נועם ירושלמי על מועד קטן ג:ה:טז

שם הרי ששמע שמת לו מת ברגל לא הספיקו ימי הרגל לצאת עד ששלמו לו שלשים חברי' אמרי מכיון ששמע בתוך שלשים מונה שבעה לאחר שלשים אמר לון ר' יוסי מכיון ששמע בשעה שאינו יכיל להתאבל כמו ששמע לאחר שלשים ואין לו אלא יום א' בלבד ר' אידי דקיסרין בשם ר"י באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל אמר ר' חנני' אינו מתאבל אמר לי' ר' מנא ויש קריעה בלא איבול שכן על אביו ואמו אפי' למחר כמה חייב לקרוע:

והנה הק"ע כתב על הירושלמי (ריש ה"ה) ר' חלבו רב הונא בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ע"ש. היאך איפשר תיפתר שקרעתו חיה ונתייאשו מלבקשו כו' איה דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת. וכתב הק"ע בש"ק כתב הטוי"ד (ס' ת"ב) וכתב בספר המצות השומע שמועה קרובה בשבת השבת עולה ליום א' ולמחר קורע וה"ל יום ששי שביעי לאבילות וכ"כ בה"ג והר"ר יחיאל כתב שאין שבת עולה לו בתחילת המנין אלא יתחיל למנות ביום א' וה"ל יום שבת שביעי לאבילות ונוהג בו דברים שבצינעא עכ"ל וקשה שהרי מפורש כאן כדברי בה"ג עכ"ל:

ולי נראה שלא קשה מזה על דברי ה"ר יחיאל שהוא כתב לפי שיטת הש"ס דילן דאיתא במוע"ק (ד' כ') אמר ר' יוסי בר' אבין שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי רגל נעשית רחוקה עולה לו למנין ואינו נוהג אלא יום א' תני ר' אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקהאינו נוהג אלא יום א' קורע או אינו קורע ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן אם שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום א' ולא פליגי רק בקריעה ולשיטת הירושלמי פליגי באבילות וכמו דאמרינן רב אידי דקיסרין בשם ר"י באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל אמר ר' חנני' אינו מתאבל וא"כ לדברי ר' יוחנן דסובר דקורע למחר ומתאבל וא"כ ודאי דסובר דאם שמע בשבת עולה מן המנין. וע"כ משני בירושלמי אהא דתני רב חנני' בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשב מגלח בע"ש ופריך האיך איפשר וע"ז משני אית דבעי מימר שבאה לו שמועה קרובה בשבת והשבת עולה לו למנין שבעה אעפ"י שבאת השמועה קרובה בשבת אעפ"כ סובר דהוי כמו שהותחל האבילות בשבת וע"כ הוי שבת יום השמיני שלו וכל זה הוא לדברי ר' יוחנן דסובר בירושלמי דבאת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל משום שסובר דאם באה לו שמועה קרובה בשבת דשבת הוי בכלל שבעה ימי אבילות וע"כ סובר כיון דהותחל האבילות בשבת והוי עדיין בתוך שלשים ע"כ קורע למחר ומתאבל שבעה עם יום השבת. אבל לפי שיטת הש"ס דילן במוע"ק (ד' כ"ו שם) דשמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום א' דכיון דאינו נוהג אבילות בשבת ע"כ אינו מתאבל למחר וע"כ פסק ה"ר יחיאל דאפי' שמע שמועה קרובה בתוך שלשים לא הוי השבת ממנין השבעה. ומזה הוכיח הרר"י שאם שמע שמועה קרובה בשבת אין השבת עולה לו למנין שבעה ומהירושלמי אין ראיה דע"ז אמר אית דבעי מימר שבאה לו שמועה קרובה בשבת וזהו לדברי ר' יוחנן שסובר ולפי שיטת הירושלמי דשמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה דקורע למחר ומתאבל):

ובזה יתבאר הא דקאמר תחילה הרי ששמע שמת לו מת ברגל לא הספיקו לו ימי הרגל לצאת עד ששלמו לו שלשים חברי' אמרי מכיון ששמע בשעה שאינו יכול להתאבל כמו ששמע לאחר שלשים ואין לו אלא יום א' בלבד ואח"כ אומר ר' אידי דקיסרין בשם ר"י באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל אמר ר' חנני' אינו מתאבל ואיפשר לומר דהא דקאמר ר' אידי דקיסרין בשם ר"י באה לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל דהיינו דוקא בשבת אבל לא ברגל והטעם הוא דברגל כיון שאינו עולה לו ע"כ אינו מתאבל למחר דהא לא הותחל האבילות שבעה ברגל דהא הרגל מפסקת ואינו עולה וע"כ סובר דאינו עולה (ועיין בש"ע במי שמת לו מת ביו"ט האחרון דנוהג אבילות ודו"ק) אבל בשבת דשבת עולה למנין שבעה וע"כ סובר ר' יוחנן דנוהג אבילות של שבעה אחר השבת ושבת עולה למנין שבעה וע"כ לא קאמר ר' יוחנן רק בשבת וע"כ אמר ר' חנני' אינו מתאבל משום דר' חנני' איפשר שסובר דבכה"ג אין השבת עולה למנין שבעה (וכמו שכתב הר"ר יחיאל הביאו הטור) וא"כ שבת דמי לרגל וע"כ אמר דאינו מתאבל ודו"ק:

ובזה יתבאר הירושלמי דלקמן מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת והרגלים מפסיקין ואין עולין ר' סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה קם ר' ירמיה עם ר יודה בי ר' סימון א"ל כו' כל תלמידיו דר"י לא שמע בר נש מיני' הדא מילת' (פי' שהוא מותר בתשמיש המטה רק אביך (דהיינו ר' סימון) א"ל ר' יעקב אין דאתאמרת לא איתאמרת אלא מאילין מיליה דהכין הכין (פי' הק"ע דא"ל ר' יעקב אם אמרה ר' יוחנן לא אמר אלא באלו דברים הכי והכי כלומר כמסתפק) מילתא דריב"ל אמר שהוא אסור תשמיש המטה דאמר ר' סימון בשם ריב"ל והלא אמרו אין אבל ברגל אלא שהרבים נוהגים בו בצינעא מהו בצינעא שהוא אסור בתשמיש המטה התיבון הרי הרגל אסור בתשמיש המטה ואינו עולה אף השבת הואיל והוא אסור בתשמיש המטה לא תעלה א"ר בא איפשר לשבעה בלא רגל אבל אי איפשר לשבעה בלא שבת:

ונראה לי שע"ז אמר ר' יעקב אין דאיתאמרת לא איתאמרת אלא מאילין מילי' דהכין הכין (פי' שלא אמר ר' יוחנן שרגל מותר בתשמיש המטה (וכפי' הק"ע דקאי על רגל) ואין דאתאמרת (פי' אם אמר ר' יוחנן שרגל מותר בתשמיש המטה לא אמרה אלא מאילין מילי' דהכין הכין (פי' שלא אמר בפירוש אלא שהוכיחו מדבריו של ר' יוחנן) והוא מדאמר רב אידי דקיסרין בשם ר' יוחנן באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל ולא אמר ברגל כמו דאמר תחילה הרי ששמע שמת לו מת ברגל לא הספיקו ימי הרגל לצאת עד ששלמו לו שלשים חברי' אמרי מכיון ששמע בתוך שלשים מונה שבעה לאחר שלשים וא"כ מוכח שסובר ר' יוחנן דברגל אין דברים שבצנעא נוהג וע"כ לא הותחל האבילות ברגל וא"כ סובר ר' יוחנן דאינו נוהג אלא יום א' שלאחר הרגל נעשית רחוקה רק בשבת דדברים שבצנעא נוהג בשבת ג"כ. וע"כ סובר ר' יוחנן דבאת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל כיון דהותחל האבילות בשבת וע"כ הוכיחו מזה דר' יוחנן סובר דדברים שבצנעא אינו נוהג ברגל אבל באמת אין ראיה מזה דאיפשר שסובר דה"ה רגל ג"כ וקאמר שבת והוא הדין לרגל וע"ז אמר ר' יעקב אין דאתאמרת לא איתאמרת אלא מן אילין מילי' דהכין הכין. (פי' שלא נאמרה בפירוש אלא מחמת ההוכחה מדקאמר דוקא שבת ואיפשר דנקט שבת והוא הדין רגל או שהיה מסתפק ברגל אם דברים שבצנעא נוהג וע"כ לא אמר רק בשבת אבל לא אמר בפירוש שאין דברים שבצנעא נוהג ברגל) ועוד דלשיטת הש"ס דילן אף דקיימא לן דדברים שבצנעא נוהג בשבת כמו דאמרינן במועד קטן (דף כ"ד) אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דדברים שבצנעא נוהג ואעפ"כ אמרי' במוע"ק (ד' כ') תני ר' יודא דמן קסרי קמי' דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי ש"ק נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום א'. ובב"י ביו"ד (ס' המ"ב) וכתב הרשב"א שנשאל כיון דשבת עולה אפי' בתחילת ימי אבילות כדמשמע מהא דתני' ומודים חכמים כשחל שלו בשבת ערב הרגל שמותר לגלח כו' למה אמרו באת לו שמועה בשבת ולמ"ש נעשית רחוקה דהא יום שבת נוהג אבילות ועולה מהמנין וכיון שכן הרי חל עליו אבילות ביום השבה שהוא יום שלשים והרי היא קרובה והשיב שאעפ"י שעולה אפי' לתחילת ימי אבילות כיון שאינו נוהג בו אלא דברים שבצנעא אינו גורם אבילות שאם שמע שמועה בשבת אין אומרים כיון שאבילות חל עליו בשבת ועולה תהא שמועה שבו כמו שחל עליו אבילות ביום שלשים ויתחיל למנות במ"ש שא"כ הי' מה שהוא גורם חמור ממנו בו אין אבילות נוהג ומחמתו יהא אבילות נוהג אינו בדין שיהא חמור מה שיביא בגרמתו יותר ממנו והירושלמי חולק ע"ז

והנה כל זה ביארתי אם הפי' הוא בירושלמי כמו שכתב הק"ע דהא דאמר ר' סימון בשם ר' יוחנן שהוא מותר בתשמיש המטה דקאי על רגל וזהו כמו שכתב הרמב"ן הובא בטור יו"ד (ס' שצ"ט) אבל הרמב"ם סבר דברגל אין דברים שבצנעא נוהג והכי משמע בדברי הירושלמי אך הפ"מ פי' דקאי על שבת שבשבת מותר בתשמיש המטה וצריך לפרש מאי דקאמר ר' יעקב אין דאיתאמרת לא איתאמרת אלא מאילין מילי' דהכין הכין:

ע"כ נראה לי לבאר במה דאיתא בירושלמי סוף תענית (פ"ד ה"ו) ר' בא בר כהן אמר קומי ר' יוסי ר' אחא בשם ר' אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו ר' יוחנן אמר לאחריו אסור ורשב"ל אמר לאחריו מותר כו' א"ל בפירוש פליגי ר' יוחנן אמר לאחריו אסור ורשב"ל אמר לאחריו מותר מה עבד לה רשב"ל (פי' למתניתין דתנן שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור מלספר ומלכבס) פתר לה תשעה באב שחל להיות בשבת ולית שמע מינה כלום (פי' דהא דתנן שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה היינו אם חל ביום השבת גופה). ולכאורה קשה דהא תחילה קאמר דשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה שתי שבתות מותרות וע"כ איפשר לומר דהא דאמר מתחילה שתי השבתות מותרין היינו אם אין אבילות נוהג בשבת כלל וא"כ שבת שחל תשעה בחב להיות בתוכה א"ן אבילות נוהג בו כלל ע"כ שתי שבתות מותרות אבל אי אמרינן דבשבת נוהג דברים שבצנעא וט' באב נמי דומה לשבת בזה ועיין בש"ע או"ח (ס' תקנ"ד) ע"כ לא אמרינן שתי שבתות מותרות וע"כ מוקי לה ריש לקיש כשחל בשבת עצמה ור' יוחנן אמר דלאחריו אסור לא מיקי לה כשחל בשבת משום דסובר דב' שבתות מותרות וע"כ מוקי להשחל באמצע ע"כ סובר דלאחריו ג"כ אסור וא"כ מוכח שסובר ר' יוחנן דאין דברים שבצנעא נוהג בשבת. ובפרט ר' א שהוא תלמידו דר' יוחנן שאמר דב' שבתות מותרות וא"כ משמע שסובר דאין דברים שבצנעא נוהג בשבת וע"ז אומר דלא שמע שום תלמיד מר' יוחנן דאין אבילות בשבת אלא שהוכיחו מחמת זה אבל אין זה הוכחה דאיפשר דסובר דדברים שבצנעא נוהג בשבת והא דלא מוקי לה בשבת היינו דבתוכה משמע באמצע ועוד משו' דלא מיירי בשבת דהא תנן אסורין מלספר ומלכבס. וע"כ מוקי כשחל באמצע וא"כ אין ראי' מזה ודו"ק:

[והנה איתא במוע"ק (ד' כ"ד) אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת הראש חזרת קרע לאחוריו זקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות והנה הרא"ש כתב נת"ר רשות עילת הסנדל תשמיש המטה רחיצה בחמין רשות יכול לנהוג אותן ואין בהם משום אבילות הילכך חייב לנהוג אותן כמו בחול כיון דאינו נראה כאבילות כו':

ולכאורה יש להקשות ע"ז מהירושלמי (פ"ג דמוע"ק) דאיתא התם שמואל אמר פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת הראש חזרת קרע זקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש המטה רחיצה רשות חד תלמיד מן דשמואל שימש מטתו שמע שמואל ואיקפד עליו ומית אמר להלכה איתאמרת דילמא למעשה וא"כ לפי מה שפי' הרא"ש דכיון דהוא רשות יכול לנהוג אותן ואין בו משום אבילות הילכך חייב לנהוג אותן וא"כ איך שימש מיטתו האי תלמיד אפי' לפי מה שהיה סבור דשמואל אמרה למעשה לפי מה שפי' הרא"ש דכיון שהם רשות חייב לנהוג אותן וא"כ איך שימש מטתו אך שזה אין קשה דמה שפי' הרא"ש דחייב לנהוג אותן אינו לשמואל רק לדידן דקיי"ל כר' יוחנן במוע"ק (ד' כ"ד) דאיתא התם אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן דדברים שבצנעא נוהג: וע"כ כיון דאמר שמואל שא המטה רשות פי' שאינו מוכח שהוא מחמת אבילות ע"כ חייב לנהוג אבל לשמואל גופיה שהוא סובר דדברים שבצנעא אינו נוהג וכמו דאיתא (שם) בעא מיניה ר"י משמואל יש אבילות בשבת כו' וא"כ ס"ל דדברים שבצנעא אינו נוהג (אך ר' יוחנן לא קיבלה כמו שכתבו התוס' שם דהא ר' יוחנן סבירא ליה דדברים שבצנעא נוהג) וע"כ כיון דשמואל ס"ל דתשמיש המטה רשות והוא סבירא ליה דדברים שבצנעא אינו נוהג וא"כ לשמואל כיון שאינו מוכח שהוא אינו משמש מטתו מחמת האבילות א"כ הוי רשות ויכול שלא לשמש מטתו מחמת האבילות אבל זה בודאי אם רוצה לשמש מיטתו מות' כיון שאין אבילות בשבת כלל אלא דנת"ר רשות שאינו מחייב לעשות בכדי שלא ינהוג אבילות מותר אבל אם רוצה שלא לנהוג אבילות יכול וע"כ שימש מטתו האי תלמי' ואיקפיד עליו שמואל דלמעשה לא אמר משום דכיון דיכול לנהוג אותם א"כ צריך לנהוג אותם כיון דלא מוכח אבל לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דדברים שבצנעא נוהג ע"כ כתב הרא"ש כיון שהוא רשות דלא מוכח שהוא מחמת האבילות ע"כ חייב לנהוג אותם ודו"ק]: