נועם ירושלמי על כתובות ו:ז:ד

עוד שם מתו יירשו אחרים לא כן א"ר אבהו בשם ר"י כל הלשונו' אדם מזכה חוץ מלשון ירושה לית כאן ירתון אלא יטלון (פי' כיון שאינם יורשים א"כ איך מזכה להם בלשון ירושה וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ירתון אלא יטלון):

עוד שם ר' זעירא בעא קומי ר' מנא כאן במתנ' (פי' כיון שאמר תחילה תנו להם שקל לבני כו' ע"כ מהני ללשון ירושה שאח"כ) וע"ז אמר אתפלגון כתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אמר ר' אלעזר מכיון שזכה בו בלשון מתנ' זכה זה בלשון ירושה אמר ר' יוחנן נראים דברים בלשון מתנה זכה בלשון ירושה לא זכה (פי' וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ירתון אלא יטלון והוא משום שסובר דאין לשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה של זה) והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ט) דפליגי בזה ר"י ור"א ואמרינן שם אמר רב המנונא לא שנו אלא אדם א' כו' ורב ששת אמר אפילו שתי שדות ושני בני אדם אמר רב ששת מנא אמינא לה דתני' האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותנים להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקני הוא מותיב לה והוא מפרק לה בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה הוא (ולקמן יתבאר מה דלא משני הירושלמי הכי):

עוד שם אמר ר' פנחס אתא עובדין קומי ר' ירמי' מכיון דר"א אמר אולפן ור' יוחנן אמר נראין הלכה כר' אלעזר (פי' דמהני אם זכה לזה ולזה בירושה כר"א) אמר ר' שמואל לא ר"מ אמרה ואינן נראית שמא כלום היא לא כן אמר ר' יוחנן בשם ר' יסא צמר בכור שטרפו בטל ברוב ואייתי ר' חייא ציפורי קומי ר' אמי ליטרא בשמונה ולא הורי לי' דמר ר' יוסא לא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משער נזיר ומפט' חמור בשק ידלק השק והנה מה שפי הפ"מ והק"ע הם דחוקי' (ועיין בספרי נועם ירושלמי במס' ערלה (פ"ג) דפריך ואין נראית שמא כלום הוא (פי' דפריך על הא דאמר דמכיון דר"א אמר אולפן ור"י אמר נראין הלכה כר"א (פי' דמהני) ולא כר' יוחנן דאמר נראין וע"ז פריך ואין נראית שמא כלום היא (פי' אפי' לר"א דאמר הלכה ולא אמר נראין אעפ"כ אין הלכה כר"א דהא כל הראיה של ר"א הוא מדאמר ר"מ אמר תנו שקל לבני בשבת כו' ואם מת יירשו אחרים תחתי' בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל שמזה מוכח דלשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה לזה ואין זה ראיה דהא ר"מ הוא דקאמר הכי ורבנן פליגי עלה וע"ז אומר לא כן אמר ר' יסא בשם ר' יוחנן צמר הבכור שטרפו בטל ברוב וחייתי ר' חייא ציפוריה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הורו ליה דמר ר' יסא וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל כמו דאיתא בפ"ג דערלה ולא הודו אילולי דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא הוא (פי' שלא הודו לר' יוחנן דצמר בכור שטרפו בטל ברוב עד דאמר ר' יוסי ולאו מתניתא היא (פי' שהביא ראי' מהא דתנן האורג מלא הסיט בצמר בכור ידלק הבגד וא"כ דוקא מלא הסיט שהוא דבר חשוב לר"מ אבל בלאו"ה בטל ברוב וא"כ סמכי להביא ראיה מר"ה דצמר בכור שטרפו בטל ואע"ג דההיא מתניתין אתי כר"מ דאמרינן התם בירושלמי מאן תנא סיט כר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט והוא דרבנן פליגי עליה ואמרו דאינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ואפ"ה כיון דבזה לא פליגי על ר"מ ע"כ מביאין ראיה שצמר בכור שטרפו בטל ברוב דרבנן לא פליגי עליה אלא דאפי' סיט נמי בטל משום דאינו מקדיש אלא ששה דברים בלבד וא"כ הכא נמי אע"ג דרבנן פליגי על ר"מ אעפ"כ שזה דמוכח דר"מ סובר דלשון מתנה של זה מהני בזה לא פליגי אלא דפליגי אהא דאמר ר"מ מצוה לקיים דברי המת) וא"כ הלכה כר"א ולא כר' יוחנן ואפי' ר' יוחנן לא אמר נראין רק הלכה נמי הלכה כר"א משום הראיה שהביא מר"מ (ושם פירשתי ואפי' אין נראית שמא כלום הוא (פי' אפי' היה ר' יוחנן אומר בפירוש שאין נראין כר' אלעזר אעפ"כ הלכה כדבריו משום שהביא ראיה מר"מ ואעפ"כ דרבנן פליגי עליה אעפ"כ לא פליגי עליה בזה ודו"ק]:

עוד שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן כתב בין בתחילה בין בסוף בלשון מתנה דבריו קיימין (וא"כ מוכח דלשון מתנה מהני ללשון ירושה ג"כ] וע"ז משני תמן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה ברם הכא כל א' ואחד בלשון מתנה כל אחד ואחד בלשון ירושה (פי' תמן הוא בדברי ר' יוחנן לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אבל במתניתין הוא לכל אחד בלשון מתנה ולכל א' ואחד בלשון ירושה) וכמו דאמרינן בב"ב שם (ד' קכ"ט):

עוד שם ר חגי בעא קומי ר' יוסי ואינו חב לאחרים א"ל שאין שם אחין ואינו חב לאחי אביו ר' חנניא ברי' דר' הילל רוצה הוא בתקנת ביתו יותר מקרוביו ופי' הפ"מ דקאי על הא דקאמ' דלשון מהנה של זה מהני לשל זה ופריך ואמאי מהני והא חב לאחרים ונימא דבמקום שחב לאחרים אינו מועיל כו' והוא דוחק גם הק"ע פירש דפריך אר' יוסי דמתניתין דאמר שנותן לבעל האשה הא חב לאחרים ופירושיהם דחוק:

[ע"כ נראה לי לבאר דמקשה אהא דאמר ר"מ תנו שקל לבני בשבת והם ראוים ליטול סלע ניתנים להם סלע אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר אם מתי יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והטעם כיון דחב לאחרים שאמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהן ע"כ בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל וע"ז פריך דאפי' אם לא אמר אם מתי יירשו אחרים תחתיהן אעפ"כ כיון שאמר תנו להם שקל איך נותנים להם סלע דהא חב לאחרים היינו לאחיו שאם יתנו לו יותר יפחות להם וכמו שפירש רשב"ם בב"ב (ד' קכ"ט) דמיירי שהלך למדינת הים וא"כ אם יתנו להם יותר למזונות יפחות לשאר היורשים כשימות וע"ז משני כשאין שם אחים וא"כ אינו חב לאחין וע"ז פריך ואינו חב לאחי אביו (פי' דילמא ימות הוא וא"כ לא ישארלירושת אחי אביו וע"ז אומר רוצה הוא בתקנת בתו יותר מן הקרובים (פי' דזה לא הוי חב לאחרים משום שרוצה אדם בתקנת בתו יותר מן הקרובים (פי' דמסתמא רוצה בתקנת בניו יותר) ובזה יתיישב הא דמקשה תחילה בירושלמי דכל הלשונות אדם מזכה חוץ מלשון ירושה וא"כ איך תני דאם מחו יירשו אחרים תחתיהם כו' דאיך מהני לשון ירושה ואמאי לא משני כמו דמשני בש"ס דילן (ד' קכ"ט) דפריך והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקני הוא מותיב לה והוא מפרק לה בראוי ליורשו ור' יוחנן בן ברוקה הוא אך כיון דמשני בירושלמי דמיירי דאין לו אחים והירושלמי לטעמיה דאמרינן בב"ב (פ"ח ה"ה) אמר ר' יוחנן לא אמר ר' יוחנן בו ברוקה אלא על בן בין הבנים ועל בת בין הבנות וא"כ כיון דמשני דמיירי שאין לו אחים ע"כ לא מתרץ כמו דמתרץ הש"ס דילן בראוי ליורשו וריב"ב הוא ובש"ס דילן דמשני בראוי ליורשו היינו כמו רבנן דפליגי עליה דר' ישמעאל בנו של ריב"ב ומוקמי לפלוגתא דריב"ב באחר במקום בת כמו שפירש רשב"ם ולהש"ס דילן לא קשה ליה דאינו חב לאחרים במה שיוכל לבוא מזה חוב לאחרים ואינו רק אם אמר בפירוש אם מתי יירשו אחרים תחתיהם ע"כ אמרינן דבין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל משום שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם אבל באומר תנו שקל לבני לא קשה להש"ס דילן הא דחב לאחרים ודו"ק):