נועם ירושלמי על כתובות א:א:ב

בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים משכים לב"ד ובגמ' בר קפרא אמר מפני שכתוב בה ברכה כו' ר' אלעזר מייתי לה טעם דמתני' שאם היה לו טענת בתולין היה משכים לב"ד מתני' מסייע לר"א מן הסכנה ואילך נהגו לשאת בשלישי ולא מיחו בידן חכמים בשני אין שומעין לו ואם מפני האונס מותר מהו מפני האונס מפני הכשפין מה בין שני לשלישי לא דומה משתהא יום א' למשתה' שני ימים שלא יערב עלי' המקח (ומזה משמע כפירש"י בכתובות (דף ג') דהא דקאמר ובשני לא יכנוס היינו אפי' בשעת הסכנה דאין לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא יום א' ולא כמו שפי' ר"י בתוס' ד"ה ובשני לא יכנוס דהאי ובשני לא יכנוס הוא מילתא באנפי' נפשי' ולא איירי בסכנה) ופריך ויערב עליו המקח לית יכיל דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מצא הפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה וחש לומר שמא אנוסה היא קול יוצא לאנוסה ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק א' ספק אנוסה ספק פתותה מדברי תורה להחמיר. אמר ר"י ואפי' תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ס' אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס שתי ספיקות מדברי תורה להקל:

והנה יש לבאר דמה טעם שאמר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה דקאמר ואפי' תחוש לה משום אנוסה לא ספק אחד הוא ספק אנוסה ספק פתותה מדברי תורה להחמיר ואמאי הא הוי ספק ספיקא וכמו דאמר ר' יוסי שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתותה ספק משנתארסה ספק עד שלא תארס שתי ספיקות מד"ת להקל. וכן אמרי' בש"ס דילן בכתובו' (ד' ט') א"ר אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליה ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו וספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס וספק ברצון ומשני לא צריכא באשת כהן ואיבעית אימא באשת ישראל וכגון דקביל בה אבי' קדושין פחות' מבת ג' שני' ויום א':

ע"כ נ"ל לבאר במה שכתב בהפלאה בכתובות על קושי' התוס' בכתובות בד"ה שאם היה לו טענת בתולים הי' משכים כו' וא"ת הא תינח אשת כהן או פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיק' כדאמרי' בגמ' ודף ט') אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי הנשא ליום הרביעי וכ' בהפלא' בכתובות (שם) דהא דמקשה הש"ס לקמן (ד' ט') והא ספק ספיקא הוא ומשני באשה כהן או שקידשה פחות מג' שנים היינו משום דהתם קאי לר"א דס"ל לקמן (ד' ע"ה) תברא מי ששנה זו לא שנה זו כו' אבל לרבא דמשני שם כאן נמצא כאן היה והכי קיי"ל (בס' קי"ז) וכן כתב בית שמואל (בס' ס"ח) וכן הוא בש"ע או"ח (ס' תס"ז) לענין איסור אפי' לקולא כו' נמצא ביש שהות אחר החופה אמרינן כאן נמצא וכאן היה ובכל הנשים אסורה כו' ומה שפירש"י כאן משום שיצא הקול הוא אליבא דר' אלעזר דלית ליה כאן נמצא כאן היה כו' מיהו יש לומר דהתוס' ס"ל דאינו נמצא שתזנה לאחר הנשואין קודם שנבעלה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה בגיטין (ד' י"ח) דאין שהות שתזנה בין יום ללילה וה"נ כל טענת בתולים אינו אלא ביחוד הראשון כדאיתא ביבמות (דף קי"ב)

וא"כ כיון דלרבא דאמר כאן נמצא כאן היה ליכא ס"ס ובכתובות (ד' ט') לא פריך אלא לר' אלעזר דמשני בכתובות (דף ע"ה) אמר ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו ולא ס"ל כרבא דהחילוק הוא כאן נמצא כאן היה וא"כ לשיטת הירושלמי לר' אלעזר נמי אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו דאמרינן לקמן בירו' (ה"ו) תמן תנינן היה בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה ר' אלעזר שאל לר' יוחנן מתניתין דר"ג ור"א דלא כר' יהושע ופי' הפ"מ מתניתא דכר"ג ור"א אתי שפיר כולה מתניתין דס"ל דחזקה דגופא עדיפא כדאמרי הכא מהאי טעמא שהיא נאמנת והילכך בסיפא טעמא דמייתי הבעל ראיה שמתחילה היה בה מומין אלו הא לאו הכי האב מהימן דהעמיד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה ולא תקשי דרישא דקתני האב צריך להביא ראיה הא לאו"ה הבעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקה דגופא דשאני התם דכאן נמצא כאן היה כיון דבבית אביה נמצאו בה המומין ואיתרע החזקה ואיכא למימר כאן היה קודם אירוסין אלא לר' יהושע קשיא סיפא דמתניתין דשמעינן מינה דאזלינן בתר חזקה דגופא ע"כ מתניתין דלא כר' יהושע כו' והוא דהא במתניתין תנן הנושא את האשה א"כ כבר נכנסה לרשות הבעל וא"כ צריך לומר כאן נמצא כאן היה כמו גבי מומין דתנן שעל הבעל להביא ראיה אמר ליה דברי הכל היא שני' היא מומין שדרכן להולד:

והנה בזה נדחקו המפרשים שהפ"מ פי' שני' היא מומין שדרכן להולד כלומר דשאני התם שאין טענתם בברי ושמא כדמתניתין דהכא אלא בשמא ושמא לפי שדרכן של מומין להולד ויש מומין שהיא עצמה אינה בקיאה לידע מתי נולדו כריח הפה כו' והוא דוחק. גם הק"ע פי' שני' היא מומין שדרכן להולד ולא שייך בהו חזקה והוא פי' לפי גירסתו שמגיה מתניתין דר' יהושע והוא דחוק ואין צריך להגיה וכמו שפירשתי:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר שני' היא מומין שדרכן להולד היינו שדרכן להולד בכל רגע וא"כ איפשר שנולדו אחר הכניסה לחופה אבל הכא בזנות אינו נמצא שתזנה מיד אחר הנשואין קודם שנבעלה וא"כ אם מצא פתח פתוח בודאי נבעלה בעודה בבית ביה וא"כ לא שייך כאן נמצא כאן היה הכא גבי משארסתני נאנסתי (ולקמן (ה"ו) יתבאר עוד בזה) וא"כ לר"א דאמ' מתני' אתיא כר"ג ור"א ודלא כר' יהושע ומדמה למומין א"כ צריך לומר כאן נמצא כאן היה וא"כ ליכא רק ספיקא א' כספק אנוסה ספק פתותה אבל ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ליכא דהא אמרינן כאן נמצא כאן היה וע"כ סובר ר"א דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה משום דהוי ספק א' אבל ר' יוסי סובר דזה לא נמצא שתזנה אחר הנשואין קודם הבעילה וא"כ ליכא למימר בזה כאן נמצא כאן היה כיון דנבעלה בבית אביה וכמו דאמרינן לקמן בירו' א"ר יוסי מקמי דנן (פי' מן הראשונים) חמיי רבנן מדמי מומין לבתולין אילין ילפין מן אילין ואילין ילפין מן אילין בתולים ממומין שאם בא עליה עודה בבית אביה צריך האב להביא ראיה מומין מבתולין שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא תכנס לרשותו הבעל צריך להביא ראיה מן אילין בתולין ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו (והוא משום דאינו נמצא שתזנה אחר הנשואין קודם הבעילה) ואת אמר הבעל צריך להביא ראיה (פי' אע"ג דבודאי נבעלה בעודה תחת אבי') וכא הבעל צריך להביא ראיה (וע' תוס' כתובו' ד' ע"ה בד"ה רישא כו ומיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה) והירושלמי לא סבר הכי אלא בודאי שנבעל' בבית אביה ואיפשר דסובר ר' יוסי דהא דקשיא רישא לסיפא הוא משום דברישא מנה לאבא בידך ולא מהני חזקתה לגבי האב אבל בסיפא נכנסה לרשות הבעל הוי כמו מנה לי בידך וכמו שתירץ רב אשי בכתובות (ד' ע"ו) וע"כ גבי מומין לא מהני שיביא הבעל ראיה שהיה בה מומין בבית אביה דהא צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היה בה מומין אלו משתארס לא וכמו דמקשה הש"ס דילן בכתובות (ד' ע"ה) איתיבי' אביי נכנסה לרשות הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא תארס היה בה מומין אלווהיה מקחו מקח טעות עד שלא תתארס אין משתארס לא ואמאי לימא כאן נמצא כאן היה אבל לפי מה דמתרץ רב אשי רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך וע"כ כיון שנכנסה לרשות הבעל א"כ אינו מועיל אם יביא ראיה שהיה בבית אביה כיון דעתה היא לאחר הנשואין ולאחר נשואין הוי כמו מנה לי בידך וכן גבי בתולים אף ע"ג שודאי נבעלה בבית אביה אעפ"כ נאמנת משום דלאחר הנשואין הוי כמו מנה לי בידך:

וא"כ לר' יוסי דסובר דאין הטעם משום כאן נמצא כאן היה וגם סובר דא"א שהבעל לאחר החופ' אלא מקודם בבית אבי' אינו סובר דכאן נמצא כאן היה וע"כ הוי ס"ס ספק תחתיו וספק אינו תחתיו וספק באונס וס' ברצון וע"כ סובר ר' יוסי דמותר והא דתיקנו שתהא בתולה נישאת ברביעי הוא כמו טעמא דבר קפרא מפני שכתוב בה ברכה וע"כ סובר ר' אליעזר דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה הוא משום דבמתני' קתני שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד וא"כ קשה קו' התוס' דתינח באשת כהן או כשקידשה פחותה מבת ג' אבל בשאר נשים איכא ס"ס אמאי תנשא ליום רביעי וע"כ קאמר ר"א דאפי' בשאר נשים נמי אסור לקיימה משום ספק סוטה:

[עוד אפשר לומר דהא דסובר ר"א דפתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה דאע"ג דאיכא ספק ספיקא אך הוא כמה שכתב ההפלאה בכתובות (דף ט"ו) על מה שהקשה הפ"י על הרשב"א דהא דקיי"ל ספק טומאה ברה"י דאפי' איכא ס"ס אפ"ה טמא ובפ' צפרדעים ושרץ אחד ביניהן טהור אלמא דרוב עדיף מס"ס. והקשה על הפר"ח דסובר דס"ס הוי רובא וכתב ההפלאה דאין מזה ראיה דספק טומאה שאני דילפינן מסוטה כדאיתא בריש מס' נדה (דף ג') דכיון דחזינן דאסרה התורה בפירוש הספק הרי היא כודאי ואינו נכנס בתורת ספק דמה לי שאסרה התורה את הודאי או את הספק לפיכך הרי הוא כודאי וכן מפורש בסוטה בר"פ כשם (ד' כ"ט) דעשאה התורה ספק כודאי וכן בריש נדה (דף ג') א"כ כל שנולד בה הספק הרי הוא כודאי דהרי התורה אסרה בפירוש הספק משא"כ היכא דאיכא רובא. וכתב בזה תירצתי בחידושי מס' שבת הא דהקשו שם התוס' (דף קל"ה) דלמה לי ערלתו ודאי ולא ערלתו ספק דוחה שבת תיפוק ליה דמספיקא לא מחללינן שבתא וכתב דנ"מ היכא דאיכא ס"ס כגון ספק בן שבעה שנולד בה"ש דהוי שני ספיקות דאם הוא בן שמונה הוי מחתך בבשר בעלמא כדאיתא שם (ד' קל"ו) וספק נולד בשבת ואי לאו קרא היה מותר למוהלו בשבת וכיון שאסרה התורה הספק בפי' אפי' ס"ס הכל אסור דכודאי משוי ליה וע"כ אומר ר"א דמצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ס' סוטה דספק אנוסה ספק פתוחה מד"ת (פי' כמו בסוטה דהוי ספק אנוסה ספק פתוחה דבסוטה אינו שייך ספק תחתיו ספק אינו תחתיו דהא הסתירה הוא אחר קינוי הבעל וא"כ חזינן דאסרה התורה זה הספק בפירוש ע"כ אפי' נולד בזה ס' אחר אפ"ה אסור):

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דסנהדרין ה"ו) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודא. והנה בספרי נחלת יהושע כתבתי דהו"ל לומר בקיצור כמו דאמרינן בסוטה (ד' כ"ה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וביארתי שם כמו שכתבו התוס' בסוטה (ד' כ"ה) דלמאי דפליגי ר"ה ורב יהושע במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב וא"כ ה"נ היא טוענת ברי אבל הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותיהוי תיובתא דר"ה ותירצו מאחר שהתורה עשאה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא (פי דאינו מועיל טענת ברי) עיי"ש שהארכתי בזה ולפי מה שביארתי איפשר לומר מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה התורה לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודא (פי' דהא דלא מהני ס"ס הוא מכיון שאסרה התורה זה הספק בפירוש שעשאה כודאי וא"כ אפי' נולד בזה ספיקות הרבה אעפ"כ הוי כספק הראשון דהתורה עשאה כודאי):

והא דאמר ר' יוסי ואפי' (צ"ל ואם) תחוש לה משום אנוסה שתי ספיקות ספק אנוסה ספק פתוחה ספק משנתארסה ספק עד שלא תיארס שתי ספיקות מדברי תורה להקל איפשר לומר כמו שהבאתי בספרי שפת הנחל (דרוש י') הירושלמי רפ"ג דתרומות א"ר יוחנן עשו אותה כספק אוכל ר' יונה בעי ולכל הדברים עשו אותה כספק אוכל מטמא טומאת אוכלין ושורפין אותה בטומאה ואין חייבים עלי' חומש ואין לוקין עלי' חוץ לחומה (כצ"ל) עירב בה נעשה חמר גמל תמן אמר ר' יוחנן ככר שנטמא בספק רה"י טמא (כצ"ל) ונגעו ברה"ר טהור והכא טהור שהן שני ספיקות אלמא דספק ספיקא טהור אפי' ברה"י ועיין בספרי שפת הנחל (שם) דלהש"ס דילן מספקא לי' בדר' אלעזר בע"ג (ד' ע') אי סבירא ליה כר' אלעזר דספק ביאה טהור (וכמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ה') דהוא מחמת ס"ם וכמו דאמרינן בע"ג (שם) כי אתא רב דימי אמר עובדא הוה קמי' דר"א (פי' אי משום דס"ל כר' אלעזר דאמר ס' ביאה טהור או משום דסבר כי' אלמא מספקא לי' אי ס"ל כר' אלעזר) ולשיטת הירושלמי סובר ר' אלעזר דלא כר"א דספק טמא ברה"י לפי מה שביארתי (והא דפריך בכתובות ד' פ') ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ס' אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון איפשר לומר אי סבירא לי' כר' אלעזר דספק ביאה טהור כמו דמספקא להש"ס דילן בע"ג (ד' ע') אליבא דר"א או ס"ל כר' אלעזר דאמר ספק ביאה טהור והוא דוחק ואיפשר לומר דהש"ס דילן לא מדמי לי' לספק טומאה ברה"י וכמו דאמרינן בירושלמי לקמן (ספ"ק דכתובות) אמר רב חסדא ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם כו' עד דאת מדמי לה לרה"י דמיתה לרה"ר דתני ט' שרצים וצפרדע א' ביניהן ברה"ר כו' ספקו טהור אמר ר"ח לא מצאו כו' אמר ר' אימי קרונה של ציפורן לאו רה"ר היא א"ר יוסי מכיון ששניהם יכולים להתיחד כמאן דהוי רה"י ועיין מה שביארתי בריש סוטה דלשיטת הירושלמי דמקניא לה מב' בני אדם כאחת אלמא דאפי' ג' הוי רה"י ואיפשר לומר דמכיון ששניהם יכולים להתייחד הוי רה"י אבל הש"ס דילן סובר כיון דהוי ספק אם ברה"י או ברה"ר א"כ הוי ספק ברשויו' עצמם וע"כ מותר בספק ספיקא:

עוד איפשר לומר דהא דמתיר בירושלמי בס"ס אע"ג דמדמי לה לספק סוטה ברה"י הוא משום דהירושלמי אזיל לטעמיה דאיתא בירושלמי פסחים (פ"ח ה"ח) ובנזיר (פ"ח) נזיר שנטמא בספק רה"י כו' ר' הושעי' רבה אמר הנזיר מגלח ר' יוחנן אמר אין הנזיר מגלח כו' פליגא אם ספק טומאה ברה"י טמא מחמת ספק וא"כ אין הנזיר מגלח או שהוא טמא ודאי וע"כ הנזיר מגלח ור' יוחנן סובר דאין הנזיר מגלח וא"כ סובר דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא הוא בתורת ספק ולא בתורת ודאי וא"כ לר' יוחנן כיון דהא דספיקא טמא ברה"י הוא בתורת ספק ולא מחמת שעשאה כודאי ע"כ בס"ס טהור וכמו שביארתי דע"כ בספק טמא ברה"י אע"ג דתשעה צפרדעים ושרץ א' ביניהן אזלינן בתר הרוב הוא רק דהטעם דהתורה עשה ספק כזה כודאי אבל אי אמרינן דספק טמא ברה"י רק בתורת ספק ע"כ מהני ס"ס לר' יוחנן בירושלמי ריש (פ"ג דתרומות) שהבאתי תחילה והש"ס דילן אע"ג דסובר דספק טומאה ברה"י טמא כודאי אעפ"כ סובר דלא דמי לס' טומאה ברה"י כיון שיש ספק דשמא נטמאה ברה"ר ואינו סובר כהירושלמי שאומר (ספ"ק דכתובות אמר ר' יוסי מכיון ששניהם יכולין להתיחד כמאן דהוי רה"י ודו"ק]: