נועם ירושלמי על כתובות ז:ג:ב

שם (ה"ג) מתניתין המדיר את אשתו שלא תתקשט באח' מכל המינים יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה אבל בעשירות שלשים יום ובגמ' רב הונא אמר כיני מתניתא בעניות שלא נתן קצבה והנה הק"ע כתב בעניות שלא נתן קצבה ולא גרסינן בעניות שלא נתנה קצבה דהך מתניתין לא איירי בשנדרה איהי וקיים לה הוא דקסבר קישוט לאו דברים שבינו לבינה הן ואין הבעל יכול להפר ולמה יוציא אי נמי קסבר רב הונא אף דברים שבינו לבינה אין הבעל יכול להפר:

[והנה שגה בזה דהא אמרינן בכתובות (ד' ע"א) דאיתמר דברים שבינו לבינה רב הונא אמר הבעל מיפר רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר וא"כ אף שזהו מסוגיות הפוכות כמו שכתבו התוס' במנחות (ד' נ"ח) אעפ"כ איפשר לומר דהירושלמי סובר דרב הונא סובר דהבעל יכול להפר משום דברים שבינו לבינה ועוד דהא איתא בירושלמי (פי"א דנדרים ה"א) ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אילו נדרי עינוי נפש וע"ז אומר ר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין דר' יוסי לא פליג אלא שאין אלו נדרי עינוי נפש אבל מ"מ מיפר משום דברים שבינו לבינה וא"כ סובר ר' יוסי דקישוט הוי דברים שבינו לבינה וא"כ הכא נמי מיירי כשנדרה אשתו ושמע בעלה ולא היפר לה וכמו דמשני תחילה ואפי' כמאן דמר היא נתנה אצבע בין שיני' תצא שלא בכתובה מודה במקניטה ונדרה וע"כ נראה לי דצריך לגרוס אמר רב הונא כיני מתניתין בעניות שלא נתנה קצבה דהא כיון דמיירי בנדרה היא ע"כ אומר כיני מתניתא בעניות שלא נתנה קצבה והש"ס דילן דמשני בכתובות (ד' ע"א) דתלינהו לקישוטי' בתשמיש המטה היינו משום דסובר דלר' יוסי אינו מיפר אפי' משום דברים שבינו לבינה והא דאומר בירושלמי עולא בר ישמעאל אמר בעניות שלא נתן קצבה אבל אם נתן קצבה אפי' עד עשר שנים מותרות שאין שועל עפר פרין מת אין הטעם דאינו מיפר משום דברים שבינו לבינה כמו דאיתא בכתובות (ד' ע"א) רב אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר משום דברים שבינו לבינה שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר דהא הירושלמי סובר דמיפר משום דברים שבינו לבינה אלא שאומר דבעניות אם נתנה קצבה אפילו עד עשר שנים מותרות שאין שועל עפר פרין מת והיינו בעניות מתוך שהורגלה שלא להתקשט ע"כ אפי' עד עשר שנים מותרות]: