נועם ירושלמי על קידושין ב:א:ב

מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו כו' ובגמ' בית שמאי אומרים אין השליח עולה משום עד ובה"א השליח עולה משום עד האיך עבידא שלח שנים (פי' מלבד השליח או שצ"ל שלח שלשה) על דעתין דב"ש שליח ושני עדים על דעתין דב"ה שלשתן שלוחין ושלשתן עדים ומה שפי' הפ"מ הוא דוחק והק"ע פירש דלב"ש צריך שיאמר שיהא הא' שליח ושנים עדים אבל אם אמר שיהיו כולן שלוחין אין א' מהם יכול להיות עד ולב"ה יכול לעשות שלשתן שלוחים והן הן עדיו כו' ולי נראה דאיפשר לומר דאומר האיך עבידא שלח שלשה על דעתין דב"ש שליח ושני עדים (פי' דמסתמא הי' הכונה שיהי' אחד שליח והשנים עדים דב"ש סברי דאין שליח נעשה עד) ועל דעתין דב"ה (פי' דאמרו דשליח נעשה עד שלשתן שלוחים ושלשתן עדים) והנ"מ הוא דאם היו שלשתן שלוחין א"כ אינו יכול לבטל רק בפני השלשה וכמו דאמרי' בגיטיןד' ל"ב) מילתא דמתעבדי בי עשרה צריכה בי עשרה למשלפה וכמו שביארתי בספרי נ"י (סימן י"ז) אהא דאיתא בירושלמי רפ"ד דגיטין) השולח גט כו' הדא פליגא על ר"י דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים (וביארתי שם שהפי' הוא וע"כ צריך דוקא שיגיע בשליח דאל"ה לא הוי רק כמו ביטול בדברים ולא אתי דיבור שלא בפני השליח ומבטל מה שעשה שליח) וע"ז משני וא"כ קשי' על דר"י שאומר דאתי דיבור ומבטל השליחות אפי' שלא בפניו ומשני חומר הוא בעריות וכן לקמן בסוף קידושין (הל' ח') מי שנותן רשות לשליח לקדש את בתו והלך וקידשה כו' ולית הדא פליגא על ר"י דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים (פי' וא"כ למאי קאמר דווקא קידשה ומשני משום חומר הוא בעריות (ועיין בקידושין ד' נ"ט) וע"ז אומר דאם שלח שלשה לב"ש דאמרי אין שליח נעשה עד ח"כ הי' הכונה שיהי' א' שליח וב' עדים וא"כ כיון שיכול להיות א' מהם שליח ושנים עדים ע"כ אם רוצה לבטל יכול לבטל אפי' רק בפני השליח אבל לב"ה נעשו כלם שלוחים וכלם עדים וע"כ אינו יכול לבטל רק בפני כולם וא"כ בזה הוא קולא לב"ש וחומרא לב"ה וע' בסוף קידושין (ה"ח) ובמה שביארתי בנ"י (סי' י"ז) ובמ"א יתבאר ודו"ק: