נועם ירושלמי על קידושין א:ג:ז

שם (ה"ג) ר' ירמי' אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא אמר ר' זעירא אפי' מרבו לאחר מהו מוציא מרבו לעצמו. ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא הילך כסף זה כו' אמר ר' יונה אתי דר' זעירא כרשב"א כו' (פי' מהו מוציא מרבו לעצמו שאינו יוצא בכסף מרבו לעצמו) והוא משום שאין קנין לעבד בלא רבו (דלא כפי' הפ"מ) אך שקשה ע"ז דאם זהו פירוש המשנה הא דתנן ע"ע נקנה בכסף ע"י אחרים והוא משום דאין קנין לעבד בלא רבו וא"כ לא אמרינן גיטו וידו באים כאחת. וא"כ איך יתפרש הא דתנן ובשטר ע"י עצמו וא"כ סובר דאמרינן גיטו וידו באים כאחת. וע"ז אומר א"ר יונה אתי דר' זעירא כרשב"א דתני רשב"א משום ר"מ אף בשטר ע"י אחרים לא ע"י עצמו כו' לא רבו נותן שטר לאחרים שיצא עבדו לחירות אוף הכא רבו נותן כסף לאחרים שיצא עבדו לחירות והוא משום דרשב"א סובר דלא אמרינן גיטו וידו באים כאחת ומדקאמר אף בשטר ע"י אחרים ע"כ אומר דבחד גוונא הוא דכמו דבשטר ע"י אחרים הפי' הוא שנותן שטר לאחרים שיוצא עבדו לחירות ה"נ בכסף צריך להיות ע"י אחרים שיצא עבדו לחירות(והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקדושין (ד' כ"ג) דקאמר ורשב"א היא דרשב"א אומר אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו והא דבכסף ע"י אחרים הפירוש הוא דאחרים נותנים לרבו ולא לעבד דאל"כ לא יצא לחירות משום דאין קנין לעבד בלא רבו ובשטר הפירוש הוא ע"י אחרי' דהיינו שרבו נותן השט"ח לאחרים ולא לעבד גופא) ולשיטת הירושלמי יתפרש דבין בכסף בין בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו דבשטר צריך שיתנו לאחרים וכן בכסף אם רוצה להקנות ע"י שיתן לאחרי' יוצא אבל לא ע"י עצמו ולקמן יתבאר בזה ודו"ק: