נועם ירושלמי על קידושין ד:ו:ב

שם (ה"ו) מתני' בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה כו ובגמ' רב המנונא בשם רב בת בת בת לעולם (ופי' הפ"מ הא דקתני בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לאו דבעינן שתהא מזכר בן זכר עד סוף העולם אלא כיון דבת ראשונה נולדה מחלל זכר פסולה היא ובתה ובת בתה לעולם והיינו דקאמר בת זו שנולדה מן החלל בת בת שנולדה ממנה ואפי' הי' בעלה ישראל פסולה עד סוף כל הדורות ר"י בשם ר' ישמעאל בעמיו מה בעמיו שנאמר להלן זכרי' אסורין ונקיבות מותרות אף בעמיו שנאמ' כאן זכרים אסורין ונקיבות מותרות כו' מתניתא פליגא על רב ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה פתר לה חללה מכהונה (וכן גריס הפ"מ כלומר דבחללה עצמה שנתחללה בביאתה מן הכהונה מיירי כגון כהן שבא על הגרושה ואם נולדה אח"כ בת מישראל כשירה לכהונה אבל בת חלל בתה פסולה לעולם וטעמא דהתם החללה עצמה מטיפה כשירה נולדה אלא שנתחללה בביאתה והילכך בתה מישראל כשירה דבני ישראל מקוה טהורה לחללות אבל זו שנולדה מטיפה פסולה אפי' בתה מישראל פסולה לעולם מתניתא פליגא על ר' יוחנן ר' יהודה אמר בת גר זכר כבת חלל זכר ופי' הפ"מ דקסבר דכמו בגר זכר פסולה מן הכהונה לעולם ה"נ בחלל כו' ושגה בזה דודאי בגר אם היה אביה מישראל כשירה לכהונה לר' יהודה אעפ"י שהיא בת גר זכר וכמו דאמרינן בירושלמי כי אם בתולות מזרע בית ישראל ר' יהודה אומר עד שיהיה אביה מישראל ומשמע דאפי' הבת שנולדה מן הגר אפ"ה אם נשאת לישראל כשורה לכהונה. והק"ע פירש דהיה סבור דבהא פליגי ת"ק ור' יהודה דת"ק סובר דאפי' בת בן נמי פסול ור"י אומר בת גר זכר כבת חלל זכר וא"כ בת בן כשר):

ולי נראה לגרוס מתני' פליגא על רב ר"י אומר בת גר כבת חלל זכר וא"כ כיון דבבת גר זכר כשר הולד לכהונה אם נישאת לישראל וה"נ בחלל. ע"ז אמר לא בא ר' יהודה אלא להוסיף דבן גר זכר נמי פסול אבל לא לגמרי כבת חלל זכר דהתם פסולה אפי' בת הבן. אילו אמר בת חלל כבת גר יאות (פי' וח"כ הי' מוכח דבת בן כשר כמו גבי גר אבל השתא שאומר דבת חלל כבה גר זכר לא בא אלא להוסיף אדברי ראב"י דאמר אפי' אמה מישראל) וע"ז בא להוסיף דבת גר זכר פסולה מן הכהונה אבל לא שיהא דמי לגמרי לבת חלל זכר דבת חלל זכר פסולה אפי' בת הבת אבל בת גר זכר בת הבת כשירה: