נועם ירושלמי על קידושין א:ב:ד

עוד שם ר' אבהו אמר בשטר כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזור בו העבד מעתה אפי' בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו א"ל שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו (ופי' הפ"מ בשטר של כסף דוקא בשטר של כסף שנתן שטר לרבו בשביל כסף מכירתו שקבל ממנו הא בשטר של מתנה שלא קיבל העבד כלום אלא נתן לו שטר הקנאה במתנה שיהיה נקנה בו לאו כלום הוא כו' ופריך מעתה אם תחוש לחזרת העבד אפי' בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו וליתן הכסף בחזרה אמר לו הכי קאמינא שמא יחזור רבו בעבד דחיישינן שמא תבוא שנת רעבון ולא ניחא לו בעבד ויחזור בו ולפיכך בשטר מתנה אינו נקנה כו' אבל בשטר של כסף שיש לו חוב עליו לא חיישינן שמא יחזור בו הרב ופירושו דחוק גם הק"ע נדחק בזה):

ע"כ נראה לי לבאר דר' אבהו אמר בשטר של כסף (פי' שכתב בשטר שנתחייב לו רבו כסף עבור זה הא בשטר מתנה לא שמא יחזור בו העבד ופריך מעתה אפי' בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו דהא יוכל למחול לרבו הכסף ולא יהי' עוד עבד וכמו שיוצא בגרעון כסף. דהא הא דקאמר שמא יחזור בו העבד היינו שלא ירצה להיות עוד עבד א"כ בשטר של כסף נמי וע"ז אומר שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו (נראה שצ"ל ויחזור לו רבו) והוא שרבו יחזיר להעבד שטר מתנה וא"כ לא יהי' עוד עבדו וא"כ הוא אסור בשפחה כנענית.

וזה יתבאר במאי דאמרינן בב"ב (דף קסח) בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו רשב"ג אומר אף שטרי מקח וממכר אין כותבין וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכמים אומרים מתנתו קיימת ואמרינן שם אלא אמר רבה באותיות נקנין במסירה קא מיפלגי רשב"ג סבר אותיות נקנין במסירה ורבנן סברי אין אותיות נקנין במסירה (פי' ואם כן אם אותיות נקנין במסירה ע"כ אם מחזיר לו השטר חזרה מתנתו). וע"כ בשטר של מתנה לא דחיישינן שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו (וצ"ל ויחזיר לו רבו) פי' השטר מתנה. וע"כ דווקא בשטר של כסף (פי' שכתוב בשטר שרבו צריך ליתן לו כסף וא"כ לא יחזיר לו רבו להעבד דהא יתבע אותו הכסף וכן אם יתן לו רבו אח"כ הכסף נשתעבד בשביל הכסף אבל בשטר מתנה לא דחיישינן שמא יחזיר לו רבו השטר:

ובזה איפשר לבאר הירושלמי (פ"ו דשביעית ה"ב) הרי שבא בשטר ובחזקה רבי אומר ידין בשטר רשב"ג אומר ידין בחזקה ר' זעירא בשם ר' ירמיה מעשה בא לעני רבי והורה כרשב"ג (כצ"ל) ר' ירמיה בעא קומי ר' זירא מחלפא שיטתיה דרבי תמן אמר ידין בשטר וכא אמר ידין בחזקה נימר עד דלא יחזור בו ואפי' תימר מדחזר בו לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתתו של דברים ופי' הפ"מ אם מה שהורה כרשב"ג הוא דמה שחולק על רשב"ג הוא קודם שחזר בו וע"ז משני לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתתו של דברים והרמב"ן פי' עד שלא יחזור בו פי' קודם שחזר בו שאומר שיקיים השטר כו' אבל אם חזר בו ואמר שטעה יכול לידון בחזקה. והנה בפשוטו הוא עד שלא יחזור בו (פי' קודם שחזר בו רבי) וכמו דאיתא (פ"ב דגיטין) אתי דר' יוסי כר' אימי עד דלא יחזור ביה וכן איתא בכתובות (פ"א ה"ג) מה עבד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו אך לפי מה שפירש הרמב"ן דלא קאי ארבי איפשר לפרש נימא עד שלא יחזור בו' (פי' דהחשש הוא שמא החזיר להמוכר שטר וא"כ חזרה מתנתו וע"כ צריך להביא השטר אבל אם הביא השטר ולא נתקיים בחותמיו וא"כ לא חזר לו נידון בעידי חזקה וע"ז אומר אפי' תימא משחזר בו (צ"ל ואפילו תימא משלא חזר בו (פי' שלא החזיר השטר דהיינו שיש לו שטר אלא שלא נתקיים בחותמיו בהא קאמר רבי נמי דצריך לידון בשטר) ולא בקש רבי אלא לעמוד על אמיתתו של דברים (פי' שרבי לא אמרה אלא לברר כמו דאמרינן בב"ב (ד' קע). ולפי"ז איפשר לפרש נמי הא דאמרינן בב"ב (דף קסט) במאי קא מפלגי כי אתא רב דימי אמר באותיות ניקנין במסירה קא מפלגי ופירשב"ם שיש בידו שטר שמסרו לו הקונה את השדה ורבי סבר אותיות נקנין במסירה. וע"כ מועיל שטר רשב"ג אומר דדווקא חזקה אבל לא שטר והנה איפשר לפרש כמו שפירשתי הירושלמי דרבי סובר אותיות נקנין במסירה ע"כ חיישינן שמא החזיר לו השטר ע"כ צריך להראות את השטר ורשבג"א בעידי חזקה דלא חיישינן שמא מסר לו השטר. אלא דלפי"ז א"כ רשב"ג סובר דבשטר או בחזקה ורשב"ם רצה לפרש דרק בחזקה. ולא גריס הא דמאי בחזקה אף בחזקה ועיין תוס' שם:

אך דמהירושלמי דכתובות (פי"א ה"א) משמע שסובר דאין אותיות נקנין במסירה דאמרינן שם ר' יהודה ברח לנוי אתא עובדא קומי ר' יוסי שכ"מ שאמר ינתנו אותיותיו לפלוני אמר לי' אין שכ"מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או במשיכה ואלו נקנין במשיכה ובשטר כהדא דתני ספינה נקנית במשיכה ד"ה ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנין במשיכה כתב ולא משך משך ולא כתב לא עשה ולא כלום עד שיכתוב וימשוך וא"כ משמע שסובר דאין אותיות נקנין במסירה דהא אומר דאותיות משך ולא כתב לא עשה ולא כלום עד שיכתוב וימשוך ואיפשר לומר דר' אבהו פליג וסובר דאותיות נקנין במסירה:

ובזה יתבאר הירושלמי דכתובות (פ"י ה"א) ימים שבינתים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו:

והנה שם ביארתי על מה שנדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ היכן פליגי ר"מ ורבנן דר"מ סובר בשטר נתחייבו הנכסים ורבנן סברי בכסף נתחייבו הנכסים וביארתי שם בספרי:

וכעת נ"ל דאיפשר לומר דאי אמרינן דבשטר נתחייבו הנכסים ע"כ אותיות נקנין במסירה כיון דבשטר נתחייבו הנכסים אבל אי אמרינן דבכסף נתחייבו הנכסים והשטר הוא לראי' ע"כ אין אותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש (בפ"י דב"ב ד' קס"ט) ויראה לי דהא דאמר דהשטר נקנה לרשב"ג במסירה ולרבנן בכתיבה ומסירה אם מסרו לו וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודי' דבי' היינו דווקא בשטר קנין שכ' שדה קנוי' לך ואם מסרו לוקח ראשון ללוקח שני קנה אעפ"י שלא נכתב השטר בשמו כו' ואלים מכירת שטר מכר שנסתלק לוקח ראשון לגמרי אבל מכירת שט"ח לא נסתלק המלוה עדיין שהרי עדיין בידו למחול ללוה אבל אם נקנה השדה בכסף או בחזקה או בקנין סודר וכתב השטר לראי' אם מכר לו אותו השטר וכתב לו קני לך איהי וכל שיעבודי' דבי' לא קנה כו':

וע"כ אי אמרינן דבשטר נתחייבו הנכסים א"כ אותיות נקנין במסירה אבל אי אמרינן דבכסף נתחייבו הנכסים א"כ אין אותיות נקנין במסירה והשתא ניחא הא דאמר ע"ד דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו (פי' והשטר אינו אלא לראי') והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ח) לימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח או שהי' לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת כו' לעולם שט"ח דאחרים והכא במלוה בשטר ובמלוה ע"פ קמיפלגי במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן קא מיפלגי דתני' אותיות נקנין במסיר' דברי רבי וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קני עד שיכתוב וימסור מר אית לי' דרבי ומר לית לי' דרבי וא"כ ר"מ סובר דאותיות נקנין במסירה וא"כ מוכח שסובר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ כיון שהחיוב הוא רק ע"י השטר ע"כ נקנין במסירה וחכמים דסברי דאין אותיות נקנין במסירה סברי דבכסף נתחייבו הנכסים וא"כ כיון שאין השיעבוד ע"י השטר ע"כ אין אותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (ד' קס"ט) דאם השטר אינו אלא לראי' אינו נקנה במסירה וע"כ אומר על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו וא"כ לפי מה שביארתי הירושלמי א"כ מוכח שסובר דבשטר קנין אותיות נקנות במסירה דהא דפליגי היינו דווקא בשט"ח והוא משום דסברי דבכסף נתחייבו הנכסים וא"כ כיון דלא הוי רק לראי' ע"כ אין אותיות נקנות במסירה אבל בשטרי קנין אותיות נקנות במסירה (ולפי"ז איפשר ליישב הירושלמי דכתובות (פי"א ה"א) דהא דאמר אין אותיות נקנין אלא במשיכה ובשטר היינו בשט"ח וכמו רבנן דאמרי דבכסף נתחייבו הנכסים (אלא דלפי מה שכתב הרא"ש אפי' כתב לי' קני לך איהי וכל שיעבודי' נמי לא מהני ואיפשר דלשיטת הירושלמי מהני) אבל בשטרי מקנה נקנות במסירה וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (שם) דשטרי קנין עדיף טפי:

וע"ז אומר בירושלמי דבשטרי מתנה לא שמא יחזור בו רבו (וכמו שהגהתי שמא יחזור לו רבו ואותיות נקנות במסירה אבל למחילה לא חששו דהא עבד עברי גופו קנוי ולא מהני מחילה (ועוד דפליגי בירושלמי (ספ"ק דגיטין ה"ח) דין דמחל שטר לחברי' ר"ח ור' מנא חד אמר מחל וחד אמר לא מחל עד דמסר לי' שטרא ואיפשר דזה שסובר דלא מחל עד דמסר לי' שטרא הוא מהבריית' דקידושין (ד' מ"ז) התקדשי לי בשט"ח כו' וא"כ קשה דילמא מחל לי' וכמו דאמרינן שם אלא דכ"ע אית לי' דרב פפא והכא בדשמואל קא מפלגי דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזרו ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל דמר אית לי' דשמואל ומר לית לי' דשמואל כו' וע"כ הוי קשה לי' דאיך מקודשת וע"ז אומר דלא מחל עד דמסר לי' שטרא ובלאו"ה לא מהני מחילה ואיפשר לומר דתלי בזה דאם עיקר השיעבוד הוא בכסף ע"כ מהני מחילה אפי' לא מסר לו השטר ואם עיקר השיעבוד הוא בשטר ע"כ לא מהני מחילה עד דמסר לי' שטרא ע"כ לר"מ דאית לי' עיקר השעבוד הוא בשטר ע"כ לא מהני מחילה וע"כ לא חיישי'דילמא מחל לי' אבל לרבנן חיישינן משום דעיקר השיעבוד הוא בכסף וע"כ כיון שמוחל לו השיעבוד שבכסף ממילא ליכא שיעבוד בשטר (ואיפשר דהירושלמי לטעמי' אזיל דאמרינן בירושלמי (רפי"ב דכתובות) במה הוא מתחייב לה לא כן ר' יוחנן ור"ש בן לקיש תריהון אמרין הכותב שט"ח על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו וע"כ אם מחלו מחול לחכמים כיון דעיקר השיעבוד הוא בכסף וע"כ כיון שמוחל לו השיעבוד שבכסף ממילא פקע החיוב מהשט"ח דהוי ככותב שט"ח על חבירו שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב לו:

ובזה האופן נמי איפשר לבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דכתובות ה"א) על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים וע"כ לא חיישינן למחילה דבעינן דווקא עד דמסר ליה שטריה אבל לרבנן בכסף נתחייבו הנכסים. וע"כ חיישינן דילמא מחל ליה:

והנה איפשר לומר עוד דע"כ אומר בירושלמי דבשטר מתנה לא שמא יחזור לו רבו והקשה ע"ז הק"ע דהא בשטר של כסף יכול לחזור בו שיכול לשחררו ולהפקירו וי"ל כיון דכספו הוא לא יעשה כן שלא להפסיד כספו ואיפשר לומר כיון דהפקר בעינן שלשה א"כ לא יניחו אותו להיות עם השפחה כנענית וכן י"ל במחילה דמסתמא עשה בפני עדים וכמו דאמרינן בקידושין (דף מז) אלא שיחרור שטר למה לימא ליה באפי בי תרי זיל אי נמי באפי בי דינא זיל וא"כ לא יניחוהו להיות עם השפחה כנענית אך בשטר מתנה חיישינן שמא יחזיר לו השטר ולזה אין צריך עדים וכמו דאמרינן בב"ב (דף קעג) דאיתמר אותיות נקנין במסירה אביי אמר צריך להביא ראי' ורבא אמר אין צריך להביא ראיה ופירשב"ם צריך ראיה דראיה ועדים צריך שמסרו לזה בפניהם דלא נימא פקדון הוא אצלו או השמיטו ממנו ורבא אמר אינו צריך להביא ראיה וע"כ כיון דאינו צריך להביא ראיה ע"כ חיישינן שמא יחזיר לו השטר בלא ראיה וא"כ הוא משוחרר ואסור לישא שפחה כנענית וע"כ לא הביאוהו הרמב"ם משום דהרמב"ם סובר דהלכה כחכמים דאין אותיות נקנות במסירה ודו"ק: