נועם ירושלמי על קידושין ג:י:ב

שם (ה"י) האומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והוא מותרת בקרוביו כו' קידשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובות הגדולה והגדולה מותרת בקרוביו הוא מותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ובגמ' אר"י מסתברא דלא יהוי ר"מ פליג הכא א"ר מנא כל גרמי' אמרה דהו' פליג מה אין תמן שבכלום קטנות וגדולות את אמר ר"מ פליג כאן שבכלום גדולות אצל קטנות וכלום קטנות אצל גדולות לא כש"כ שיהא ר"מ פליג:

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה לפרש הא דאמר ר' יוסי מסתברא דלא יהוי ר"מ פליג הכא (פי' אם היא אומרת לא קדשת אלא בתי ולא הי' הכחשה בזה לא הי' ר"מ פליג אם הי' לה בנות הרבה שאין כולם אסורות) והטעם כשהיא אמרה שנתקדשה בתי מסתמא היא הגדולה וכמו שכתבו התוס' בקידושין (ד' נ"ב) בד"ה והלכתא כו' ועוד אפי' לא פירש נמי כו' יש לנו לומר דקידש הגדולה משו' דלא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה ואע"ג דר"מ פליג במתניתין גבי גדולה שר"מ אוסר התם קאי אמתניתין דתנן המקדש את בתו אין הבוגרת בכלל וע"כ כיון שאין הבוגרת בכלל ע"כ לא שייך הא דלא יעשה כן במקומינו דהא אין הבוגרת בכלל דהא הבוגרת אין יכול האב לקדש (ואפי' אםשוויתי' שליח אפ"ה אמרינן בקידושין (ד' נ"א) דלא שביק אינש מצוה דרמי' עלי' ועביד מצוה דלא רמי' עלי' וא"כ כיון שאין הבוגרת בכלל א"כ לא שייך לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה כו' אבל במתניתין דמיירי שאמרה לא קדשת אלא בתי היינו שעשתה לאמה שליח וכמו שכתב התוי"ט דמיירי שאמה קבלה בשליחות' וא"כ הבוגרת נמי בכלל דהא בין נערה בין בוגרת אין המצוה מוטלת עלי' רק על האב שנאמר את בנותיכם תנו לאנשים וא"כ כיון שהבוגרת בכלל א"כ ודאי דלא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה כו' ומסתמא כשקיבלה בתורת שליחות אף שכל הבנות עשאוה שליח אעפ"כ ודאי מקבלת בשביל הגדולה. וע"כ ר"מ נמי מודה בזה (ועיין בס' המקנה שכתב לתרץ קושי' הב"ח על הטור וכ' דמתניתין קאי ארישא דאין הבוגרת בכלל וא"כ אין שייך לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה כו'):

וע"ז א"ר מנא כל גרמי' אמרה דהוא פליג מה אין תמן שבכלום גדולות וקטנות (פי' שיש שם גדולות וקטנו') וא"כ יש לומר דלא מחית אינש נפשי' לספיקא אפ"ה ר"מ פליג ואמר דמחית אינש נפשי' לספיקא) כאן שבכלום גדולות אצל קטנות וקטנות אצל גדולות (פי' שאמרה סתם בודאי דכולם אסורו') וסובר ר' מנא דהא דאמרי' קדשתי את בתי הגדולה לא מיירי שיש בוגרת דלא נתקדש' דא"כ למה ר' יוסי מתיר הא איפשר דהכונה על כת השני' שהיא גדולה לגמרי מן הקטנות אבל בכת הראשונה יש בוגרת שלא נתקדשה:

[ועיין בס' המקנה שכתב שאיפשר לומר דלא קאי ארישא דלא נתקדשה הבוגרת דא"כ אפשר דהאי הגדולה על גדולה שבכת השני' וא"כ מוכח דלא סמכינן אהא דלא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה אפי' אם אמר קדשתי את בתי הגדול' מכש"כ אם אמרה האם נתקדשה בתי בודאי שכולם בספק והא דאמר דר"מ פליג משמע דלר' יוסי מותרות היינו אם אמרה בפירוש קדשתי את בתי הגדולה והא דקאמר כאן שבכלום קטנות אצל גדולות היינו שלא אמרה בתי הגדולה היינו משום דר' יוסי סובר דאפי' בנתקדשה בתי סתם לא פליג ר"מ וסמכינן אהא דלא יעשה כן במקומינו וע"ז אומר דר"מ פליג הכא דהא בנתקדשה בתי סתם ודאי דסובר ר"מ דלא סמכינן אהא דלא יעשה כן במקומינו כו' דהא פליג אפי' אם אמרה קדשתי את בתי הגדולה כו' אלא ודאי דלא סמכינן ע"ז וכמו שהקשו התוס' שם וע"כ אם אמרה נתקדשה בתי הגדולה פליג ר"מ עם ר' יוסי כמו ברישא דלא סמכינן על הא דלא יעשה כו' כמו שדחו התוס' בקידושין (דף נב) מה שכתב ר"ת דהגדולה מקודשת משום דלא יעשה כן כו' עיי"ש ודו"ק]: