריית' לא פליגי בזה כמו דאיתא בש"ס דילן (שם) אלא שאומר ר' בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירות לא בטלו (פי' שלדברי אבא שאול שאומר דהקובר את מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים מותר לגלח אחר הרגל ולדברי חכמים שאומרים דדווקא שמונה ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזרת שלשים ע"כ ימים בטלו גזירה לא בטל

וא"כ כיון שביארתי דלא תני' בהדי' בברייתא בזה פלוגתא דאבא שאול וחכמים אלא שאומר דלדברי אבא שאול בין ימים בין גזירות בטלו אבל דברי חכמים ימים בטלו גזירה לא בטלו א"כ צריך לבאר דמה תלי זה בזה דלדברי אבא שאול שאומר דשבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו בין ימים בין גזירה ולדברי חכמים שאומרים שמונה סוברים דימים בטלו אבל גזירה לא בטלו:

ע"כ נראה לי לבאר דלאבא שאול שאומר דמצות שבעה מבטלת ממנו גזירת שלשים והוא משום דמקצת היום ככולו והטעם הוא משום כבוד הרגל כמו דאיתא שם בירושלמי ר' ירמי' הורי לר' יצחק כו' לגלח יום שלשים מן מתניתין שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים הוא שמיני הוא שלשים. א"ר יוסי שני' היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו ואף שבזה יש פלוגתא בירושלמי שם אם מותר לגלח ביום שלשים או שצריך לגלח אחר שלשים אעפ"כ בהא דאבא שאול דמצות שבעה מבטלת מגזירת שלשים הא דאמרי' מקצת היום ככולו אינו רק מפני כבוד הרגל ועיין בתוספו' מוע"ק (ד' י"ט) בד"ה אתי' כו' והרי"ט פירש כיון דקיי"ל מקצת יום שבעה ככולו ועולה לכאן ולכאן מקצת היום ככולו ויכול לגלח ביום כ"ט ובתוספו' הרב לא פירש כן דלא אמרינן שיהא יום שבעה לשני ימים לענין שלשים יום עכ"ל:

וא"כ הא דאמרינן דיום שבעה עולה לכאן ולכאן אינו רק שהתירו מפני כבוד הרגל. אבל באמת לא התחילה האבילות של שלשים עד יום שמיני וא"כ נדחה השלשים בתחילתו מפני הרגל קודם חלות השלשים. וע"כ לדברי אבא שאול בטלו גזירות וימים שאפי' לא גילח קודם הרגל מותר לגלח לאחר הרגל כיון שנדחה השלשים בתחילתו א"כ כבר נפטר וכמו שאבאר לקמן אבל לרבנן דאמרי דדווקא ביום שמיני בטלה ממנו גזירת שלשים וא"כ כבר התחילה האבילות ע"כ אף שבטל' מחמת הרגל אעפ"כ אם לא גילח עד הרגל לא בטלה ממנו האבילות:

וזה יתבאר במה שביארתי בספרי עמק יהושע הא דאמרי' בסנהדרין (ד' מ"ז) גבי אבילות דאבילות מאימתי קא מתחלא מסתימת הגולל כפרה מאימתי קא הוי מכי חזי צערא דקרבא פורתא הילכך הואיל ואדחי אדחי דיש דיחוי אעפ"י דלא אמרינן דיחוי גבי גברא דכיון דנדחה מצות האבילות לגמרי והט"ז הביא מזה ראי' לענין קטן שהגדיל עיי"ש וכן הבאתי ראי' מהירושלמי (פ"ב דמגילה ה"ג] גבי מתניתין דבן עיר שהלך לכרך והוא שיצא קודם שהאיר המזרח אבל אם יצא לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר: ר"נ בר יעקב בעי גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר בתמיה. משום דבתחילה אי הי' בר חיובא וכן בירושלמי (פ"ד דסוטה) הי' לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות לא הי' לו אשה ובנים (פי' והיא איילונית שאינה ראוי' לקיימה) ונולדו לו בין קינוי לסתירה כבר נראה שלא לשתות (פי' ופטורה מלשתות אח"כ) ובירושלמי (פ"ב דכתובות) לענין אונס דצריך לכונסה הי' נשוי את אחותה ומתה כבר נפטר (פי' אעפ"י שמתה אשתו אח"כ אעפ"כ פטור מלכונסה) וכן אמרינן בבכורות ד' מ"ו) גיורת שיוצא פדחת ולדה בהיותה עובדת כוכבי' אח"כ נתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה:

ובירושלמי (פ"ק דנדה ה"ג) הני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טהור אמר ר' יוסי ויאות אלולי דתניתי' רבי הושעי' הות צריכה לו מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים והנה שם הבאתי מה שכתב המ"ל (בפ"ד מה' א"ב) בירושלמי (פ"ק דנדה) אמרינן תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר א"ר יוסי ויאות אלולי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ ורבינו לא הביא דין זה הן אמת דהגירסא הכתובה בספרי' אינה מתיישבת אצלי דלפי הנרא' מאי דקאמר אלולי דתניתא וכו' הלשון הוא בתמיה) כלומר למאי איצטריך ר' הושעי' לאשמועינן דין זה דהא מלתא דפשיטא הא דמאחר שאין לה דמים טמאי' אין לה דמים טהורים כלומ' דכי קאמ' רחמנ' דם טוהר היינו היכא דילדה בטומא' אבל זו שילדה כשהיא עובד' כוכבי' שלא היה דמים טמאים אין לה דם טוהר והיינו דקאמר אלולי דתניתא ר' הושעי' הות צריכה בתמי' ולפי זה אינו צודק האי דקאמר ר' יוסי ויאות דבדברי' פשוטים לא יצדק לומר ויאות ועוד מה שתלה דמים טהורי' בדמים טמאים לא ידעתי כו' ע"כ נרא' לי שהגירסא הנכונה הוא יש לה דם טוהר ואמר ר' יוסי ויאות כלומר שהדין אמת והוא דין מחודש מר' הושעי' ואלולי דתניתא ר' הושעי' הוה צריכה כלומר הדבר צריך תלמוד דאיפשר הי' לומר דמאחר שאין לה דמים טמאי' אין לה דמים טהורים ולפ"ז איפשר לרבנן לא הוצרכו להביא דין זה אלא נקט סתם כל דם שתראה היולדות שהוא כולל כל הנשי' אחת ישראלית כו' שהוא הנקרא דם טוהר:

והנה כבר כתבתי בספרי ע"י (שם) שדבריו תמוהים מהא דבכורות (ד' מ"ו) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עובדת ככבי' ואח"כ נתגיירה אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה כו' אלמא דאם ילדה בהיותה עובדת כוכבי' אין נותנים לה ימי טומאה וימי טהרה א"כ בודאי הגירסא בירושלמי תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה אין להם דם טוהר:

ולכאורה הי' איפשר לחלק דהא דאמרינן דאין לה דם טוהר היינו דלא הוי טבילת יום ארוך ומותרת בתרומה ובקדשים דכיון שלא הי' לה דם טמא ממילא אינה טמא וכן בודאי שאינה מביאה קרבן וכן איתא בנדה (ד' כ"ו) א"ר ירמי' שאם לד ולד בהיותה עובדת כוכבי' וסנדל לאחר שנתגיירה דמייתה קרבן אסנדל. וכן בירושל' (פ"ג דנדה ה"ד) תיפתר כו' ולד עד שלא נתגיירה וסנדל משנתגיירה בימים קדמונים וכן בחולין (ד' קל"ד) שמונה ספיקות נאמרו כו' ארבע לחיוב וארבע לפטור קרבן אשתו כו' והביאה הרמב"ם (פ"א מה' מחוסרי כפרה ה' י"א) אבל לענין אם תראה בימי טוהר איפשר דטהורה אך מהתוס' דנדה (ד' ל"ו) בד"ה הלכתא כרב כו' הקשה הרב כו' ולוי דאמר שני מעיינות הן הא דתני' בבכורות (ד' מ"ו) גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה כותית ואח"כ נתגיירה אין נותנים נה ימי טומאה וימי טהרה ואי שני מעיינות הם אמאי אין נותנים לה ימי טהרה הלא מעין טמא סתום כו' וא"כ משמע דאין לה ימי טהרה ואם תראה דם טמאה:

ומה שתמה המ"ל על הירושלמי דתחילה אמר ויאות ואח"כ אמר אלולי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים שהפי' הוא שתמה דאלולי דתני ר' הושעי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים פי' (בתמיה) וא"כ איך אמר תחילה ויאות כיון דמתמה דאפי' אלולי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' (והפ"מ פי' ויאות בתמי' פי' הי' צריך למיתני והוא דוחק) וע"כ הגיה יש לה דם טוהר וע"ז אמר ר' יוסי ויאות כלומר שהדין דין אמת והוא מחודש וע"ז אמר ר' יוסי ואלולי דתני ר"ה הות צריכה פי' שהדבר צריך תלמוד דאיפשר הי' לומר דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ואשמועינן ר' הושעי' שאינו תלוי זה בזה דאף שאין לה דמים טמאים יש לה דמים טהורים:

ולי נראה להגיה בירושלמי (וכצ"ל) תני ר' הושעי' ילדה ואח"כ נתגיירה (בימים קדמונים) אין לה דם טוהר. א"ר יוסי ויאות (פי' שהדין הוא אמת דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים אילולי (הוא ט"ס וצ"ל) וללוי (ונשתבש בדפוס והדפיסו ואילולי) והפי' הוא וללוי דתני ר' הושעי' הות צריכה לי' מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים (פי' דודאי יאות אליבא דהלכתא דקיי"ל כרב דאמר מעיין א' הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו וע"כ כיון שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים וע"ז אומר וללוי דתני ר' הושעי' הות צריכה לו פי' ללוי שאומר דב' מעיינות הם הדבר צריך תלמוד מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים (פי' בתמיה) דכיון שסובר דב' מעיינות הם, א"כ אעפ"י שתחילה הית' עובדת כוכבים ואין לה דמים טמאים (פי' להיות טמאה מחמת לידה אין לה דמים טהורים דמ"מ המעיין השני הוא טהור. וכן הקשו התוס' בנדה (ד' ל"ו) ודו"ק (ובירושלמי פ"ק דנדה (ה"ג) נמי איתא להך פלוגתא דרב ולוי מה דאיתא בנדה (ד' ל"ה) וכן איתא בירושלמי שם על דעתי' דרב דהוא אמר מעין א' הוא אלא שהתורה טיהרה אותו ניחא כו' על דעתי' דלוי דהוא אומר שני מעיינות הן כו'):

וא"כ כיון שביארתי שאם בשעת חלות המצוה נדחה המצוה ע"כ לא חל אח"כ והא שהבאתי ראי' בספרי ע"י (ס כ"ב) בהירושלמי (פ"ק דחגיגה ה"א) הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט ראשון שהוא חייב מה פליגי בשאר הימים חזקי' אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני וכן הבאתי שם ראי' מהא שכתבו התוס' בריש חגיגה ד' ב') שאם הי' חיגר בשעה ראשונה ונתפשט בשני' דהא פשיטא הוא דחייב זהו דוקא במצוה שמחוייב האדם לקיים בזה כגון ראי' וחגיגה ודאי אמרינן דאין דיחוי בגברא אצל מצות אבל בדבר שאינו חובה לאדם אלא מצוה הבאה לו כמו הפרשת חלה יש דיחוי ועיין בספרי נועם ירושלמי והבאתי שם הירושלמי (דפ"ג דחלה) אמר ר' בון בר חייא שני כו' ישראלים שעשו שני קבין נחלקו פטורין שבשעת חובתן היו פטורין וביארתי שם מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מה' ביכורים ה"ט) שהפטור הוא מחמת שבשעת חלות החיוב נפטר ע"כ ודאי שנפטר אח"כ נמי. וכן אבילות שחל על אדם אם נדחה בתחילה נדחה נמי אח"כ וכמו שכתב הרא"ש בסוף מוע"ק לענין קטן שהגדיל דכיון שהי' דיחוי בשעת חיוב האבילות נפטר אח"כ נמי ואע"ג דאין דיחוי במצות והיינו משום דהאדם לא נדחה לעשותה אבל אם הי' האדם דחוי בשעת חיוב המצוה נדחית ממנו לעולם]:

ובזה יתבאר הירושלמי ר' אלעזר הורי לר"ש בר' בא לגלח אחר הרגל ולא ידעין אין כהדא דאבא שאול (פי' שאומר דמצות שבעה מבטלת ממנו גזירת שלשים) וע"כ סובר דכיון דנדחה בשעת חלות שלשים ע"כ נדחה לאח"כ ג"כ. אבל לחכמים שסוברים דשמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים וע"כ איפשר דכיון שלא גילח ערב הרגל אסור לגלח לאחר הרגל (והוא כמו שהוכחתי בספרי ע"י (סי' כ"ב ושם) מהא דזבחים (ד' י"ב) אמר עילא אר"י אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ואדחי אדחי וא"כ משמע דוקא בהפריש קרבן דהקרבן נדחה אבל אם לא הפריש קרבן אע"ג שנשחטה אעפ"כ לא אדחי גברא עיין שם והכא נמי כיון שכבר נתחייב ע"כ אפי' נפסק האבילות מחמת הרגל אעפ"כ ימים לא בטלו כיון שכבר נתחייב באבילות וע"ז אומר אין ידעין אין כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן ד"ה (פי' דאפי' רבנן נמי מודו בזה דגבי אבילות דרבנן כיון שהתירו לו לגלח קודם הרגל ע"כ אף שחלה עליו אבילות אעפ"כ אפי' לא גילח ערב הרגל יגלח לאחר הרגל):

וע"ז אומר א"ר יוסי אשכחין תלתין קודם לשבעה (פי' אם קבר ברגל אז הרגל עילה למנין שלשים (פי' שאומר דלכאורה לפי מה שביארתי דאם לא גילח קודם הרגל אם יגלח אחר הרגל תלוי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דלאבא שאול ודאי דמותר לגלח אחר הרגל כיון דלא חלה עליו גזירת שלשים דמ"מ כיון דחל עליו איסור תגלחתו קידם מחמת שבעה א"כ כבר חלה עליו איסור תגלחת וא"כ איך יגלח אחר הרגל ע"ז אומר אמר ר' יוסי אשכחון תלתין קודמין לשבעה וא"כ איסור תגלחת שלשים יום הם לחוד ואיסור תגלחת של שבעה הם לחוד (ועיין לעיל בירושלמי (פ"ד ה"א) והא הני אלו דברים שהאבל אסור בהם כל שבעה אם בתוך שלשים היא אסור בתוך שבעה לא כש"כ לא איתאמרת אלא כשתכפוהו אבליו (פי' דמחמת שבעה הוא אסור ומחמת שלשי הוא מוהר) וא"כ לאבא שאול הוי כמו שלא חל עליו איסור תגלחת של שלשים ע"כ מותר לגלח לאחר הרגל:

או דקא' ר' יוסי דפעמים תלתין קודם לשבעה כגון אם קבר ברגל ואז עולה למנין שלשים ואע"ג דאסור בתגלחת מחמת הרגל אעפ"כ עולה למנין שלשים וע"כ איסור תגלחת של שלשי' הוא מיום התחלת אבילות דאע"ג דאין שבעה נוהג ברגל אעפ"כ אסור לגלח מצד שלשים ג"כ וע"כ הא שר' בר לעזר הורי לר"ש בא לגלח אחר הרגל ודאי ככ"ע דאין לחלק שזהו דוקא לאבא שאול שלא חלה עליו שלשים אבל לרבנן שחלה עליו שלשים דזה אין נ"מ דפעמים שחל האבילות של שלשים קודם לשבעה כגון ברגל עולה לו למנין שלשים והכי נמי הוי כמו שחלה עליו שלשים מיד לענין איסור תגלחת וע"כ אין נ"מ בין אבא שאול לרבנן ודו"ק:

וכל זה הוא לשיטת הירו' דמשמע דהא דפליגי אבא שאול ורבנן הוא אם ביום ז' אמרינן מקצת היום ככולו אבל לא לענין אם לא גילח ערב הרגל אם אסור לגלח אחר הרגל אבל לשיטת הש"ס דילן פליגי בהדיא דתני' הקובר את מתו כו' וא"כ פליגי בהדיא בזה אם מותר לגלח אחר הרגל ע"ש ודו"ק: