נועם ירושלמי על כתובות ט:י:ג

שם (ה"י) אמר ר' חנניה קומי ר' מנא לית הדא אמרה ההן דיזיף מן חברי' וחזר ויזיף מיניה צריך מימר לבד מן כרטיסא קדמי' דאית לי גבך (פי' דאלו"ה אינו גובה רק בשט"ח אחת וכמו דאמרינן שתי כתובות וגט כו' אינו גובה אלא כתובה אחת) וע"ז אומר אורחא דאיתתא מימר אבד פורנא עביד חורין פי' דאורחא דאיתתא אם אבדה כתובתה אומרת לבעל שאבדה כתובתה וצריך לכתוב לה כתובה אחרת) אלא כי אורחא כו' מימר אבד כרטיסא עביד חורין ופי' כי אין אורחא של בע"ח שאם אבד להם השט"ח שיאמרו שיכתוב להם שט"ח אחר) אלא כי איפשר יודי ליה והנה הק"ע פירש אם איפשר שיודה ליה שזה יוכל להיות שיודה לו בפני עדים שחייב לו אבל לא שיעשה שט"ח אחר והפ"מ ירש אלא כי איפשר יודי ליה (פי' יודה ששטר הראשון הוא מזוייף) ולי נראה לפרש בפשיטות והוא שאומר אלא כי אורחא דבר נש מימר אבד כרטיסא עבד חורין אלא כי איפשר יודי ליה (פי' דלאו אורחא של אדם אם אבד שט"ח שיאמר לו אבד שטר חוב עביד חורין דמתיירא שמא כשישמע שאבד השט"ח יכפור לו בחובו אבל אם לא אמר שאבד שט"ח וא"כ איפשר שיפרע לו אף שלא יראה לו שט"ח יודה לו על המלוה דהא לא אמר לו שאבד השט"ח וא"כ מסתמא יש לו השט"ח ויודה לו וע"כ אומר אורחא דבר נש אבד כרטיסא עביד חורין):