נועם ירושלמי על כתובות יג:ג:ד

שם אלמנה ובנות שתיהן שוות אין אלמנה דוחה את הבנים ואין אלמנה דוחה את הבנות האיך עבידא הי' שם מזון שנים עשר חודש ואלמנה לזון (פי' ונתמעטו הנכסים ע"י האלמנה) אין אלמנה דוחה את הבנים ואין האלמנה דוחה הבנות הדא היא פעמים שהאלמנה דוחה את הבנים ע"י הבנות כשם שהיא דוחה אה הבנים כך תדחה אלמנה לבני' (כצ"ל) ראוי' היא לתבו' כתוב' ולאבד מזוניתי'. [והנה הרמב"ם כ' דאלמנה דוח' את הבנות בנכסים מועטין וכ' הה"מ דק"ו שהוא דוחה את הבנים לבדן כו' ואיפשר לומר כמו שביארתי דהירושלמי אזיל לשיטתיה בב"ב (פ"ט ה"א) כשם שהאלמנה דוחה לבנות ע"י הבנים כך תדחה אלמנה לבנים אמר ראויה היא לתבוע ולאבד מזונותיה כהדא ארמלתא כו' אמר לון אתחמין זבינן מן נכסי ואתי ותבעת פורנא כו' והוכחתי מהירושל' דאפי' אם אנסוה יתמי לתבוע כתיבתה אבדה מזונותיה וע"כ לא רצו לתקן נכסים מועטים באלמנה לגבי האחין משום דראוי הוא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה ודווקא אי אמרינן דאפי' באונס אבדה מזונותיה אבל לשיטת הש"ס דילן והפוסקים שפסקו דאמרינן בירושלמי (פי"א דכתובות ה"ב) דבאונס לא אבדה מזונותיה וכמו דאמרינן שם רב יהודה בשם רב התובעת כתובתה בב"ד לא אבדה מזונותיה אמר ר' יוסי ובלבד מן השופי הא באונס לא כו' וא"כ איפשר דתיקנו שהוא דוחה לבנות וכן לבנים בנכסים מועטים דהא אין יכולים להפסידה מזונותיה ע"י תביעת כתובתה דהא דווקא בשופי אבל באונס לא וכן הביא הרא"ש לזה הירושלמי וע"כ פסק הרמב"ם שדוחה לבנות וכן לבנים ועיין בתוס' ב"ב (ד' ק"מ) בד"ה מי כו' שכתבו ואומר ר"י שכן משמע בירושלמי ולפי מה שכתבו אין ראיה מהירושלמי ודו"ק]: