נועם ירושלמי על הוריות א:א:ח

עוד שם חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב הציבור היא מתניתא (פי' שלשמואל הא דקתני והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם פי' אעפ"י שהוא עשה בשגגת מעשה אעפ"כ משלים לרוב צבור להיות מביאין פר והוא משום דשמואל סובר דיחיד שעשה בהוריית ב"ד חייב וע"כ מפרש דהא דקתני הלך היחיד ועשה שוגג על פיהם הוא שיחיד משלים לרוב ציבור והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור ואיפשר לומר דהיינו טעמא דרב קאמר למתניתין דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ואפי' נתחלף לו חלב בשומן והוא משום דאינו שב מידיעתו וא"כ הוא עצמו אינו בר חיו' קרבן כלל ע"כ אינו משלים לרוב ציבור שיהיו חייבים בפר אבל שמואל לטעמי' שסובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב בקרבן וא"כ הוי בר חיוב קרבן על כן שלים לרוב ציבור להתחייב בפר. אך מהא דקאמר מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא כולן בשגגה אחת משמע דמחמת זה הוא פטור וא"כ פליגי הירושלמי אליבא דשמואל עם הש"ס דילן בזה:

גם חלוק שיטת הירושלמי מהש"ס דילן שבש"ס דילן אמרינן אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשאה בהוריית ב"ד חייב אבל מתניתין הוא כר' יהודה דיחיד שעשה בהוריית ב"ד פטור ולשיטת הירושלמי מפרש שמואל למתניתין דתנא דמתניתין נמי סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב והא דקתני הלך היחיד ועשה שוגג על פיהם הוא שמשלים לרוב ציבור:

עוד שם אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה. והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דתרומות) כתבתי שם שהירושלמי יש בו ט"ס ונתחלפו השורות והפ"מ שגה בזה הרבה שהוא פירש כמו דאיתא בירושלמי וכצ"ל בירושלמי חברי' בשם שמואל יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור (והוא טעות הדפוס וחילוף השורות וצ"ל אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה ושעירה) (פי' דהא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור היינו אם משלים לרובציבור שהציבור אכלו חלב עפ"י ב"ד בהעלם דבר שהורו שמותר והיחיד עשה בשגגת מעשה דהיינו שאכל חלב שהיה סבור שהוא שומן אעפ"כ משלים לרוב ציבור) ולא כשיטת הש"ס דילן בהוריות (ד' ב') אמר רבא מודה רב שאינו משלים לרוב ציבור מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא בשגגה אחת והירושלמי סובר דמשלים לרוב ציבור והוא פטור אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמה מביא כשבה ושעירה (פי' אבל אם ליכא רוב רק מיעוט וא"כ אין ב"ד מביאין פר וע"כ כל יחיד שעשה בפני עצמו חייב דהתולה בהוראת ב"ד חייב וכמו דס"ל לשמואל בהוריות (ד' ב') דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפ"ע פטור (פי' משום דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור) וע"ז אמר בירושלמי וקשה על דעתי' דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד מתכפר לו בשני חטאות (פי' לדברי שמואל שאומר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב א"כ תחילה צריך כל יחיד ויחיד להביא חטאת וא"כ כשנשלם רוב ציבור מביאין פר ונמצאו כל יחיד ויחיד מתכפר בשני חטאות) ר' זעירא בשם שמואל היחיד תלוי אכלו רוב ב"ד מביאין אכלו מיעוט היחיד מביא (פי' דהיחיד תלוי תחילה ואינו מביא דאם לא יהיה רוב אז היחיד מביא אבל אם יהיה רוב אז הב"ד מביאין והיחיד פטור):

ע"כ אמרינן שם כל הורי' שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה ר' יוחנן פתר מתניתא כו' [והנה בכאן חסר וצ"ל כמו שנדפס בירושלמי שאצל הש"ס בבלי וכן גרסינן התם כל הוריות שב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל ואין ב"ד מביאין פר (והוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) אין היחיד מביא כשבה או שעירה ונ"ל שחסר כאן וצ"ל אכלו מיעוט הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה ושמואל לטעמי' דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב):

ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריית ב"ד הורו ב"ד לעקור את כל הגוף הואיל וב"ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל הואיל ואין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה) הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ואין ב"ד מביאין פר (הוא ט"ס וצ"ל הואיל וב"ד מביאין פר) היחיד מביא כשבה או שעירה (והוא ט"ס וצ"ל אין היחיד מביא כשבה או שעירה) והוא דהא דתני' בברייתא דכל הורי' שאין ב"ד מביאין פר היחיד מביא כשבה או שעירה היינו דווקא אם הורו לעקור את כל הגוף וכמו דאמרינן בירושלמי יבמות (פ"ו ה"ב) ויהא כן בהוראה כשהורו מותר לבוא על אשת איש (פי' ולא כר' יוחנן דאמר לית כאן פטורה אלא חייבת והוא כמו דאמרינן ביבמות (דף צ"ב) דאין זו הוראה אלא טעות) וע"ז פריך ולא עקירת הגוף דהא הוי כמו שהורו שמותר לבוא על אשת איש וע"ז אומר כשהורו עד חמש שנים אסורה ונראה לי שהפי' הוא דהוי כמו שהורו עד הזמן דהא אם יבוא בעלה תהא אסורה ואם כן לא הוי כהורו לעקור את כל הגוף ולא כפירוש המפרשים הק"ע והפ"מ ע"ש) על כן לא הוי הוראה. על כן היחיד מביא כשבה או שעירה אבל אם עשה היחיד על פיהם אעפ"י כאין ב"ד מביאין פר אעפ"כ אין היחיד מביא כשבה או שעירה דר' יוחנן ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:

ואח"כ אומר עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהם פר (וסיום הברייתא הוא בש"ס דילן הכי) רוב הקהל שחטאו יהיו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהם פר ר' יוחנן פתר מתניתא עדיין אני אומר מיעוט הקהל יהיו חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין פר (פי' מיעוט הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין על ידיהם פר וע"כ חייבין המיעוט בשגגת מעשה משא"כ רוב שב"ד מביאים על ידיהם פר וע"כ פטורין בשגגת מעשה) שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה או שעירה (פי' דשמואל מפרש דמיעוט שעשו בהוראת ב"ד חייבין) ר"י אמר לא הן מביאין כשבה או שעירה (פי' דר"י סובר דמיעוט הקהל שחטאו בהוריות ב"ד הם פטורים ג"כ כיחיד שעשה בהוראת ב"ד שפטור):

וע"ז אומר על דעתי' דשמואל דו יליף לה חיוב מחיוב ניחא (פי' דלשמואל ניחא דקאמר עדיין אני אומר מיעו' הקהל שחטאו יהיו חייבין שכן בהוריות אין ב"ד מביאין פר. וע"כ כיון דשמואל ס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ניחא מה שאמר דעדיין אני אומ' מיעו' הקהל שחטאו בשגג' מעש' יהיו חייבין שכן בהוריו' אין מביאין על ידיהם והם חייבים וע"כ חייבים מיעוט הקהל בשגגת מעשה ג"כ אבל רוב הקהל שחטאו יהיו פטורין שהרי ב"ד מביאין על ידיהם פר (פי' בהוראה והם פטורין) וע"כ יהיו פטורין אפילו בשגגת מעשה ת"ל מעם הארץ אפי' רובו אפי' כולו על דעתי' דר' יוחנן דו יליף חיוב מפטור (פי' אבל לר' יוחנן קשי' דכיון דס"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ומפרש להברייתא דעדיין אני אומר מיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין עליהם פר ולא הם מביאין כשבה או שעירה שהם נמי פטורין א"כ איך יתפרש הברייתא דמיעוט הקהל שחטאו חייבין שאין ב"ד מביאין על ידיהם פר והם נמי פטורין וא"כ איך יתפרש הברייתא דע"כ מיעוט הקהל חייבין בשגגת מעשה מחמת שפטורין בהוראה א"כ מפני מה חייבין וכן מקשה הש"ס דילן בהוריות (ד' ב'):