נועם ירושלמי על קידושין א:ה:ח

שם (ה"ה) בכסף ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל ע"מ לכתו' אונו לא קנה עד שעה שיכתו' אונו ר"י ור' יוסי פליגין אתי דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן דר' בא כשמואל שמואל שאל לרב הונא שוחט ונתעסק בקדשים אמר לו לרצונכם פרט למתעסק כתב מתנה בלשון קנין אמר לי' ארכביה אתרי רכשי ברקו סברין מימר מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבי לי' על תריהון וההן אזיל בדא וההן אזיל בדא ולא כו' אמר ר' יוסי ממלחי' ייפת כוחו בשני דברים שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה שהמוכר לא מכר את הכל והנותן מתנה נתן את הכל ודרב הונה כר' יוחנן חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני וחזר ואמר כתבו ותנו ר"א ור"ש בן יקום אעלון עובדא קומי ר"י אמר אם אמר לזכותו דברי הכל זכה ואם לזכותו בכתב כ"ע מודו שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה.

[והנה הפ"מ פי' דהא דאמר ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב אונו לא קנה עד שעה שיכתוב אונו דהא דקאמר בכסף ע"מ לכתוב אונו שהוא במקום שנוהגין לכתוב השטר לא קנה בכסף לחוד כו' והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ו) אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קני כו' ולפי"ז לא יתיישב הא דאמר לקמן דאתי דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן וכן הק"ע לא ביאר בזה הירושלמי כל הצורך]:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב אונו לא קנה עד שעה שיכתוב אונו הוא כמו שכתב הרא"ש (והבאתיו בספרי נחלת יהושע (ס' יג) בהא דאמרינן בב"ב (ד' עז) והא אמר רב בר יצחק אמר רב שני שטרות הם זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וכתב הרא"ש שם ולי נראה דאפי' אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז יכול לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן תתקיים התנאי בע"כ ותתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא לפטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידי' רמי לאתנויי ולא אתני ואמר בפרק איזהו נשך (ד' ס"ו) דתנאי כזה לאו תנאי הוא אלא לפטומי מילי בעלמא הילכך לטובת הלוקח לאו תנאי הוא ויכול המוכר לבטל התנאי והמעשה בטל ממילא וא"ל כיון דלאו תנאי א"כ המעשה קיים ואפי' לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל וכן כתב הר"ן (בפ"ק דקידושין) דאמרינן בקידושין (ד' כ"ז) זכו בשדה זו לפלוני כו' דמהכא שמעינן שאעפ"י שהתנאי לתועלת המקבל תנאה הוי ואע"ג דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר והתם תנאה לטובת הנותן הוה אפ"ה תנאה דהוי להנאת המקבל כי הכא מהני ואינו יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי שהמוכר ג"כלפיכך תלה הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בו בכל שעה קודם שיתקיים התנאי ולפיכך האומר לחבירו שדי מכורה לך ע"מ שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה ובזה יתבאר הירושלמי ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל ע"מ לכתוב לו אונו לא קנה עד שעה שיכתו' אונו (פי' שאע"פ שהתנאי זה הוא לטובת הלוקח וא"כ אין המוכר יכול לחזור בו) ע"ז אומר שתנאי זה הוא גבי מוכר ג"כ וע"כ יוכל המוכר לחזור בו שלא לכתוב אונו ויתבטל המקח ר' יונה ור' יוסי פליגין שהכונה הוא רק ליפות כחו של לוקח שאם לא יכתוב אונו יוכל הלוקח לחזור בו מן המקח אבל לא המוכר וע"ז אומר אתי דר' בא כשמואל ודרב חולה כר' יוחנן (פי' אם מתנה המוכר אם הכונה הוא לטובת הלוקח או שהכונה הוא לטובת המוכ') שמואל שאל לרב הונא כו' כתב מתנה בלשון קנין א"ל ארכביה אתרי ריכשי סברין מימר מייתי תרי סוסי שטיין כו' וההן אזיל בדא וההן אזיל בדא לא אשכח גבי' כלום וא"כ לפי"ז סובר רב הונא דהוא לטובת המוכר וא"כ מה שאמר ר' בא לפני שמואל ולא קיבלה הוא דליפות כוחו של לוקח נתכווין וא"כ לא אזיל ר' בא לטעמיה דהא ר' בא סובר דעל מנת לכתוב אונו לא קנה עד שיכתוב אונו וגם המוכר נמי יכול לחזור וא"כ איך אמר ר' בא שאמר קומי שמואל ולא קיבלה משמע שסובר כשמואל אמר ר' יוסי ממלחיא ייפת כחו בשני דברים שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה שהמוכ' לא מכר את הכל והנותן מתנה נותן את הכל וא"כ כשאמרה לפני שמואל ולא קיבלה א"כ משמע דהכונה הוא לטובת המוכר היינו שלא יהיה שיעבוד כמו מתנה וכן לענין מכר היינו שהמוכר לא מכר את הכל וע"כ אתי דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן חד בר נש מי דמיך כו' אם אמר לזכותו דברי הכל זכה והוא משום דהא דאמר כתבו ותנו הוא ליפות כחו של לוקח וא"כ אתי כרב הונא דהתנאי הוא לטובת הלוקח ועיין לקמן (פ"ג דקידושין ה"ב) ואין שיטת הש"ס דילן כן דהא אמרינן בכתובות (ד' נ"ה) דבבי רב משמיה דרב אמרי ארכבי' אתרי ריכשי הרי הוא כמתנת ברי' והרי הוא כמתנת שכ"מ אלמא דהכונה הוא ליפות כחו של לוקח בהא והטעם הוא משום דרב אזיל בתר אומדנא ואעפ"כ אמר רב בקידושין (ד' כ"ז) ב' שטרות הן כו' על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה ומזה הוכיחו הפוסקים דהתנאי הוי ג"כ לטובת המוכר וכן רב הונא נמי סבר הכי ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן משום דלשיטת הש"ס דילן לא תלוי בהכי דהא הטעם של רב הוא משום דאזיל בתר אומדנא ולא שייך להא דעל מנת שתכתבו לו את השטר כו' ודו"ק]: