נועם ירושלמי על קידושין ד:ח:ב

שם (ה"ח) מי שנותן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של שלוחו קדמו קידושיו קידושין ואם אין ידוע שניהם נותנים גט ואם רצו א' נותן גט וא' כונס וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו קידושיו קידושין ואם ק ידוע שניהם נותנים גט ואם רצו א' נותן גט וא' כונס ובגמ' ולית הדא פליגא על רבי יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומרא דעריות ר' יוסי ב"ר בון שמע לה מן דבתרה וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומרא הוא בעריות והפ"מ נדחק בזה דמאי קאמר ר' יוסי ב"ר בון שמע לה מן דבתרה ומאי מוכח מסיפ' יותר מברישא עיי"ש שנדחק בזה:

ולי נראה דמרישא דהיינו מי שנותן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלכה וקידשה כו' לא מוכח דאין אדם מבטל שליחותו בדברים מהא דתנן וקידשה דאיפשר לומר דהוא הדין אם ביטלה שליחות השליח בדברים ה"נ דאדם מבטל שליחותו בדברים והא דתנן והלך הוא וקידשה היינו משום דקאמר ואם אין ידוע שניהם נותנים גט דהדין הוא דצריכים שניהם ליתן גט משום דהיא לא פשעה כלל אלא אבי' פשע בזה שקידשה אחר שעשאה שליח וע"כ אעפ"י שהתורה נתנה רשות לאב לקדש את בתו מ"מ היא לא פשעה בזה וע"כ כופין ליתן גט שבזה לא הי' מוכח אם לא הי' אומר שהלך הוא וקידשה כו' אבל לעולם אדם מבטל שליחותו בדברים אבל בסיפא שהיא עשתה שליח ואח"כ קידשה לעצמה וא"כ פשעה בזה במה שקידשה לעצמה אחר שעשתה שליח וא"כ בזה לא כופין רק מבקשין וכמו דאיתא ביבמות (ד' קי"א) הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשים הימנו שיחלוץ לה ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה ואיתא שם (ד' קיב) איבעי' להו נטולה אני מן היהודים ליבם מהו מי מסקה אדעתה דמיית בעלה ונפלה קמי יבם או לא וא"כ הנודרת הנאה מחיי בעלה שלא פשעה בזה כופין אבל לאחר מיתת בעלה שפשעה בזה ע"כ מבקשין (ועיין בס' נועם ירושלמי על עירובין בירושלמי (פ"א ה"א) על הא דאמר ר' אחא כף ר"ל לר' יוחנן כו' עיי"ש מה שביארתי) וא"כ בסיפא דאין כופין א"כ ליכא חידוש בהא דתני שניהם נותנים גט דהיינו שאין כופין רק מבקשין (ועיין בקידושין (ד' ס"ה) רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין):

וע"כ קאמר ר' יוסי ב"ר בון ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר אדם מבטל שליחותו בדברים דאל"כ למאי תנן וקידש הא אפי' אם ביטלה שליחותו בדברים נמי בטל וע"ז אומר פתר לה משום חומרא דעריות

ומה שכ' הק"ע והדבר תימא שלא ראיתי לא' מן הפוסקי' שהביא דין זה דבקידושין אין אדם מבטל שליחותו בדברים הוא תמוה דהא לשיטת הש"ס דילן עיקר הפלוגתא דר"י ור"ל הוא בקידושין (ד' נ"ט) ואם כן אפילו בקידושין שהוא עריות נמי אמרינן דאתי דיבור ומבטל דיבור וכמו דאמרינן שם לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ר"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטל דיבור כו' ר"ז מתני להא שמעתתא אהא וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם שלוחה קדמו אין קידושיה קידושין לא קידשה את עצמה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת ור"ל אמר אינה חוזרת ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור ור"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דיבור כו' וכתבו התוס' ונראה לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אין רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת דאטו משום דאמרה לו תיהוי לי שליח לקדשני לא מצית חוזרת וא"כ מוכח דלשיטת הש"ס דילן אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור אפי' בעריות נמי ולהירושלמי עיקר הפלוגתא הוא לענין תרומה כמו דאמרינן בירושלמי א דתרומות) ולית הדא פליגא על ר"ל דר"ל אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים תיפתר כגון שאמר לו לך וקבע בצפון וקבע בדרום ע"כ אומר דבעריות ר' יוחנן מודה משום חומרא דעריות ועיין מה שביארתי ע"ז בספרי נחלת יהושע (ס' י"ז) ושם הארכתי בזה וע' לעיל רפ"ד דגיטין (ה"א) ודו"ק: