נועם ירושלמי על קידושין ג:ה:ז

עוד שם אמר ר' יוסי בר' בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עיין מה שביארתי על זה בספרי עמק יהושע (ס' כ"ג) דהטעם משום דשיטת הירושלמי הוא דאימתי הוי זיקה אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום ע"כ הוי זיקה אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום ע"כ לא הוי זיקה וכמו דאמרי' בגמ' מפני שחלץ לה הא אם לא חלץ לה ומתה מותר באמה הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה (פי' שסובר דכיון שמתה בטלה זיקתה למפרע וע"כ מותר באמה משום דפקעה זיקתה למפרע דכיון שלא באה לבסוף לידי חליצה או יבום פקע זיקתה) אבל לשיטה הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ז) דזיקה בכדי לא פקע ועיי"ש שהארכתי בזה ועיין פ"ק דיבמות בספרי נועם ירושלמי מה שהארכתי שם וע"כ קאמר ר' יוסי בר' בון דדווקא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא באה לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ לא הוי מזוקקת למפרע וא"כ תפסי קידושין למפרע וע"כ אמר לאחר שתמות אחותך או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ואפשר דמביא מזה ראי' דהטעם שאין קידושין תופסין ביבמ' הוא משום זיקה וע"כ אומר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת דאי הטעם הוא כדר"ע משום שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין א"כ אפי'לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום נמי לא תפסי קידושין א"כ אמאי לא קאמר לאחר שימות יבמיך אלא ודאי דהטעם הוא משום דאין קידושין תופסין ביבמ' מחמ' זיקה וע"כ אם לא בא לבסוף לידי חליצ' או יבום פקע הזיקה ובפ"ק דיבמות הארכתי בזה עיי"ש: