נועם ירושלמי על קידושין ד:ב:ד

רבי בא בשם רב חסדא שלשה הן שהן נאמנין על אתר חיה ושיירה והמטהרת חברותי' כו' כההיא דתנינן המן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתים טהורות אמר רבי בא ובלבד מעת לעת ובש"ס דילן בקידושין (ד' ע"ג) אמר ר"ח ג' נאמנים לאלתר כו' פוטרת חברותי' כו' אמר ר"ח שבדקה עצמה כשיעור ווסת:

והנה בפירושי על הירושלמי (בפ"ק דנדה הלכה א') ביארתי על הא דאיתא (שם) מגעה ברה"ר מהו נשמעינה מן הדא מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן וכן אשה שיש לה ווסת ושאר כל הנשים טהורות בביאה ומטמאות במגע הדא אמרה ודאי מגעה ברה"ר טמא ונדחק בזה הפ"מ שההוכחה הוא מדתני מטמאות במגע סתמא משמע אפי' ברה"ר והוא דוחק.

[ועוד קשה הא דאמר מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן ופי' הפ"מ בלא בדיקה הא לפי' הפ"מ בהא דטהורות בביאה היינו משום שכל לבעלה לא בעי בדיקה א"כ כל הנשים טהורות בלא בדיקה וכמו דאיתא בנדה (ד' י"ב) כל לבעלה לא בעי בדיקה ועיין בהרא"ש שם]:

ע"כ נראה לי דלא כהפ"מ והוא דהברייתא קאי על מתניתין דנדה (ד' ס') שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות כו' ותולות זו בזו ואמרינן שם ת"ר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה כו' מניקה ושאינה מניקה תולה בשאינה מניקה כו וע' בתוספתא (פ"ג) ובמ"א יתבאר

וע"ז אומר מגעה ברה"ר מהו נשמעינה מן הדא מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן (פי' דקאי על מתניתין דאם יש בהם מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן) והוא דתלינן דהדם שנמצא הוא משאינה מעוברת מניקה כו' דתנן ותולות זו בזו וכן אשה שיש לה וסת (פי' דנמי תולה באשה שאין לה וסת) (והוא דלא כמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ס') דדווקא בהך ענינא קאמ' הש"ס תולין אבל יש לה ווסת דמסולקת בדמים דהא אמרינן בה דיה שעתה אינה תולה באין לה ווסת כו') אבל הירושלמי סובר דתולה בשאין לה ווסת) ושאר כל הנשים (פי' שנמצא דם תחת אחת מהן) טהורו' בביאה (פי' אם בא עליה בעלה תחילה אינו מטמא כמו בועל נדה וכמו דאיתא בנדה (ד' י"ד) ואינה מטמאה את בועלה וע"ז אומר טהורות בביאה) ומטמאות במגע (פי' שהבעל טמא משום מגע ולא משום בועל נדה (ודלא כמו שפי' הפ"מ) וא"כ כיון דקאי אמתניתין א"כ מיירי בג' נשים וא"כ הוי רה"ר ואפ"ה תני דמטמ' משום מגע אלמא דמעל"ע שבנדה מטמא אפי' ברה"ר (וזהו דלא כמו שכתב המ"ל שהביא הרשב"א (פ' ט"ז מה' אבות הטומאה) שכתב הרשב"א דנשים אפי' מאה כחד דמי' דא"כ אין ראיה מהא דשלש נשים):

ובזה יתבאר הא דאמרינן אח"כ בירושלמי ר' יודן בעי בדקה חלוקה בשחרית ומצאתה טהור ובמנחה מצאה עליו כתם פשיטא חלוקה אינו טמא אלא עד שעת בדיקה גופה מהו שיהא טמא מעל"ע כלום אתה מטמא גופה אלא מחמת חלוקה חלוקה אינו טמא אלא עד שעת בדיקה וגופה טמא מעל"ע ואפשר לומר דדחו האי פשיטותא דפשיט מהברייתא דמעל"ע הוא אפי' בר"ה מדקאמר שאר כל הנשים טהורות בביאה ומטמאות במגע וכמו שביארתי דקאי על המתניתין דג' נשים וא"כ מוכח דטומאת מעל"ע הוא אפי' בר"ה וע"ז דחי דהך דשלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהם ואינו ידוע ממי הוא מטמא בתורת כתם וא"כ כיון שהי' בדוק לה בתחלה אינו מטמא מעל"ע וא"כ הא דתני דמטמא במגע היינו עד שעת כיבוס ולא משום טומאת מעל"ע וא"כ אין ראיה להא דטומאת מעל"ע דמטמא אפי' בר"ה (ובזה מיושב מה שכ' הפ"מ שהרמב"ם סתם דבריו בזה והוא משום דר' יודן דחי האי פשיטות' מהבריי) ועי' בתוס' נדה (ד' ב):

והנה מה שכתבתי דמעוברת ומניקה טהורות לבעליהן קאי אמתניתין דשלש נשים וע"ז קאמר וכן באשה שיש לה ווסת וא"כ מוכח מזה דלא כהתוס' דיש לה ווסת ולא הגיע שעת ווסתה דאינו תולה בהגיע שעת ווסתה ואפשר לומר דזה תלי אם וסתות דאוריי' דאנן קיי"ל כר יהושע לגבי ר"א בנדה (ד' ט"ו) דווסתות הוא דרבנן וכמו שכתבו התוס' והנה מהירושלמי דקאמר וכן באשה שיש לה ווסת דתולה בהגיע שעת ווסתה איפשר לומר דהירושלמי לטעמי' דהא דתנן בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה כולן טהורות אמרינן בקדושין (פ"ד ה"ב) ובב"ב (פ"ג ה"א) דתולה עד מעל"ע וכמו דאמרינן שם ר' בא בשם רב חסדאג' הן שהן נאמנים לאלתר החיה והשיירה והמטהרת חברותי' כו' ג' נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת ומצאת טמא היא טמאה וכולן טהורות אמר ר' בא ובלבד מעל"ע וחולק על הש"ס דילן דאמרינן בנדה (ד' ס') אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה כשיעור ווסת וא"כ לשיטת הירושלמי תלינן במעל"ע אע"ג דמעל"ע הוי דרבנן וא"כ הכא נמי לענין אשה שיש לה ווסת דתלינן בהאשה שהגיע זמן ווסתה ואע"ג דווסתות הוי דרבנן:

ואיפשר לומר דהטעם הוא כמו דאמרינן בנדה(ד' נ"ג) ת"ר ראתה כתם ואח"כ ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעל"ע דברי רבי וע"כ כיון דתלינן כתמה בראייתה מעל"ע הכי נמי לענין מטהרת חברותי' אין השאר נשים טמאות משום כתם דתלינן כתמה בראייתה מעל"ע ולשיטת הש"ס דילן איפשר לחלק דהתם ידעינן שהכתם והראי' הוא מאשה אחת ע"כ תלינן כתמה בראייתה מעל"ע אבל לענין לטהר שאר הנשים לתלות זה הדם באשה זו שראתה אח"כ בהא לא תלינן:

ועוד איפשר לומר דהא דקאמר הירושלמי דתלינן במעל"ע לענין לטהר חברותי' הוא כמו דאמרינן בנדה (ד' ס"ו) ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ר' אומר אינו תולה כו' והענין הוא משום שמפסדת יום א' (ועיין במ"ל שהאריך בזה) וע"כ סובר הירושלמי דכיון דנמצאת טמאה א"כ היא מקולקלת ע"כ תלינן מה שנמצא דם על המטה בזו האשה כיון שהיא בלאו"ה טמאה ע"כ תלינן בה לטהר האחרת אך היינו דווקא עד מעל"ע דבלא"ה היא טמאה מעל"ע אבל יותר ממעל"ע לא דהא מקלקלת לה טפי שמחמת הראי' אינה טמאה למפרע רק עד מעל"ע אבל אי תלינן הכתם בה א"כ מקלקלת לה טפי שהיא טמאה מעת מציאות הדם וע"כ כיון דמקלקלת לה טפי ע"כ לא תלינן בה (ורב חסדא לטעמי' בש"ס דילן דאמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין כו' עיין שם) דלרב חסדא תלי הטעם בקלקול ועיין בנדה (ד' ס' ושם) רב אשי אמר הא והא רשב"ג ולא קשי' כאן למפרע כאן להבא ופירש"י לענין טומאת למפרע תולין דלא מקלקלה לה בהכי אך הש"ס דילן לא סבר הכי דאיך נתלה עד מעל"ע במה שראתה אח"כ כיון דבשעה שנמצא הדם לא הית' מקולקלת וא"כ איך נתלה במה שראתה אח"כ ועיין במ"ל (שם) ולפ"ז הי' אפשר להשוות הירו' להבבלי וכמו שפירשו התוס' שם דכאן למפרע כאן להבא (פי' אם בעלת הכתם הכירה כתמה ואח"כ לבשה היא וחבירתה חלוק ומצאת כתם אז תולה בה אבל אם לא הכירה כתמה עד לאח"כ לא תלינן) וע' בתוס' שם.

וע"כ איפשר לומר דהא דאמרינן בש"ס דילן דדווקא כדי שיעור ווסתה היינו אם הי' הספק של מציאות הדם מיד ואח"כ ראתה ע"כ כיון שנולד הספק תחילה ע"כ אף שראתה אח"כ במעל"ע אעפ"כ לא תלינן כיון שהי' הספק תחילה אבל אם לא נמצא הדם עד אחר שראתה ע"כ תולין עד מעל"ע למפרע כיון שלא נולד הספק תחילה רק לאחר שראתה וע"ז אומר הירושלמי דהמטהרת חברותי' הוא עד מעל"ע היינו באם לא נולד הספק רק עד אחר שראתה ע"כ תלינן למפרע עד מעל"ע ובמ"א יתבאר