נועם ירושלמי על קידושין ב:ז:ח

שם ר' יוסי בר' פדיי' הקדש מזיד יוצא לחולין בלא פדיון (פי' שהוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ד) אמר עולא משמי' דבר פדא אומר הי' ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין קרבן בלבד כו' לא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד (פי' וע"כ אמר ר"מ ובהקדש מזיד קידש שוגג לא קידש) ר' חמא בר עוקבא בשם ריב"ח מיעוט שלמי' יוצאים לחולין בלי פדיון והתני מקדשי ולא כל קדשי הדא דאת אמר לחומש ולקרבן הא לצאת מוציא:

והנה הפ"מ פי' בדוחק ולי נראה שהוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ה) אימור דשמעת לר"מ בקדשי קדשים קדשים קלים מי שמעת לי' א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמו ק"ו קדשי קדשים מתחללין קדשים קלים לא כש"כ איתמר נמי אמר ר' חגא בר עוקבא אמר ריב"ח אומר הי' ר"מ הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל א' קדשי קדשים וא' קדשים קלים ק"ו קדשי קדשים מתחללין קדשים קלים לא כש"כ. אבל תחילה אמר אימור דשמעת לר"מ בקדשי קדשים קדשים קלים מי שמעת לי' משום דהי' סבור דכמו דאמרינן דלר' יהודה קדשים קלים אין מתחללין בשוגג וכמו דאמרינן בפסחים (ד' כ"ז) אמר ר"פ הכא בעצי שלמים עסקינן ואליבא דר"י דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל במזיד מ"ט לא כיון דלאו בר מעילה הוא לא נפיק לחולין שלמים נמי כיון דלאו בר מעילה לא נפיק לחולין וכן אמרינן בר"ה (ד' כ"ח) מ"ט עולה בת מעילה כיון דמעל נפקא לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו לא נפקי לחולין וא"כ ה"ה לר"מ שאמר במזיד מתחלל ג"כ שלמים אינם מתחללין. וא"כ איך יתיישב בזה מתניתין דתנן התם בהמה שנמצאת בירושלים כו' זכרים עולות נקבות זבחי שלמים כו' ואמר ר' אושעי' הכא בבא לחוב בדמיהן עסקי' והכי קאמר חיישי' שמא עולות הן ור"מ היא דאמר הקדש במזיד מתחלל וא"כ כיון דשלמים לאו בני מעילה הן א"כ איך יתיישב הא דתנן זכרים עולות נקיבות זבחי שלמים וכמו שפירש"י בקדשים קלים מי שמעת ליה וההיא דבהמה נמי איכא לספוקי נמי בקדשים קלים והיכא שמעת לר"מ דמתחללין במזיד (ועיין תוס' בד"ה קדשים וע"ז משני דבמזיד שאני דבמזיד מתחלל לר"מ בקדשים קלים מק"ו:

וע"ז אומר בירושלמי ר' חמא בר עוקבא בשם ריב"ח מיעוט שלמים יוצאין לחולין בלא פדיון (ותיבת מיעוט נתחלף בדפוס וצ"ל אח"כ ובכאן צ"ל שלמים יוצאים לחולין בלא פדיון פי' לר"מ שלמים נמי מתחללין במזיד) וע"ז פריך והא תני מקדשי ולא כל קדשי (ובכאן צ"ל מקדשי מיעוט) ולא כל קדשי וא"כ מוכח דשלמים אינם מתחללים במזיד אפי' לר"מ וע"ז משני הדא דאת אמר לחומש ולקרבן הא לצאת מוציא אבל באמת מתחללין במזיד אפילו בשלמים ג"כ מק"ו לר"מ:

ובזה יתבאר הירושלמי שאח"כ תמן תנינן בהמה שנמצאת מירושלים כו' ר' הושעי' רבה אמר לבא בדמיהם שנו א"ל ר' יוחנן ואומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים אלא באחת הילכו בהן אחר הרוב אם רוב זכרים עולות ואם רוב נקבות זבחי שלמים ואין השלמים באים מן הזכרים ומן הנקבות כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות וקשי' יש חטאת קריבה עולה א"ר חנינא תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות א"ר יוסי לר' יעקב בר אחא ואין זה מזיד א"ל מכיון שתנאי ב"ד הוא אין זה מזיד אמר ר' זעירא כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות:

והנה בירושלמי הזה יש חילוף השורות וצריך להגיהו (וכמו שהגיה הגר"א בפ"ז דשקלים ה"ג) וכצ"ל ואין השלמים באי' מן הזכרים ומן הנקבות ר' הושעי' רבה אמר לבא בדמיהן שנו כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות אמר ר' יוסי לר' יעקב בר אחא ואין זה מזיד א"ל מכיון שתנאי ב"ד הוא אין זה מזיד וא"ל ר' יוחנן אומרים לאדם צא ומעול בקדשים אנא באח' הילכו בהם אחר הרוב אם רוב זכרים עולות רוב נקיבות זבחי שלמים אמר ר' זעיר' כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות את אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות:

והנה הפירוש של הירושלמי כפי מה שהגהתי הוא דפריך ואין השלמים באים מן הזכרים ומן הנקיבות (והוא כמו דמקשה בש"ס דילן בקידושין (ד' נ"ה) נקיבות זבחי שלמים אלא זכרים עילות הוא דהוי זבחי שלמים לא הוי (פי' ואמאי הוי זכרים עולות הא שלמים באים מן הזכרים ג"כ) וע"ז משני ר' הושעי' רבה אמר לבא בדמיהן שנו כיצד הוא עושה מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות (פי' שמוציאן לחולין אף שהן תמימין ועושה אותן עולות שצריך לחוש דילמא הם עולות וע"כ אומר זכרים עולות שצריך לחוש לעולות ג"כ) וע"ז אמר לו ר' יוסי לר' יעקב בר אחא ואין זה מזיד א"ל מכיון שתנאי ב"ד הוא אין זה מזיד והנה הפ"מ פי' ואין זה מזיד והוא משום דרוצה לאוקמי כר' יהודה שאומר דדוקא בשוגג מתחלל ולא במזיד וע"ז משני כיון שתנאי ב"ד הוא אין זה מזיד וע"כ הוי כשוגג ומתחלל וע"ז קאמר ר' יוחנן אומרי' לאדם צא ומעול בקדשים (פי' ואיך עושין ב"ד כן וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אלא הולכין בהם אחר הרוב אם רוב זכרים עולות אם רוב נקיבות זבחי שלמים (ופי' הפ"מ והת"ח דזכר שהקדישו לעולות דלשלמים כשירות גם נקיבות ומסתמא הקדישו לעולות שאינם באים אלא מן הזכרים אך פירושם הוא דוחק דכיון דשלמים באים מן הזכרים ומן הנקיבות א"כ מהו שאומר דהולכין אחר הרוב דמניין מוכח שהרוב קרבנות שלמים רק מנקיבות דכיון דבאים מן הזכרים ג"כ וע"כ איפשר לפרש דהא דמשני ר' יוחנן דהלכו בהם אחר הרוב כר"מ דבמזיד מתחלל ולא בשוגג וא"כ לא קשי' הא דמקשה ואין זה מזיד וגם הא דמקשה אומרים לאדם צא ומעול בקדשים כיון דלאו מתנאי ב"ד הוא והא דקאמר הולכין בהם אחר הרוב הוא משום דקשי' תינח בעולה דבת מעילה ע"כ נפיק לחולין במזיד לר"מ כמו בשוגג לר' יהודה אבל שלמים לאו בני מעילה נינהו וא"כ איך נפיק לחולין דלא כמו דאמר תחילה ר' עקיבא בשם ריב"ח שלמים יוצאים לחולין בלא פדיון דהמיעוט מקדשי ולא כל קדשי היינו רק לחומש ולקרבן הא לצאת מוציא אך משלמים לא קשיא וכמו שהקשו התוס' בקידושין (ד' נ"ה) בד"ה קדשים קלים מי שמעת ליה וכתבו התוס' אם היא של קדשים מה תקנה נעשה לה אפיל מתכוין לגוזלה לא תצא לחולין כיון דליכא מעילה בהן בשלמא קדשי קדשים כגון בדק הבית וחטאת דין הוא שיצא ע"י מעילה שמועל בהם וא"ת מאי קשה ליה ולא יוציאנה לחולין אלא יביא בהמה אחרת ויאמר אם זו עולה הרי אני גוזלה וזו תהא עולה תחתי' ואם הוא קדשים קלים כגון שלמים היא עצמה תהא שלמים ולא יקריב אלא היא אחרת ואחרת לעולת נדבה וי"ל דאי איפשר הכי שהרי יש לספק בבהמה זו הנמצאת משום חששת בכור ומעשר דלא השוו מתנותיהם כו' וע"כ איפשר לומר דמשני דבמזיד מתחלל וא"כ אם היא עולה יכול לחלל במזיד ואם היא שלמים א"כ יכול הוא עצמו להקריב והא דלא חיישינן משום בכור ומעשר הוא משום דהולכין אחר הרוב ושלמים הוא רוב לגבי בכור ומעשר וכמו דאמרינן בזבחים (ד' צ"א) דבשלמים תדירי והוי מצוי וע"כ הלכו בהם אחר הרוב ואי משום דיכול להיות עולות ע"ז אמר ר' הושעי' בבא לחוב בדמיהן (ובזה יתיישב כל הקושיות שהקשה בש"ס דילן (ד' נ"ה) דילמא תודה היא כו' ודילמא אשם מצורע הוא כו' ודילמא בכור ומעשר הוא כו' והוא משום דהלכו בהם אחר הרוב ולא קשה רק אהא דזכרים עולות דילמא שלמים נינהו) וע"ז התירוץ בבא לחוב בדמיהן וא"כ אם הוא עולה יכול לחלל במזיד (ובזה היה מתיישב הא דקאמר הכא בירושלמי א"ל ר' יוחנן ואומרים לאדם צא ומעול בקדשים אלא באחת הולכין בהם אחר הרוב) אם רוב זכרים עולות (פי' דזכרים רובן עולות ולא תודה ולא אשם אך שלמים יכול להיות מן הזכרים) וע"ז אומר בבא לחוב בדמיהן (ובזה היה מתיישב מה דאמר הכא אלא באחת) הילכו בהן אחר הרוב (פי' דקאמר באחת היינו אהא דזכרים עולות דחיישינן דילמא שלמים נינהו ע"כ צריך לחוב בדמיהן ולהביא עולה אחרת שמא עולות הן אבל בהא דדילמא שלמים הוא יכול הוא להקריב אותו בעצמו לשלמים ולא חיישינן דילמא בכור מעשר ולשלמים אינו יכול לחלל דהא קדשים קלים הוא) וע"ז אמרינן דהולכין אחר הרוב והוי שלמים ולא בכור ומעשר וע"כ קאמר אלא באחת הלכו כו':

וע"ז אמר ר' זירא כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולו' כן את אמר אוף הכ' תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקרבו עולות (כמו גירסת הגר"א). וא"כ כיון שתנאי ב"ד הוא לא קשה מידי (והאי תנאי ב"ד הוא דלא כמו דאמר תחילה שתנאי ב"ד הוא שיוציאו לחולין ע"י שיחלל והוי שוגג) וע"ז פריך ר' יוחנן וכי אומרים לאדם צא ומעול בקדשים אלא התנאי ב"ד הוא שמעצמם יהיו עולות:

אך כל זה ניחא שם בשקלים דליתא להקושיא דקאמר בירו' וקשיא וכי יש חטאת קריבה עולה אבל הכא בירו' דאמרי' וקשיא יש חטאת קריבה עולה אמר ר' חנינא תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות צריך לבאר מהו הקו' וכי יש חטאת קריבה עולה וכן הוא גירסת הרשב"א והפ"מ פירש דצריך לגרוס וכי יש שלמים קריבה עולה והפ"מ נדחק בזה

ע"כ נראה לי דזה הקושיא צריך לגרוס בסוף הירושלמי אחר הא דאמר ר"ז כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד הוא על האובדות שיקריבו עולות ובכאן צריך לגרוס וקשיא יש חטאת קריבה עולה א"ר חנינא תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות והוא כמו שביארתי סוף פ"ק דנדרים (ה"ג) והבאתי שם הירו' (פ"ז דשקלים) וקשיא יש חטאת שקריבה עולה. א"ר יוסי שני' היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה אמר ר"ח תנאי ב"ד הוא על המותר שיקריבו עולה וביארתי שם שהקו' הוא למ"ד ירעו ומקייצין בהן את המזבח ע"ז פריך ויש חטאת שיקריבה עולה דלא מהני בהן תנאי ב"ד משום דסובר שהתקדשו מתחילה ע"מ שאם יאבדו יהיו עולות וא"כ איך יכולים ב"ד להתנות דהא אם יאבדו יקריבו אחרת תחתי'. א"כ יהיה מחמש חטאות המתות וכמו דאמרי' בירו' (פ"ק דשבת ה"ד) נחמן בריה דרחב"א כו' חמש חטאות מתות אם רצו ב"ד לבטל מבטלין היינו שיכול ב"ד להתנות עליהן שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה דהיינו שתפקע קדושתה וירעו עד שיסתאבו ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג המזבח אינם יכולים דהא אין חטאת מתה קריבה. וע"כ פריך בשקלים (פ"ד ה"ב) וקשיא יש חטאת קריבה עולה וע"ז לא מהני תנאי דהא הם מה' חטאות המתות וע"ז משני שם שני' היא שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בשחיטה וע"כ יכולים ב"ד להתנות וע"ז אמר ר"ח תנאי ב"ד הוא על המותר שיקרבו עולה (פי' שיכולים להתנות שתפקע מהם הקדושה לכתחילה ויכולים אף להקריב:וע"ז פריך הכא ג"כ וקשיא וכי יש חטאת קריבה עולה והכא הקושיא על הא דתנן נקבות זבחי שלמים וע"ז מקשה וכי יש חטאת קריבה עולה שסובר דבחטאת לא מהני תנאי באבודה דהא אם יתכפרו בעלים באחרת א"כ הוא מה' חטאות המתות והכא הו"ל להקשות וכי יש חטאת קריבה שלמים דהא החטאת. היא נקבה אלא דנקט כמו דמקשה (פ"ד דשקלים) וכי יש חטאת קריבה עולה וע"כ קאמר ה"נ וכי יש חטאת קריבה עולה וכן הוא בכמה מקומות בירו' (או דפריך על הא דזכרים עולות דילמא הוא חטאת נשיא) וע"ז אומר ויש חטאת קריבה עולה וכמו שפי' הפ"מ. אך יותר נכון הוא כמו שביארתי דאיידי דקאמר בשקלים ויש חטאת קריבה עולה פריך ה"נ ויש חטאת קריבה עולה (דהא לפי"ז אינו מתרץ כמו דמתרץ ר' יוחנן דהלכו בהם אחר הרוב). וע"ז משני תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות משום דהתנאי ב"ד היה שתצא לחולין א"כ לא הוי מחטאות המתות כלל (וכל זה הוא לשיטת הירו' דאפי' בקרבנות יחיד נמי אמרי' דהוי תנאי ב"ד אבל הש"ס דילן לא משני הכי והוא כמו שכתבו התוס' במעילה (ד' י"ד) דלא שייך לומר לב ב"ד מתנה עליהן בהקדש יחיד. וע"כ משני בקידושין דף נ"ה) אנא א"ר יוחנן ממתין לה עד שתומם ומייתי שתי בהמות ומתנה ודו"ק: